להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(קיט. 6+ עד קכ 12+)
מעשי האמוראים בהכנות לשבת וכיבוד השבת:
- רבי חנינא ורבי ינאי היו לובשים בגדים נאים בגדי שבת בכניסת שבת, רבי חנינא היה אומר בואו נצא לקראת שבת המלכה ורבי ינאי היה אומר בואי כלה בואי כלה. השבת נחשבת ככלה של עם ישראל.
- רבה בר רב הונא הזדמן באקראי לשבת לבית רבה ב"ר נחמן והביאו לו מאכלים מאד מכובדים, התפלא על איכות האירוח, האם ידעתם שאני צפוי להגיע? והם השיבו לו שההכנה היתה לשבת.
עוד 11 תאורים שמדגישים עד כמה האמוראים כיבדו את השבת בגופם ממש וזהו כבודם:
- רבי אבא היה קונה בשר לשבת ממגוון של שלושה עשר טבחים, וכשהיה מביא את הקניה הביתה היה מוסרה ישירות למשרתים שמכינים את סעודתו ולא היה נכנס לביתו, ומזרז את המשרתים שיכינו מהר את הבשר כי עוד מעט הוא מביא עוד.
- רבי אבהו שהיה עשיר ישב על שולחן משן פיל=שנהב והיה מנפח בעצמו את האש לצורך הבישול.
- רב ענן היה לובש ביום שישי בגדים שחורים = בגדי עבודה להדגיש שהיום מבשלים ומתלכלכים לכבוד שבת.
- רב ספרא היה בעצמו חורך את ראש הבהמה להוריד שערותיה לפני הבישול.
- רבא היה בעצמו מולח את דג השיבוטא,
- רב הונא היה בעצמו מדליק את הנרות לכבוד שבת (חוץ מהנרות שהדליקה אשתו)
- רב פפא היה מכין את הפתילות לנרות.
- רב חסדא היה חותך את הסילקא לחתיכות קטנות.
- רבה ורב יוסף היו מבקעים עצים לכבוד שבת.
- רבי זירא היה מדליק את האש בעצים הדקים שמהם היו מדליקים את העצים העבים לאש הגדולה.
- רב נחמן ב"ר יצחק היה נושא משאות ומצרכים לכבוד שבת על כתיפו ומוציא ומכניס לביתו, ומסביר שאילו רבי אמי ורבי אסי היו מזדמנים לבקרני האם לא הייתי טורח כך? ובודאי ראוי לנהוג כך עבור השבת. (גירסא דומה לסיפור ר"א ור"א כיתפו לכבוד שבת והסבירו שבודאי היו נוהגים כך לכבודו של ר"י)
שכרם של מכבדי שבתות
מעשה ביוסף מוקיר שבתות שזכה בעושר שכנו העשיר בזכות כיבוד השבת.
פגש את יוסף ההוא סבא ואמר לו מי שלווה לכבוד השבת השבת פורעת לו.
במה זוכים לעושר:
בתשובה לשאלתו של רבי ענה לו ר"י בר' יוסי
שעשירין שבארץ ישראל זוכין לעשרם בזכות המעשרות שדרשו חז"ל הכפילות עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר. שבבבל בזכות שמכבדים את התורה ובשאר העולם בזכות שמכבדין את השבת
וראיה לכך שבכיבוד השבת זוכים לעושר, שסיפר ר' חייא בר אבא פעם אחת התארח אצל בעה"ב בלודקיא והיה עשיר גדול … ושאל אותו ר' חייא ב"א במה זכה לכך, וענה לו שהיה קצב ומכל בהמה נאה בחר חלק יפה לשבת ובירכו ר' חייא.
הברכה במאכלי השבת:
שאל הקיסר את ר"י בן חנניא מפני מה ריחם של מאכלי שבת נודף, והשיב לו שאנו מכניסים תבלין מיוחד ששמו שבת לתוכם, ביקש הקיסר לקבל ממנו, השיבו ר' יהושע שהתבלין לא פועל על מי שאינו משמר את השבת.
איך מכבדים את יום הכיפורים?:
שאל ריש גלותא את רב המנונא על פירוש הפסוק בישעיה: וקראת לשבת עונג מדבר על השבת, על מה מדובר בהמשך הפסוק ולקדוש ד' מכובד: ענה לו שזהו יום הכיפורים שאסור במאכל ומשתה ועל כן מכבדו בבגדים נקיים.
זמן סעודת השבת שונה מסעודת החול:
המשך הפסוק "וכיבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר" חוזר לעניין שבת שהרי לגבי יוה"כ כבר הוזכר כיבוד:
- רב הכוונה וכיבדתו – להקדים את זמן סעודת השבת לעומת חול
- ושמואל פירש לאחר ע"מ שיתאווה לסעודה וזהו כבודו.
- רב פפא אמר לבני רב פפא בר אבא ששאלו אותו שאצלם רגילים בבשר ויין כל השבוע כיצד צריך לנהוג על מנת לכבד את השבת? והשיב להם שאם הם רגילים להקדים בחול כעת יאחרו ולהיפך וכך תתייחד השבת.
- רב ששת היה סומא ולא יכל בזמן שדרש לדעת מתי הגיע זמן הסעודה לכן נהג כך: בקיץ היה מושיב את התלמידים במקום שכשתגיע השמש תציק להם ויקומו מהר לסעודת השבת, בסתיו נהג הפוך והושיבם במקום הצל שכשיגיע זמן הסעודה יקומו מהר מחמת הקור.
עמוד ב':
- רבי זירא היה מחפש זוגות תלמידים המדברין ד"ת ומאיץ בהם להפסיק ע"מ לא לחלל שבת בביטול עונג שלה.
שבח האומר ויכולו בתפילת ער"ש:
רבא או ר"י בן לוי אמר: שגם המתפלל ביחידות בער"ש אומר ויכולו, המקור:דרשת רב המנונא שכל מי שאומר ויכלו בער"ש כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית, מפני שללא ניקוד ניתן לקרוא את המילה ויכלו, כלומר כילו ביחד אותו שמספר בשבחו של הקב"ה והשבת, עם הקב"ה.
רבי אלעזר לומד שגם הדיבור נחשב כמעשה מהפסוק בתהילים בדבר ד' שמים נעשו. לכן האומר ויכולו נחשב כשותף בעשיה.
רב חסדא בשם מר עוקבא אמר: שכל המתפלל ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוין אותו מניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו "וסר עונך וחטאתך תכופר".
בעניין מלאכי השרת הגמ' מביאה ברייתא מפורסמת שכשחוזר אדם לביתו מביהכנ"ס בליל שבת ומוצא נר דלוק ומטה מוצעת מלאך הטוב שליווהו אומר יה"ר שתהא כך לשבת הבאה ומלאך הרע אומר אמן בע"כ ולהיפך אם לא מצא נרו דלוק ומטתו מוצעת.
רבי אלעזר מוסיף שאדם צריך לערוך שולחנו באופן מכובד ומלא מער"ש ואף אם אינו אוכל אלא כזית.
רבי חנינא: כן הדין גם במוצ"ש שאדם צריך לערוך שולחנו באופן מלא ללוות את השבת כמו את המלך "מלווה דמלכא" גם אם הוא אינו רעב אלא לכזית.
עוד מאמרים על כיבוד השבת ביציאתה:
מים חמים לשתיה ורחיצה במוצ"ש נחשבים מלוגמא – רפואה וכנ"ל פת חמה.
לרבי אבהו היו מכינים למלווה דמלכא עגל משולש – הולד השלישי של הפרה הזו שהוא מובחר והיה אוכל ממנו את הכלייה, כשגדל בנו אבימי אמר לאביו שחבל על הבזבוז לשחוט עגל שלם בשביל כלייה אחת, עדיף לשמור את הכלייה מהעגל ששחטו בער"ש. בשבוע לאחר מכן באמת נהגו כך אבל אז הגיע אריה וטרף את העגל שהם ניסו לחסוך במוצ"ש.
מעלת אמירת אמן: הקשר הוא שיש שכר דומה לאמירת אמן לאמירת ויכולו.
- א"ר יהושע ב"ל כל העונה אמן יש"ר בכל כוחו – הכוונה בכל כוח כוונתו כרש"י או בקול רם לר"י, זה מבטל גזירה רעה שנגזרה עליו. המקור בשירת דבורה בפרוע פרעות בישראל (הכוונה ביטול הפרעות) בהתנדב עם ברכו ד', כלומר זה בגלל שהתנדבו עם ישראל לברך את ד'.
- ר' חייא בר אבא בשם ר"י: אפילו שמץ של ע"ז מוחלין לו, לשון ב"פרוע" כבחטא העגל
- ריש לקיש: כל העונה אמן בכ"כ פותחין לו שערי ג"ע, שנאמר פתחו שערים…שומר אמונים = שאומרים אמן.
- ר' חנינא מסביר שפירוש המילה אמן הוא אל מלך נאמן שעל זה מעיד העונה אמן.
העונשים על חילול שבת:
- רב יהודה בנו של רב שמואל בשם רב: העונש על חילול שבת הוא שתפרוץ דליקה שלא תכבה = בשעה שאין אנשים מצויים לכבותה – הכוונה בשבת (כך מסביר רנב"י) המקור בפסוק בירמיה שקושר בין אי שמירת שבת לשריפה שתאכל את ארמונות ירושלים ולא תכבה.
- אביי: חילול שבת גרם לחורבן ירושלים, רואים זאת מהפסוק ביחזקאל ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם.
בעקבות אביי הגמרא מביאה אמוראים נוספים שאמרו
על מה חרבה ירושלים:
- רבי אבהו: לא חרבה אלא בשביל שבטלו ק"ש שחרית וערבית…ולכן גלה עמי מבלי דעת (בלי דעת את ד')
- רב המנונא: אלא בשביל שביטלו בה תשב"ר,
- עולא: אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה בעשותם עבירות ושחיתות
- רבי יצחק: אלא מפני שהושוו קטן וגדול, – לא נתנו כבוד לגדולים ולחכמים
- רב עמרם בשם אביו רבי שמעון בר אבא בשם רבי חנינא: בשביל שלא הוכיחו זא"ז
- רב יהודה: אלא בשביל שבזו בה ת"ח, רב יהודה בשם רב: המבזה ת"ח אין רפואה למכתו.
נדלג ל4 שורות מסוף העמוד לסיבה האחרונה:
- רבא: אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה. הגמ' מקשה מדברי רב קטינא שאמר שאפילו בשעת החורבן לא פסקו מירושלים אנשי אמנה.. הגמרא מתרצת שבענייני משא ומתן בטלו אנשי אמנה ואילו רב קטינא דיבר על ענייני תורה. (במאמר מוסגר הגמרא מביאה את המקור של רב קטינא)
מעלת לימוד התורה של תשב"ר:
רב יהודה בשם רב: על הפסוק בדה"י, אל תגעו במשיחי אלו תשב"ר (שדרך למשחם בשמן) ובנביאי אל תרעו אלו ת"ח ר"ל משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהן של תשב"ר. שאל ר"פ את אביי שלי ושלך מאי, ענה לו אביי אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא.
עוד אמר ר"ל לרבי יהודה נשיאה: כך מקובלני מאבותי (או מאבותיך) כל עיר שאין בה תשב"ר מחריבין אותה, רבינא גורס מחרימין אותה, כלומר להבדיל ממחריבין במחרימין לא נשאר אפילו זכר.
הגענו למשנה בדף קכ שורה 12.
תגובה אחת
אם אפשר בבקשה לקבל השלמה לדפים קכ וקכא במסכת שבת החסרים אם קיים