את התרשים והסרטון של דף זה נעלה בקרוב:
להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת עירובין ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי פסחים דף לג
(לב: באמצע – לד. 7+)
חלק א – המשך: שיעור אכילת תרומה
תזכורת:
ת"ק – כזית
אבא שאול – שווה פרוטה
קושיא על אבא שאול ממשנה בתרומות (ז,ג) – כת"ק: האוכל פחות מכזית, משלם קרן אך לא חומש.
רב פפא מנסה לענות: אולי אבא שאול דורש שני תנאים: שווה פרוטה + כזית.
דחיות:
- A. בברייתא שמביאה את מחלוקתם – ברור מהניסוח שאבא שאול דורש רק שווה פרוטה.
[כי אבא שאול אומר שצריך שווה פרוטה.
וחכמים אמרו לו שחייב רק אם יש כזית.
והרי אם גם לאבא שאול צריך כזית (וממילא מדובר שיש כזית), לא היו צריכים לומר לו שצריך כזית (כי הרי יש) אלא רק שמספיק שיש כזית].
(לב: רבע תחתון)
- B. וגם רב פפא עצמו חזר בו:
דתניא – לגבי מעילה: "נֶפֶשׁ כִּי־תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה'…" (ויקרא ה).
"בשגגה" – פרט למזיד שלא מביא קרבן מעילה.
ולמה צריך לימוד? הרי אפשר ללמוד קל וחומר מחטאת שזה רק על שוגג (שם יש במזיד כרת ובמעילה רק מיתה בידי שמיים (דעת רבי, לחכמים אפילו זה אין אלא רק מלקות).
דחייה: מעילה (גם) חמורה משאר איסורים, לכן אין קל וחומר.
חמורה במה?
- מיתה בידי שמיים חמורה מכרת.
דוחה רנבי"צ – הרי מקודם התנא אמר להפך!
- רב חייא בר אבין –
במעילה חייבים גם על פחות מכזית (מספיק שו"פ).
אך דוחים רבה ורב ששת –
הרי הברייתא היא רבי שאומר שמעילה זה מיתה בידי שמיים,
והרי מניין לומד את זה? גזירה שווה מתרומה,
וממילא – שילמד גז"ש מתרומה שגם מעילה בכזית.
וענה רב פפא – אולי רבי כאבא שאול שתרומה בשווה פרוטה (וממילא גם מעילה).
[ומכאן מוכח שרב פפא חזר בו –
כלומר שאבא שאול לא דורש גם כזית וגם שו"פ,
אלא רק שו"פ].
- שבמעילה חייבים גם על "מתעסק"
משא"כ בשאר מצוות (וכאן יש מח' מתי פטור) –
מר בריה דרבנא –
התכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר – פטור.
(שהתכוון למעשה, אך טעה בנסיבות).
וכגון זה במעילה – התכוון להשתמש בגיזי צמר חולין ובלי לשים לב לקח של עולה.
רנבי"צ, בזה חייב (כי סוף סוף התכוון למעשה),
אלא פטור בהתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר (נפלה לו הסכין והגביהה ואז חתך) – שכאן כלל לא התכוון למעשה.
וכגון זה במעילה – הושיט ידו לכלי והיה שם שמן ובטעות סך ידו.
(לג. שליש תחתון – "אמר מר")
חלק ב – אי אפשר להפריש חמץ לתרומה
כל מה שדיברנו אתמול על תרומת חמץ – זה שקודם הפרישו תרומה, ואז היא החמיצה.
אבל אם יש כבר חמץ – א"א להפריש אותה כתרומה (זה לא תופס), ובעצם תבואת החמץ כלל לא חייבת.
ראינו את זה בברייתא א אתמול (לב.), וגם בעקיפין בראב"י בברייתא ב.
מה המקור?
"רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן־לּוֹ" (דברים יט).
לחכמים שחמץ אסור בהנאה – ברור שא"א לעשות חמץ תרומה
תוס' – כי לא נחשב נתינה ("תיתן לו"),
רע"א – כי לא שייך לו.
אך מה המקור לרי"ס הגלילי? (חמץ מותר בהנאה, למשל הסקה, צ8 ונחשב ממונו)
- רנבי"צ: "תתן לו" – לו ולא לאורו.
מתיב רב הונא בר"י – למה אם הפריש מן הטמא על הטהור – בדיעבד תופס? (למה לא אומרים "לו ולא לאורו"?)
עונה רנבי"צ:
מה שאמרנו שתרומת חמץ לא תופסת – זה דווקא שלא היתה לתבואה שעת הכושר.
כלומר שבזמן שהתבואה עוד היתה מחוברת הפסיקה לינוק מהאדמה ואז הגשם החמיץ אותה, וכך כשנתלשה (שאז אמורה להתחייב בתמורה) – כבר מראש לא היה אפשר להפרישה.
אך באמת אם היתה שעת הכושר (נתלשה ואז החמיצה או נטמאה) – התרומה תופסת.
- רב הונא בר"י – "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ" – שיהא שיריה ניכרים (שהתרומה שינתה את השיריים).
ואילו כאן לבטל ולשיריים אותו הדין (אסורים באכילה ומותרים בהנאה).
(לג: 2+)
חלק ג –
- A. תזכורת: ראינו אתמול (לב.) בברייתא א שלר"ע האוכל תרומה משלם לפי דמים (שווי) ולכן בחמץ פטור, בתרומה טמאה חייב דמי עצים, אך בתרומת טמאה של תותים וענבים פטור לגמרי, כי לא ראויים לשריפה.
- B. הקדמה:
שיעורי טומאה:
אוכל:
מטמא רק אם הוא כביצה.
נטמא –
יש אומרים – נטמא בכלשהו,
יש אומרים – גם בכביצה (וחז"ל גזרו בכלשהו) – ככה נפרש בסוגיה.
משקה:
מטמא ברביעית,
נטמא בכלשהו.
ענבים שנטמאו – האם המיץ שבתוכם נטמא איתם?
רי"ח – המיץ טהור – כי המיץ אינו חלק מהענב אלא "מפקד פקידי".
(וגם לא נטמא מהענב – כי כשהוא בפנים אינו אוכל ואינו משקה).
רק כשיתחיל לסחוט והמיץ יצא – הוא יכול להיטמא מהענב, ובשביל למנוע את זה – שיסחוט פחות מכביצה.
רב חסדא – המיץ טמא – כי המיץ נחשב חלק מהענב ("מבלע בליעי").
ראיות:
- ראיה לרי"ח (מפקד פקידיה)
משנה טהרות (ג,ג) – שטמא מת שסחט בדיוק ביצה – המיץ טהור.
כי ברגע שהמיץ התחיל לצאת – כבר אין ביצה.
(אז למה רי"ח התיר רק פחות מבכיצה? זה גזירה שמא יסחוט יותר).
ומה יענה רב חסדא?
שם מדובר בענבים שלא הוכשרו לקבל טומאה, לכן הם לא נטמאו עדיין,
ורק כשהמיץ יוצא – הוא מכשיר את הענב לקבל טומאה, אך אז הענב כבר קטן מכביצה – ולא נטמא (לרש"י).
[לפי הדעות שפחות מכביצה נטמא, נפרש:
או – פחות מכביצה לא מקבל הכשר להיטמא (תוס').
או – הענב עצמו נטמא, אך לא מטמא את המיץ כי הוא פחות מבכיצה (וזה בהנחה שברגע שהתחילו לסחוט המיץ כבר לא נחשב חלק מהענב) (רמב"ן).
- ראיה לרב חסדא (מבלע בליעי, והמיץ טמא) –
הברייתא מדף לב. – שהאוכל תרומה טמאה של תותים וענבים – לא משלם כי אין להם ערך.
והרי אם אפשר לסוחטם בלי שהמיץ ייטמא – אז יש להם ערך!
עונה רבא לטובת רי"ח: אכן מן הדין מותר, אך גזרו שמא ייכשל ויאכל.
[אביי: והרי במשנה בטהרות – מותר לכהן לשרוף שמן או פת שנטמאה, ושם לא חששו?
עונה רבא: כי שם זה מאוס ואין חשש שיאכל תוך כדי, אבל כאן לא מאוס ויש חשש].
(לב: 7-)
[גופא: לגבי המשנה ששורפים שמן או פת טמאים,
האם מותר גם גרעיני חיטה?
רב הונא – אסור (שמא יבוא לידי תקלה),
רי"ח – מותר (ולא חושש שיאכל כי מדובר שנשלקו, וזה מאוס, כפי שעשו בבית רבי).
ואילו רב הונא (תורי"ד) התייחס למקרה שלא שלקו].
