סיכום הדף היומי – זבחים ה
(ה. שורה 3 – ו. שליש עליון)
תמיהת ר"ל על קרבן שלא לשמה – איך ייתכן שהוא כשר ולא עולה לבעלים לשם חובה?
א. תשובת ר"ל – מפסוק (“מוצא שפתיך… נדרת… נדבה").
מה עם קרבן אשם? [לכאורה צריך להיות פסול לגמרי (אביי – כשר לגמרי, שהרי מחטאת למדנו שרק חטאת פסולה לגמרי)]
אביי – קל וחומר ("הצד השווה") מעולה + שלמים + תודה. דחייה – שלשתם באים בנדר ונדבה ואשם לא.
רבא – היקש לשאר הקרבנות.
ב. תשובת ר' אלעזר – אל תתמה, יש דוגמרא לזה מקרבן שמתו בעליו.
שאלות על ר"א:
1. ר"ל – מה עם קרבן אשם? (הרי לא בא אחרי מיתה).
תשובה – נחשב שבא אחרי מיתה (כי קונים בכספו עולה).
[והרי גם חטאת (כשהפריש שניים ליתר ביטחון)? נכון אך שם יש לימוד.
מה הלימוד – “חטאת הוא". והרי גם כתוב "אשם הוא"? זה מלמד על דין אחר].
2. רב נחמן ורב ששת – קרבן לאחר מיתה יכול לרצות על היורש!
תשובת הגמרא – הוא לא מרצה, שהרי היורש לא קונה אותו.
מקור שלא קונים – יורשים מביאים מנחה (למרות "נפש").
קשה – מקורות מהם לכאורה יורשים לא קונים:
יורשים לא ממירים – (“לא יחליפנו ולא ימיר”). דחייה – לא קונים, ובכ"ז לא ממירים כי רק אחד יכול להמיר (“אם המר ימיר" – דווקא יורש אחד.). [ולמה במעשר לא אומרים שרק יורש אחד יכול לפדות ולהוסיף חומש ("גאול יגאל”)? כי שם גם שותפים סתם פודים ומביאים חומש, ואילו בתמורה – גם שותפים סתם לא].
רב אסי –יורש יחיד ממיר (“אם המר ימיר"), והרי אמר רי"ח שרק המתכפר עושה תמורה (מכאן שזה שלו וכן שמתכפר – אז שוב קשה על ר' אלעזר!). תשובה – זה לא שלו (וזה לא מרצה), ורק מתכפר "מקופיא" (ולכן עושה תמורה).
