לעילוי נשמת יוסי (יוסף) בר-נוי בוכריץ בן ר' אברהם ז"ל שהיום יום ה-30 לפטירתו,
נכד לרב יוסף בוכריץ זצ"ל אב בית דין ורב העיר ז'רז'יס שבתוניס.
להבדיל, השיעור מוקדש לרפואה שלימה
ליהודה כהן בן בִִּייה שישוב לאיתנו ויחלים במהרה אמן,
בתוך שאר חולי ישראל
ולהבדיל, לעילוי נשמת דומיניק רות שמחה בלונדר ז"ל, ממשפחת לוי
שנהרגה בתאונת דרכים כשהיתה רק בת 34,
עלתה לארץ מצרפת מתוך תחושת שליחות, ציונות, אהבת אדם והארץ
תנצב"ה
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי סוטה דף לד
(לג: 10- עד לד: 1-)
חלק א – ת"ר תיאור חציית הירדן
- A. הבדלים בין המסע הרגיל לבין חציית הירדן
- הארון ראשון, ולא באמצע המחנה
- הכהנים נושאים את הארון ולא הלויים.
- B. הכהנים דרכו במים והמים הפסיקו וזרמו כלפי מעלה (לשמיים).
לאיזה גובה הגיעו?
ר"י – "שנים עשר מיל על שנים עשר מיל"
המים זרמו בקצב הליכת המחנה (בסוף עמוד א – "אדם קל")
וגודל מחנה ישראל היה 12 מיל על 12 מיל, אז האורך 12 מיל,
ונכסנו לירדן כצורת חנייתם (לא בשורה אלא בריבוע),
לכן כדי לחצות לוקח זמן הליכה של 12 מיל, ולכן זה גובה המים כלפי מעלה[1]
ר' אלעזר בר"ש – 300 מיל, שכבות על גבי שכבות, והגיעו כל כך גבוה שראו אותו כל מלכי האמורי – "וימס לבבם",
למה? כי המים קלים (מהירים יותר מהליכת אדם)
ובסוף העמוד יש מחלוקת ר' אמי ור' יצחק נפחא (ע"פ תוס') –
אחד אומר – מהירות המים זו הסיבה היחידה לגובה.
והשני אומר – זה גם כי המים מהירים, וגם כי לא עברו כחנייתם אלא בשורה ארוכה, לכן לקח עוד יותר זמן.
(לד. באמצע)
- C. עודם בירדן:
- יהושע נותן נאום – אתם עוברים על מנת להוריש את הארץ. אם לא – יבואו המים וישטפו אותי ואתכם.
- יהושע אומר לקחת שני סטים של 12 אבנים –
סט אחד העמידו בקצה הנהר, לזכר נס הובשת הירדן,
2. סט שני לקחו להר עיבל, שם בנו ממנו מזבח וכתבו עליו את התורה, ואז עוד באותו יום פירקו את המזבח ולקחו את האבנים לגלגל (שם ישנו באותו יום).
חלק ב – בדרך אגב – המרגלים
(נחזור למה שדילגנו – לד. שליש תחתון)
א. מגודל האבנים לגודל הענבים
נתונים:
- גודל האבנים היה 40 סאה כל אחד (לגר"ח נאה זה בערך קובייה של 70 על 70 ס"מ)
- ידוע שאם מישהו עוזר לאדם לטעון משא הוא יכול לשאת פי 3 – סה"כ 120 סאה.
- ר' יצחק אומר שאת את האשכול של המרגלים נשאו 8 אנשים ("טורטני, וטורטני דטורטני" – 2 מוטות מקבילים, ועוד 2 באלכסון תחתם)
מקור: כי כתוב "וישאוהו במוט בשניים", ו"בשניים" מיותר, אלא מלמד שהיו יותר מ2 אנשים,
וכיוון ש1 סחב רימון ו1 תאנה, וכלב ויהושע לא סחבו (משום חשיבותם, או כי לא היו עמם בעצת המרגלים) –
מכאן שאת האשכול נשאו 8)
מכאן שהאשכול היה כ960 סאה (120 כפול 8).[2]
(לד: 4+)
ב. אגב זה דורשים את פסוקי המרגלים:
- שלח לך – מדעתך, אם אתה רוצה
סברא – "וכי אדם זה בורר חלק רע לעצמו?!" – כפי שאדם לא בוחר בדבר עם תוצאה רעה, ודאי שגם ה' לא.
עוד מקור – "וייטב הדבר בעיני" (דברים א, כג) – ולא בעיני ה' (ושם אכן זה מתואר כיוזמה של העם ואל של ה').
- "ויחפרו לנו את הארץ" (דברים) –
מראש עם ישראל התכוון לרעה (שתתגנה הארץ), כמו שכתוב "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה" (ישעיהו כד).
- שמות המרגלים (החוטאים) מתאים למעשיהם –
סתור בן מיכאל
סתור – שסתר דבריו של הקב"ה שאמר שהארץ טובה
מיכאל – שעשה את ה' מך, כאילו אין לו יכולת להכניסם לארץ
נַחְבִּי בֶּן וׇפְסִי –
נַחְבִּי — שהחביא דבריו של ה' (שהסתיר את האמת מעם ישראל שהארץ טובה)
וׇפְסִי — שפסע (דילג) על מידותיו של ה', בזה שלא אמר שה' יכול להכניסם לארץ.
- ״וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם״ (במדבר יב, כב)
- A. ויבוא עד חברון – בלשון יחיד,
כי כלב בן יפונה פרש מעצת המרגלים והלך לבד לחברון וביקש מהאבות שיתפללו עליו שיינצל מעצת המרגלים.
וכן מוכח מכאן – "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה" – משמע שקיבל את המקום שבו הלך אליו לבד (הארץ אשר בא שמה), והרי קיבל את את חברון – "ויתן את חברון לכלב בן יפונה לנחלה" (יהושע יד).
ולמה יהושע לא הלך איתו? כי משה כבר התפלל עליו שלא יחטא – "ויקרא מה להושע בן נון יהושע" – י-ה יושיעך מעצת המרגלים.
- B. וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק
דרשה על השמות:
אֲחִימַן – המיומן (החשוב) שבאחיו
שֵׁשַׁי – שמשים את הארץ כשחתות (בורות במקומות בהם דורך)
וְתַלְמַי – שמשים את הארץ תלמים תלמים כנ"ל
ודבר נוסף – כל אחד מהם בנה עיר –
אחימן בנה את ענת,
ששי את אלש,
תלמי את תלבוש.
יְלִידֵי הָעֲנָק – שנראה כאילו השמש היא ענק (תכשיט) על צווארם.
- C. וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם –
קשה – הרי חם (בן נח) בנה את חברון וצוען עבור בניו – צוען עבור מצרים הגדול, וחברון עבור כנען הקטן, ולא ייתכן שקודם בנה את חברון ואז את צוען!
הסבר – אלא הכוונה שחברון פורייה פי 7 מצוען, אפילו שחברון הכי טרשית בישראל (לכן קברו שם מתים), וצוען הכי מעולה במצרים (שהכי מעולה בעולם).
[האם חברון היתה טרשים? והרי אבשלום הולך לשם במיוחד לקנות כבשים (עבור קרבן הנזירות שלו)?
תשובה – היא היתה טרשים, וזה דווקא מוכיח – שכיון שלא ניתן לגדל בה פירות, השתמשו בה למרעה צאן].
[1] (ואולי כוונת הגמרא ל12 + 12, כי קודם היו צריכים לחכות שהמים יזרמו 12 מיל כדי לפנות מקום לאורך הנהר לכל המחנה, ורק אז התחילו לחצות שזה עוד זמן של 12 מיל).
[2] לכאורה רק מוכח שהיה רק יותר מ840 (120 כפול 7, ועוד קצת, שהצריך אדם שמיני).
תגובה אחת
גם בגובה מאות קילומטרים יש כח משיכה שפועל גם על לוויינים כגון תחנת החלל הבינלאומית ואפילו הירח מושפע מכח המשיכה ולכן הם נשארים במסלולים סביב כדור הארץ. מה שאין בחלל זה אטמוספרה שמוסיפה חיכוך שמאט. כח משיכה בהחלט יש