לעילוי נשמת דומיניק רות שמחה בלונדר ז"ל, ממשפחת לוי
שנהרגה בתאונת דרכים כשהיתה רק בת 34,
עלתה לארץ מצרפת מתוך תחושת שליחות, ציונות, אהבת אדם והארץ
תנצב"ה
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי סוטה דף לה
(לד: 1- עד לו. 1+)
חלק א – המשך המרגלים
- וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. וילכו ויבואו אל משה…" – מקיש הליכה לביאה, שגם ההליכה היתה בעצה רעה.
- 2."ויאמרו לו… וזה פריה… אפס כי עז העם" – בכל לשון הרע צריך תחילה להתחיל בשבח אמיתי כדי שיקשיבו.
- ויהס כלב את העם אל משה – וכי זו בלבד עשה לנו? הוציאנו ממצרים…
- כי חזק הוא ממנו – אל תקרי ממנוּ אלא ממנוֹ – כביכול מה'.
- ארץ אוכלת יושביה – ה' חשבה לטובה ודאג שימות איש חשוב בכל מקום /איוב, כדי שלא ישימו לב למרגלים.
- ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם – רב משרשיא: שקרנים, הרי איך ידעו? גמרא – ידעו כי שמעו אותם מדברים עליהם.
- ויתנו את קולם ויבכו – 9 באב, אני אקבע להם בכייה לדורות.
- 8."ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים, וכבוד ה' נראה באוהל מועד…" – נחשב כאילו זרקו (בפועל) על השכינה (מהר"ל).
- 9."וימותו… במגפה" – מיתה משונה:
ר' שילא – לשונם השתרבבה ונכנסה לטבורם, ועברו תולעים משם לשם.
רנבי"צ – אסכרה.
(לד. רבע תחתון, המשך מהדף הקודם, זה המשך הברייתא הארוכה בדף לג:-לד. על מעבר הירדן)
חלק ב – המשך חציית הירדן והאבנים
א. מעבר הכוהנים עצמם –
כשהכוהנים הורידו רגליהם למים בצד המזרחי, המים פסקו, העם עבר, ואז הכהנים חזרו לאחוריהם (מזרחה) והמים המשיכו.
ואיך הכהנים עברו? ריחפו עם הארון לצד המערבי של העם (ארון נושא את נושאיו).
(דילוג לה. 10- עד לה: שליש)
ב. האבנים –
A. היו 3 קבוצות אבנים[1]
שניים מפורשים בפסוקים:
- 12 אבנים במקום שבו עמדו רגלי הכהנים במים.
- 2.12 אבנים שלקחו איתם מהירדן להר עיבל, בנו מזבח, ועוד באותו יום פירקו אותו ולקחו איתם חזרה לגלגל.
- 3.12 אבנים שהקים משה בארץ מואב
והברייתא מחדשת שלפני כן היו עוד אבנים:
כי כתוב – "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת" (דברים א, ה),
וכתוב לגבי האבנים (השניות לעיל) – "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" – מכאן שגם במואב כתבו את התורה על האבנים.
(לה: מתחת לאמצע, המשך הברייתא הנ"ל)
B. כתיבת התורה על האבנים
דברים פרק כז:
ג – והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ… והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד.
ד – וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת…
ה – והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה… בהר עיבל ושדת אותם בשיד.
ו-ז – ובנית שם מזבח… והעלית עולות לה' אלוקיך.
ז – וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת באר היטב.
לפי כולם – מטרת הכתיבה היתה גם כדי שילמדו האומות ממה שכתוב שם ("באר היטב" – 70 לשון (לו.)). מתי אמורים ללמוד מזה? או כשהיו האבנים בהר עיבל או גם אחר כך כשהעבירו אותן לגלגל. והגוים נענשו על כך שיכלו ללמוד ולא למדו.
ר"ש – הכתיבה מעל הסיד.
וכך יותר פשוט שהגוים באו ללמוד,
וגם הוסיפו למטה באופן בולט את הפסוק: "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם…" (דברים כ, יח),
כדי להדגיש לאומות שכל המטרה של מה שכתוב לפני כן "…לא תחיה כל נשמה. כי החרם תחרימם, החיתי והאמורי והכנעני…" (שם פסוק טז-יז) היא למנוע את ההשפעה השלילית, אבל מי שיקבל על עצמו 7 מצוות בני נוח יכול לגור בארץ.
במי מדובר?
רש"י – רק 7 אומות שבאו מבחוץ, אך על אלו שבארץ "לא תחיה כל נשמה" (
רמב"ם – גם אלו שבארץ.
ורמז – "והיו עמים משרפות שיד" (ישעיהו לג) – שישרפו על עסקי הסיד (התורה הכתובה על הסיד).
ר"י – הכתיבה ישירות על האבנים, והסיד מעל הכתיבה.
ובאו סופרים של האומות והעתיקו, ומזה היו הגוים אמורים ללמוד.
והגמרא מבינה שלר"י לא הוספיו את הפסוק הנ"ל, כי לא מקבלים אותם גם אם יקיימו 7 מצוות בני נוח.
והפסוק בישעיהו – כמו שיד, שאין להגוים תקנה אלא שריפה.[2]
כמי הברייתא הבא –
"כי תצא למלחמה… ושבית שביו" – לרבות כנענים שבחו"ל, שאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם. – כר"ש (ולכאורה כרש"י ולא כרמב"ם).
[1] בירושלמי כאן משמע שהיו 4 קבוצות אבנים, כי האבנים שמהם עשו את המזבח נשארו בהר עיבל, והיו עוד אבנים שהביאו איתם מהירדן להר עיבל ואחר כך לגלגל ומהם עשו את האבנים בגלגל.
[2] לכאורה ר"י לשיטתו, שלא מקבלים אומות אלו (תלוי במח' רש"י ורמב"ם במי מדובר. אבל רש"י כותב – לא מקבלים אא"כ יתגיירו, ואז קשה להיבן במי מדובר, כי הרי גם לר"ש צריך שיתגיירו ברמה של גר תושב, ואילו לר"י זה לא מספיק. ומנחה חריבה מבאר שלר"י לא מספיק להיות גר תושב, אך כן יכלו להיות גר ממש.
