להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(פא. 1+ במשנה – פב. סוף פרק המוציא יין)
חלק א – המשך שיעורי הוצאה
א. עצם –
- A. השיעור:
רבנן – כדי לעשות תרווד
ר"י – לעשות חף
הבנה 1 – מנעול עם שיניים מעצם.
דחייה – זה שיעור גדול יותר משל רבנן (והרי ר"י מחמיר בשיעורי הוצאה).
הבנה 2 – הכוונה רק לשיני העצם שבתוך המנעול.
[B. אגב – טומאת מנעול
במנעול עם שיני עצם –
לפני שקבע את השיניים במנעול – טהורות (לא כלי),
אחרי שקבע במנעול – טמאות (כלי, והמנעול עצמו מעץ עם בית קיבול).
ואם קבע את המנעול בשער – כיון שמחובר לקרקע כל המנעול טהור.
ב. זכוכית –
במשנה – כדי לגרד (לחדד) את ראש הכרכר (מקל חד שמפרידים בו חוטי שתי שהסתבכו).
בברייתא – כדי לחתוך את האורך המיותר של 2 חוטי שתי שבנול.
ג. צרור או אבן –
רבנן – כדי לזרוק בעוף,
ר"א – כדי לזרוק בבהמה (רי"ח – שהבהמה תרגיש),
(פא. שליש)
חלק ב – שיעורי אבנים של בית הכיסא ועוד ענייני בית הכיסא
א. סוג וכמות אבני בית הכיסא
הנושא:
עיקר הנושא הוא מוקצה – שעקרונית אבנים הם מוקצה, אבל על מה שצריך לנגב לא גזרו.
אך זה רלונטי גם לגבי הוצאה – שאבן שמיועדת לבית הכיסא היא חשובה ואסור להוציאה, ואם מוציא אבן שלא מיועדת לניגוב או פחות מהשיעור – פטור.
- מספר וגודל האבנים
- זונין שאל בבית המדרש ואמרו לו –
כזית, עובר לכאגוז, עובר לכביצה.
- זונין שאל בבית המדרש ואמרו לו –
אמר להם – והכי יביא טורטני (משקולת)?
לכן נמנו וגמרו – מלוא היד.
רש"י – כמה אבנים שמכניס בידו,
לא משנה הגודל.
[וגם רי"ס עובר את אותו מהפך:
רי"ס – כזית – כאגוז – כביצה
ר"ש ברי"ס משום רי"ס – מלוא היד.
- בברייתא – מותר 3 אבנים מקורזלות, ושיעורם:
ר"מ – אגוז,
ר"י – ביצה.
(דילוג מהאמצע לשליש תחתון)
- ר' ינאי: תלוי –
אם לא – כהכרע (=אגוז, המידה האמצעית). (וכמה? מאירי – 1).
אם זה בית כיסא קבוע – מלוא היד,
כי אם ישארו לו אבנים, ישתמש בהם מחר.
- שימוש במדוכת בשמים לצורך קינוח
רב ששת: אסור, כיון שמיועדת לכתישה היא מוקצה (כלי שמלאכתו לאיסור + חסרון כיס).
אא"כ: השתמש בה כבר לניגוב ויש עליה "עד" (נשארו שאריות),
הסבר: שאז כבר לא ישתמש בה לבשמים (מאוס) וממילא מיועדת לניגוב ואינה מוקצה.
שאלות:
- איך מנגב בדבר שכבר ניגבו בו? הרי זה אחד מהדברים שמביא לידי תחתוניות (טחורים).
תשובות:
- בלח מסוכן, ביבש לו.
- משתמש בצד השני.
- של חברו מסוכן, שלו לא.
- אביי: ירדו גשמים ומחקו את השאריות? רב יוסף – אם רישומן ניכר מותר.
(חזרה לפא. מתחת לאמצע)
- רב יהודה – לא את הפאייס (אדמה בבלית – מתפוררת וא"א לקנח).
ב. עוד בעיות הלכתיות שקשורות לבית הכיסא:
(פא. שם)
- תלישת שערות:
משמוש לפתיחת עצירות:
רבא – אסור בשבת אלא כלאחר יד (כי תולש שערות).
שבשינוי זה איסור דרבנן, ולא גזרו כאן משום סכנה (שפ"א).
(פא: 1+)
- טירחא יתירה:
רבה בר רב שילא: האם מותר לסחוב אבנים לגג להתפנות שם, או שזה טירחא יתירתא?
רב חסדא: מותר – גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה.
מקשה רבינא: למה לרבנן אסור לקחת קיסם מוקצה לחצות שיניו להוציא בשר תקוע (וגם זה כבוד הבריות).
תשובה: קיסם יכל להכין לפני שבת, אך אבנים לא, כי לא יודע איפה יצטרך להתפנות.
(פא: 9+)
- חורש + תולש:
רב הונא – אסור להתפנות בשדה חרוש
למה?
- כי כשדורך הורס את החרישה (מזיק חברו).
דחייה – זה אסור גם בחול.
- כי תולש עשבים שדבוקים לאבן (מקום גידולם).
דחייה – ר"ל: זה דבר שאינו מתכוון ומותר לר"ש.
[ומה עם תלישת העשבים מהקרקע עצמה? (אמנם לא מחוברים לה, אבל יונקים גם ממנה).
מכאן לומד רב פפי – שמותר לטלטל פרפיסא (עציץ נקוב).
אך דוחה רב כהנא – זה איסור דרבנן, ומה שהתיר ר"ל זה משום שזה צורך (כבוד הבריות).
וכן אביי – מי שמרים עציץ נקוב – תולש (מדרבנן!),
ומי שמניחו – נוטע (מדרבנן!)].
- שמא ישים את האבן בחור באדמה כדי להשוות את גובהה (חורש, שמכין אותה לזריעה).
(פא: שליש תחתון)
- כשפים וסכנה:
a. רי"ח – אסור לקנח בחרס בשבת
למה?
- אם משום השרת שערות – הרי זה לא מתכוון (ולא פסיק רישא), ומותר לר"ש.
[רבא: ראיה שרי"ח כר"ש – שפוסק כסתם משנה שנזיר חופף ומפספס, אך לא סורק].
- משום סכנה (חותך) או כשפים.
אם כן – גם בחול אסור!
עונה רב נתן בר אושעיא: נכון, אך היינו חושבים שבשבת עדיף חרס (שאינה מוקצה) מאשר להקל באבן שעקרונית היא מוקצה,
קמ"ל: אבן > חרס.
(דילוג פא: 6- עד פב. רבע)
וכן רב הונא – סובר כרי"ח, שאבן > חרס.
אך רב חסדא חולק – חרס > אבן.
מיתיבי על רב הונא (ורי"ח) – חרס > אבן,
תשובה – שם מדובר באוגני כלים (צד הכלי, חלק, ולא יחתוך ואין כשפים).
(המשך)
- b. אבן או עשבים?
מחלוקת רב חסדא ורב המנונא מה עדיף (האם בעשבים יש סכנה של חיתוך ורעל).
מיתיבי – מסוכן לקנח בדבר שהאור שולטת בו.
תשובה – שם זה עשבים יבשים, ואילו המחלוקת בלחים.
ג. השלמות (אגדתא)
(פא: 6-)
- A. אגב סכנת כשפים בחרס –
סיפור על רב חסדא ורבה בר רב הונא שניצחו מכשפה, בין השאר כי לא ניגבו בחרס שבור.
(פב. 3+)
- B. החשיבות של לימוד ענייני בית הכיסא (+ עצות)
רבה בר רב הונא אמר שלא רוצה ללמוד אצל רב חסדא כי מדבר איתו על מילי דעלמא (איך ללכת לשירותים – לא לשבת מהר מדי, לא ללחוץ חזק מדי).
אמר לו אביו – זה לא מילי דעלמא זה עיסוק בחיי הבריות, כל שכן שצריך ללמוד אצלו!
(פב. קצת מעל האמצע)
- C. אזהרות ועצות שונות –
- מי שמתאפק: מחלוקת רב חסדא ורבינא – האם רוח רעה או רוח זוהמא שולטת בו (ובברייתא – זוהמא).
- עצות לפתיחת עצירות –
- רב חסדא – יעמוד וישב יעמוד וישב (וכן ראה רב ירמיה מדפתי שכך עשה ההוא טייעא)
- רב חנן מנהרדעא -ילך לצד (למקום אחר).
- רב המנונא – ימשמש בצרור (וראינו לעיל שבשבת מותר רק בשינוי)
- רבנן – יסיח דעתו (מדברים אחרים).
- ת"ר (עצה להתפנות לפני סעודה) – ילך 10 פעמים 4 אמות או 4 פעמים 10 אמות.
(פב. במשנה)
חלק ג – המשך שיעורי הוצאה – חרס
א. הדעות במשנה –
ר"י – כדי לשים בין הפצים (קרשים, במקומות שיש רווחים)
ר"מ – לחתות את האש (להעביר גחלת) –
"וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים כָּתוּת, לֹא יַחְמֹל, וְלֹא־יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד…"
רי"ס – לקבל רביעית משקה –
המשך הפסוק: "…וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא" (ישעיהו ל).
ב. איזה שיעור גדול יותר?
לגבי ר"מ ורי"ס – יש בעיה:
מצד אחד מסברא – של רי"ס גדול (כי להזיז גחלת מספיק פחות מרביעית),
מצד שני מהפסוק – של ר"מ גדול (כי סביר שהפסוק מסודר בלא זו אף זו),
עונה אביי – של ר"מ גדול, ומדובר בלחתות אש ממדורה גדולה.
ג. איך עונה ר"מ לרי"ס לגבי הפסוק? (הרי הפסוק מזכיר גם את המים בתור שימוש).
באמת רק לחרס שניתן להעביר בו גחלת יש חשיבות,
והפסוק מזכיר גם את המים לומר שלא יישאר מהחרס אפילו דבר שאין לו חשיבות.
