להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(קיא: במשנה תחילת פרק ואלו קשרים עד קיג. במשנה)
חלק א – מלאכת קושר
א. השיטות:
שיטת רבנן – תלוי ב"מתקיים"
לפי רש"י – הכל תלוי בזמן שהקשר יתקיים:
- זמן קצר (בו ביום, עד שבוע) – מותר.
- זמן בינוני (שבוע עד חודש, או לא לעולם) – פטור אבל אסור.
- ארוך (יותר מחודש, לעולם) – חייב. (ראשונים אחרים מחייבים רק אם זה גם קשר של אומן).
שיטת ר"מ – אם יכול להתיר ביד אחת – פטור.
בעי רב אחדוי – האם זה סימן לקשר מהודק, או סיבה? נפקא מינה לקשר לולאה.
ב. דוגמאות לשיטת רבנן
- 1.קשר הגמלים והספנים –
הרצועה שמחוברת לגמל/ספינה – חייב (המשנה הראשונה).
החבל שקושרים לאותה רצועה – פטור אבל אסור (הרישא של המשנה שנייה לפי הגמרא). - 2.קשרים שמותרים (הסיפא במשנה השנייה) –
- a.מפתח חלוקה, אפילו שיש שני קשרים ואולי אחד לא תתיר.
- b.חוטי סבכה – אפילו שיכולה להוריד בלי להתיר.
(דילוג מ- קיב. 10+ עד קיב: 😎
- c.נודות יין, אפילו שיש פתח נוסף
- d.קדירה של בשר – אפילו שיש לו פתח נוסף.
- e.ר"א – קושר חבל בפתח הבהמה – אפילו שיש קשר משני הצדדים, ואולי אחד מהם יבטל שם (רב יוסף – הלכה כמותו, אביי – מי חולק?).
(חזרה אחורה ל- קיב. 10+)
- 3.סנדל ומנעל
במשנה – מותר. בברייתות – חייב, פטור, מותר. אלא שתלוי במה מדובר:
חייב – בקשר של היצרן,
פטור – בקשר של רצועות שנועד לזמן בינוני (במנעל – בדרבנן, בסנדל – קשירה רגילה)
מותר – בקשירה שפותחים בו ביום (במנעל – של בני מחוזא, בסנדל – סנדל של שני אנשים, כסיפור על רב יהודה).
(קיא. באמצע, נדלג מאמצע עמו דא לרבע התחתון)
חלק ב – סנדל שנפסק
[מבנה הסנדל –
בסוליה היו טבעות (תרסיות) שאליהן קושרים את הרצועות.
בנוסף בחלק האחרוי היו אוזניים, שלפי רש"י הן דיות להחזקת הסנדל כשלובשים אותו].
ברייתא – סנדל שהיה טמא, ואז:
נפסקו שתי התרסיות/אוזניים, כל הכף – טהור.
אם רוב הכף – נשאר טמא.
אם אחת מתוך שתיים –
אם הפנימית – נשאר טמא, כי יכול לתקן וזה לא מביישו.
אם החיצונית – ר"י – טהור (כי לא יתקן, כי זה מביישו), רבנן – טמא (יכול להפוך ולתקן).
א. חליצה
עולא-רי"ח – המחלוקת גם לגבי שבת, אך לא לחליצה.
נקדים שבחליצה צריכה לחלוץ לאח מרגל ימין, והמשנה מתירה לו לבוש שם את סנדל שמאל. לפי זה:
סברא א – לכאורה גם בנפסקה החיצונה אפשר להפוך וכשר,
מצד שני –סברא ב – אולי לא כשר, כי אפשר להפוך רק כשזה שמיש לייעוד המקורי שלו (רגל שמאל).
האפשרויות: | לא לחליצה | תגובה |
לגבי רבנן | לא נחשב כלי | דחייה – והרי המשנה ביבמות מתירה! (סברא א) |
לגבי ר"י | לחליצה כשר | דחייה – סברא ב. |
המסקנה – לגבי ר"י | וכן לחליצה אינה כשרה לר"י. | בגלל סברא ב |
(קיב: 2+)
ב. פסיקת רי"ח – מחלוקת אמוראים:
עולא – רי"ח כאמור התייחס לר"י לגבי חליצה, כלומר שפסק כר"י.
קשה מסתם משנה בכלים – נפסקה אחת מאוזניו נשאר טמא, משמע שבכל מקרה.
תשובה – דווקא בנפסקה הפנימית, אך נפסקה החיצונית – טהור.
קשה – למה בהמשך כשמביאים מקרה שטהור מביאים את "נפסקה גם השנייה", ולא את "נפסקה החיצונית"?
תשובת רי"צ בן יוסף – המשנה כשיש שתי אוזניים בכל צד, והסיפא בנספקו שתי החיצוניות שאז טהור.
רבין – רי"ח כרבנן.
(קיב: באמצע – קיב: 7-)
[אגב – פנים חדשות באו לכאן
בסיפא של המשנה הנ"ל בכלים – נפסקה אוזן אחת – טמא, תיקן אותה ונפסקה השנייה – טהור.
והסביר רי"ח לחזקיה – כי "פנים חדשות באו לכאן", ולכן גם בניקב כלי כזית ותיקן שוב ושוב עד שניקב כרימון – טהור].
ג. שבת – האם הסנדל מוקצה
A. רי"ח לעיל – המחלוקת גם לגבי שבת,
בנפסקה הפנימית – עדיין סנדל ולא מוקצה,
בחיצונית – לרבנן – לא מוקצה, לר"י – מוקצה.
(קיב. באמצע)
B. לאביי נפסק הסנדל בצד החיצוני, ורב יוסף אמר לו שזה מוקצה.
אביי שאל – והרי אפשר להפוך?
ענה רב יוסף – רי"ח פסק כר"י כנ"ל.
[ואגב, בסיפור דומה ר' אבהו התיר לר' ירמיה לטלטל, כי היה בכרמלית, ואפ ישאיר שם זה יאבד].
תגובה אחת
יישר כוח גדול על ההסבר הבהיר
וההגיוני, המאורגן בתרשים העושה סדר גם במוח. "…המאיר לארץ ולדרים עליה"…