לעילוי נשמת אחיו של אחד הלומדים
משה בן רחל ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
השיעור המשולב (תרשים וקריאה בגמרא)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי קידושין דף ו
(ה: מתחת לאמצע – ו: באמצע)
אמירת הקידושין
א. הוא נותן ואומר
ת"ר:
רישא – האיש נותן ואומר
סיפא – אבל אם היא נתנה ואמרה (הריני מקודשת) – אינה מקודשת.
ומתקיף רב פפא – מה הדין אם הוא נתן והיא אמרה?
מהרישא (הוא נותן + אומר) ניתן לדייק שזה לא תופס,
מהסיפא (היא נותנת ואומרת) ניתן לדייק שזה יתפוס,
תשובות –
- זה לא תופס,
ואיך זה מסתדר עם המשנה:
- הרישא בדווקא, וממנה תדייק, והסיפא "כדי נסבה".
דחייה – התנא יכתוב משהו שסותר את הרישא?!
- הסיפא התכוונה שאם נתן הוא ואמרה היא – נעשה כאילו נתנה היא ואמרה היא ולא מקודשת.
- הברייתא בכוונה לא דיברה על המקרה האמצעי, כי זה ספק וחיישינן לקידושין.
(ה: 9-)
ב. שמואל – האמירה צריכה להתייחס לאישה ולא לאיש
מתייחס לאישה: הרי את מקודשת/מאורסת/לי לאינתו – תופס,
מתייחס לאיש: הריני אישך – לא תופס.
הערות:
- איך הרי את מקודשת תופס, הרי לא אומר "מקודשת לי",
והרי לפני שמואל ידיים שאינן מוכיחות אינן ידיים?
תשובה – אכן מדובר שאמר "לי",
והחידוש הוא בסיפא (ש"הריני אישך" לא תופס). - שמואל אמר את זה גם על גט (שצריך להתייחס לאישה ולא לאיש):
מתייחס לאישה: הרי את משולחת/מגורשת/מותרת – תופס,
מתייחס לאיש: איני אישך/בעלך/ארוסך – לא מגורשת.
(ו. 3+)
ג. לשונות קידושין –
- A. בשמואל לעיל – הרי את מקודשת, מאורסת, לי לאינתו – מקודשת.
- B. בברייתא –
- הרי את אשתי, ארוסתי, קנויה לי – מקודשת,
2. הרי את שלי, ברשותי, זקוקה לי – מקודשת.
ונכתב בנפרד כי כך שנו את הברייתא לתנא. - C. איבעיא להו –
- מיוחדת לי ("והיו לבשר אחד")
2. מיועדת לי (באמה עבריה כתוב – "אשר לא ייעדה")
3. עזרתי, נגדתי ("אעשה לו עזר כנגדו")
4. עצורתי (עצרת – לאסוף)
5. צלעתי, סגורתי, תחתי ("ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה")
6. תפושתי ("והיא לא נתפשה").
תיקו.
שאלות עם תשובות:
- לקוחתי – את זה פושטת הגמרא שכן ("כי יקח איש אישה")
8. חרופתי –
ת"ש – מקודשת, שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה.
מקשים – אז שיתפוס רק ביהודה?
תשובות:
1. אכן הברייתא התכוונה להוכיח קודם כל מהפסוק ("והיא שפחה נחרפת לאיש") ורק הביאה את יהודה כ"ועוד") – ותופס בכל מקום.
דחייה – יהודה "ועוד" לקרא?!
2. אכן הברייתא התכוונה שזה תופס רק ביהודה.
(ו. באמצע)
במאי עסקינן (לקרוא קודם את סעיף ד)
הרי האישה סתם כך לא מבינה שזה לשון קידושין – אז מה פתאום שיתפוס,
אלא כנראה שמדובר שעסוקים באותו עניין – אך אם כך מה השאלה, ודאי שמקודשת (הרי גם אם שתק מקודשת!)
תשובה – אכן מדבר עמה, ובכ"ז ייתכן שלשון לא טובה גרועה יותר משתיקה,
כי יכולה לחשוב שהתכוון רק למלאכה (שתבוא לעבוד אצלו).
(ו. שליש תחתון)
ד. גופא – קידושין בלי אמירה
היה מדבר עם אישה על עסקי קידושיה, ונתן לה כסף בלי לומר כלום –
ר' יהודה – לא מקודשת, אלא צריך לפרש (לומר).
ר' יוסי – מקודשת,
- רב הונא שמואל – הלכה כרי"ס.
(וגם דבר כזה חייב כל דיין גיטין וקידושין לדעת).
- מח' בתוך דעת ר' יוסי –
רבי (וכן שמואל) – והוא שעדיין עסוקים באותו עניין
ר"א בר"ש – לא צריך, אלא (אביי) מספיק מעניין לעניין באותו עניין (למשל שמדברים על הנדוניא).
(ו. 4-)
ה. אגב – לשונות גירושין (וגט שחרור)
- A. שמואל לעיל משולחת/מגורשת/מותרת – תופס.
- B. הפך לשונות גט אישה וגט ושחרור שפחה (כנענית) לא אמר כלום:
אמר לאישה – הרי את בת חורין (שהרי גם עכשיו היא בת חורין)
אמר לשפחה – הרי את מותרת לכל אדם (שהרי עכשיו נאסרת על עבדים עבריים)
- C. "הרי את לעצמך" – האם התכוון שמעשה ידיה שלה, או לגרשה לגמרי?
רבינא – ת"ש: בגט שחרור הנוסח העיקרי הוא "הרי אתה לעצמך"
אז קל וחומר שזה מועיל גם לגט אישה
(שהרי העבד יותר קנוי לבעל מאישה,
אז אם שם לא מפרשים לגבי הממון אלא לגמרי, בטח שבאישה לא נפרש לגבי הממון אלא לגמרי).
- D. אגב – כתב לעבד "אין לי עסק בך", האם תופס?
רב חנין – ת"ש – שזה תופס:
מי שמוכר עבד כנעני לגוי (ובזה בעצם לא מאפשר לו לקיים מצוות) קנסוהו שיפדה אותו ויתן לו גט.
אבל – אם כשמכר לגוי כבר כתב לו "אונו" (אין לי עסק בך") זה מספיק והוא משוחרר.
