שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

קבל את השיעורים גם ב:

ערכין דף כב – גמרא דף יומי

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת ערכין לחץ כאן.

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

דף כב

(כא: תחילת פרק שום היתומים – כב: 1-)

למדנו במשנה בדף כ. שגובים מהיתומים את הערכין של אביהם. אגב זה המשנה עוסקת בגבייה מיתומים עבור בעל חוב אביהם ועבור כתובת האלמנה.

חלק א – איך גובים מהנכסים?

כדי לגבות מהיתומים מוכרים את השדה שקיבלו, ותחילה מביאים לשמאי, ואז במשך זמן מה מכריזים על המכירה עד שיבוא קונה ויציע את המחיר של השמאי או יותר. אם לא יהיה קונה, נותנים לבעל החוב את השדה עצמה.

א. מתי מכריזים –

במשנה : בוקר וערב,
והברייתא מסבירה: בבוקר שבאים הפועלים (כך בעה"ב יאמר להם לבדוק את השדה),
ובערב כשהפועלים חוזרים (כך בעה"ב ייזכר לשאול אותם איך השדה).

ב. איך מכריזים?

ברייתא : מספר על השדה וגבולותיה, ואומר מה מטרת התשלום:
"ליתן לאישה בכתובתה או ליתן לבעל חוב בחובו".

ולמה זה משנה לקונה?
בעל חוב למשל לא אכפת לו לקבל מטבעות שבורות (שכן דרך הסוחרים),
ואישה לא אכפת לה למשל לקבל את זה בהרבה תשלומים (העיקר שיהיה לה מה לאכול מידי חודש).

ג. כמה זמן מכריזים?

כשמוכרים קרקע של יתומים

כשמוכרים קרקע של הקדש

במשנה

30

60

בברייתא

ר"י

60

90

חכמים

60

60

ר"מ

בברייתא

30 – כשמכריז רצופים

60

רב אבימי

60 – כשמכריז בשני וחמישי

(מהלך הגמרא:
ר"מ בברייתא אמר 30, אך אבימי אמר בשמו 60,
והקשה עליו רב חסדא מהברייתא,
ותירץ אבימי שתלוי אם מכריז רצוף או בשני וחמישי).

(כב. שליש)

חלק ב – האם בכלל גובים מקרקעות היתומים?

עד עכשיו הנחנו שגובים מקרקעות היתומים, עכשיו נראה שזה בכלל לא ברור…

(כב. 5-)

א. רב – אכן גובים מהיתומים!

ואם יתומים לא משלמים חוב אביהם, הם יכלו כמותו לקבר…

[ורב נחמן תחילה לא היה גובה, כמו רב אסי ורי"ח,
אך כששמע את דברי רב – התחיל כן לגבות].

(כב. שליש)

ב. דעות שלא גובים מהיתומים:

A . רב אסי ור' יוחנן:

רב יהודה-רב אסי ורי"ח – אין נזקקים לנכסי יתומים כשהם קטנים, אא"כ הם מפסידים מהדחייה,

רב אסי: בבעל חוב גוי ויש ריבית על החוב

רי"ח: גם בכתובת האלמנה: כשהאלמנה תבעה את כתובתה, היא ממשיכה לקבל מזונות מנכסי היתומים עד שיתנו את כתובתה. לכן מזדרזים לתת את הכתובה מיד.

ואילו רב אסי: הם לא מפסידים, כי בתמורה למזונות מקבלים מעשי ידיה.

אך רי"ח: לפעמים מעשי ידיה לא מכסים על מזונותיה, כך שעלולים להפסיד, לכן עדיף לתת כתובתה כבר עכשיו.

קושיות על רב אסי (ובעצם גם על רי"ח):

1. משנתנו
שמדברת בפשטות שגובים מנכסי היתומים (ומכריזים 30 יום).

2. משנה בגיטין (מח:) –
כשבעלי חובות נפרעין מקרקעות היתומים – מהזיבורית

3. הברייתא שראינו לעיל: הברייתא חזרה על משנתנו, והדגישה שכשמכריזים אומרים למה זה מיועד – לבעל חוב ולכתובת אישה,

בשלוש הקושיות רואים שכן גובים מהיתומים!

כדי לענות,
רב אסי ורי"ח צריכים להגביל את המקורות לכתובה (לרי"ח) או בע"ח גוי עם ריבית (לרב אסי).

במבט ראשון באותם מקורות קשה להעמיד בבע"ח גוי, ולכן קשה לרב אסי.
אולם הגמרא עונה שבעצם גם בכתובה קשה להעמיד (כך שקשה גם לרי"ח),
ואז הגמרא מסבירה איך בכל זאת אפשר להעמיד כך או כך.

אנחנו כאן פשוט נסביר למה קשה ואיך אפשר בכל זאת.

לגבי בעל חוב גוי עם ריבית:

1. במשנתנו – למה מחכים 30 יום, הרי בינתיים מפסידים ריבית!
אם מדובר בכתובה, למה מחכים 30, הרי בינתיים מפסידים מזונות?

תשובה: מדובר בבעל חוב גוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל
(אמנם את ההלוואה עצמה כן נותן בריבית, אך הסכים שב30 יום לא יקח ריבית).

2. במשנה בגיטין – למה שגוי יסכים לזיבורית?
תשובה כנ"ל: מדובר בבעל חוב גוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל גם לעניין זה.

3. בברייתא:

נאמר כמו שאמרנו על המשנה.

לגבי כתובה (רי"ח):

1. במשנתנו – אם מדובר בכתובה, למה מחכים 30, הרי בינתיים מפסידים מזונות?

תשובה: לרי"ח נאמר שברגע שתבעה כתובתה בבי"ד כבר לא מקבל מזונות. [1]

2. במשנה בגיטין – הרי גם מהבעל כתובה זה מהזיבורית, מה החידוש?

תשובה: כר"מ שמהבעל גובה מבינונית, ורק מהיתומים גובה מזיבורית

3. בברייתא – כאן זה מפורש שזה גם לכתובה, אז גם רב אסי חייב להסתדר:

למה בעצם לא גובים מהיתומים? כי חוששים שהאבא כבר שילם,
אבל אם מדובר שהאב בשעת מותו אמר במפורש שלא נתן – אז גובים.

ועכשיו שתירצנו כך, אפשר לתרץ כך גם בשאר: שמדובר גם כשהיתומים לא מפסידים כלל, אלא שהאב/בעל חוב אמרו במפורש שלא נתנו.

(דילוג כב. 5- עד 8-, גדילנגו על רב נחמן שהזכרנו בהתחלה)

ג. מרימר – גבה מהיתומים גם עבור כתובת גרושה

ושאל רבינא: למה? הרי רב אסי ורי"ח אמרו שלא!

עונה מרימר: עד עכשיו חשבנו שלרי"ח גובים כתובה בגלל הפסד המזונות.
אבל האמת היא שזה מסיבה אחרת – נשיאת חן , כלומר שנשים מראש ירצו להתחתן כי ידעו שאם ימות בעלם יגבו את כתובתם מהיתומים.

ועכשיו אפשר להבין כך גם את הברייתא לגבי כתובה, שגם אם האבא לא הודה – גובים.

(כב. 3-)

ד. סוגיא מקבילה: למה בעצם לא לגבות מהיתומים?

בסעיף א ראינו (ברב אסי): כי חוששים שהאבא כבר שילם,
ולכן אם האב הודה בשעת מותו שלא שילם – אז גובים גם בכתובה, כנ"ל.

עכשיו אומרת הגמרא:

1. רב פפא: פריעת בעל חוב מצווה (כי שעבודא לאו דאורייתא),
וליתומים אין את המצווה.

2. רב הונא בריה דרב יהושע: אולי צררי אתפסיה

(אולי בעל החוב נתן משכון כתשלום לפני מותו (דומה לסיבה שראינו ברב אסי)).

A. נפק"מ:

כשברור שהאבא לא שילם (הודה לפני מותו/שמתו אותו ומת בנידויו) –
אז כאמור – לסיבה השנייה צריכים לשלם (כמו שראינו ברב אסי).

ושלחו מארץ ישראל שכל הקושיות הנ"ל אפשר לתרץ ששמתו אותו,
ושהלכה כרב הונא בריה דרב יהושע .

(כב: 1+)

B . ראיות לרב הונא בריה דרב יהושע :

כמו סעיף א רק בכיוון ההפוך: הגמרא מביאה את המקורות שראינו בסעיף א:

1. משנתנו – שגובים מהיתומים,

2. בברייתא – גובים מהיתומים עבור בע"ח וכתובה.

הפעם הגמרא מניחה שמדובר בבעל חוב יהודי, ושאין הפסד של מזונות, אז למה בכל זאת גובים? כנראה כי האבא הודה.

דחייה : (כפי שראינו בסעיף א+ב):

בבעל חוב – זה כי היתומים מפסידים ריבית (בבעל חוב גוי כנ"ל).
ובכתובה – כמו מרימר – זה משום נשיאת חן.

(כב: מתחת לאמצע)

C . דעת רבא – דומה לרב הונא ברד"י עם שינוי קטן – משום שובר

בדומה לרב הונא בריה דרב יהושע, שחוששים שהאב בעצם כבר שילם,
אלא שברב הונא ברד"י החשש היה שהאב נתן משכון לפני מותו,
וברבא החשש שהאב ממש שילם בחייו, והמלווה אמר שלא מוצא את השטר ולכן נתן שובר, והיתומים לא יודעים שיש שובר.

מקשה רב הונא ברד"י לרבא – הרי אתה עצמך אמרת שאם הלווה לא כאן, ולמלווה יש שטר, יורדים לנכסי הלווה שלא בפניו! למה שם אתה לא חושש לשובר?

עונה רבא – שם זו תקנה מיוחדת שלא יברחו הלווים לחו"ל.

(כב: 7-)

ד. להלכה:

רבא – באופן כללי לא גובים מהיתומים, אא"כ האב הודה (או שאמר תנו לו, שזה כמו הודאה),
ואם אמר "תנו שדה זו" – גם לא ממנים אפוטרופוס אלא פשוט נותנים.

נהרדעי – באופן כללי כן גובים,
אך מצד שני תמיד ממנים אפוטרופס, אפילו אמר "תנו שדה זו".

רב אשי משלב בין הדעות לטובת היתומים : באופן כללי לא גובים אא"כ הודה,
ותמיד ממנים אפוטרופוס, אפילו כשאמר "תנו שדה זו".



[1] אבל בכל זאת צריכים לתת את כתובתה, אפילו שכבר לא מפסידים מלחכות, כי זה לא הוגן שנקבל את תביעתה לכתובה רק לעניין זה שזה יפסיק את מזונותיה אך לא לעניין זה שבאמת תקבל את הכתובה…

נהוג לתת מחצית השקל למוסדות תורה, וכלומדי אתר סיני נשמע לנו הכי סביר לבחור באתר סיני כדי שנוכל כולנו להמשיך להנות מהפרוייקט. אפשר לתרום כאן בביט, אשראי, והעברה בנקאית . לפרטים נוספים ותשלום בפייבוקס ליחצו כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.