לעילוי נשמת הורי של אחד הלומדים,
יעקב-צבי בן מיכאל-חיים וציפורה ז"ל,
ומרים בת ר׳ שלום הכהן ובכורה ז"ל.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
השיעור המשולב (תרשים וקריאה בגמרא)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי קידושין דף ד
(ד. באמצע "גופא" – ה. 1+)
חלק א – גופא – "ויצאה חינם – אלו ימי בגרות, אין כסף – אלו ימי נערות"
קשה – שתכתוב התורה רק את ימי הנערות (אין כסף)?
- רבה – בא זה ולימד על זה
כלומר אם היה כתוב רק אין כסף, היינו מסבירים שזה ימי בגרות,
לכן צריך לכתוב את שניהם – ללמד שיוצאת כבר בימי נערות.
דוגמה לאותו עיקרון:
"וְכׇל־זָר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ" (ויקרא כב, י)
ודורשים –
תושב – עבד נרצע לעולם (עד היובל)
ושכיר – עבד שנים (שיוצא בשנה ה7),
וגם שם עולה אותה שאלה – שהתורה תכתוב רק תושב שלא אוכל, וקל וחומר שגם שכיר לא אוכל!
אלא שעונים – בא זה ולימד על זה.
דוחה אביי – התורה לא תכתוב דבר שלא יכול לקרות (בוגרת, שהרי כבר יצאה בנערות), רק בשביל ללמד ש"אין כסף" זה נערות.
[זה בניגוד לתושב ושכיר
ששם אכן שני הדברים יכולים לקרות.
(אביי מעלה בדרך אגב עוד בעיה – למה שהתורה תכתוב דבר שניתן ללמוד בקל וחומר?
אבל זה לא בעיה – מילתא דאתיא בקל וחומר, טרח וכתב לה קרא).[1]
אלא בוגרת לא נכתב (רק)[2] כדי ללמד ש"אין כסף" זה נערה, אלא יש לו חידוש עצמאי:
- אביי –
שאיילונית (שאין לה סימני נערות) יוצאת בבגרות שלה (גיל 20).
מתקיף מר בר רב אשי – לזה לא צריך לימוד, זה קל וחומר –
אם סימני נערות, שלא מוציאים מרשות אב, מוציאים מרשות אדון,
אז בגרות, שמוציאה מרשות אב (שמעשה ידיה שלה), ודאי שמוציאה מרשות אדון!
[ולמה לא עונים – מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא!
כי זאת תשובה שעונים רק כשאין תשובה אחרת].
- מר בר רב אשי –
החידוש זה עצם זה שאיילונית יכולה להימכר, אפילו שלא יכולה להביא סימני נערות.
(ד: 5+)
חלק ב – מקור נוסף לקידושי כסף
תנא (ברייתא) מביאה שני מקורות:
- (שכבר הזכרנו בדף ב.) – "כי יקח איש אישה" – "נתתי כסף השדה קח ממני".
- קל וחומר מקניית אמה עבריה –
(אישה ואמה נקנות בשטר, וגם) –
אמה לא נקנית בביאה אבל כן בכסף,
קל וחומר שאישה שנקנית בביאה, תיקנה בכסף.
אך פורכת הברייתא – יבמה תוכיח,
שנקנית בביאה ולא בכסף,
אך פורכת את הפירכא – יבמה זה יוצא דופן, שאפילו בשטר לא נקנית,
ומכאן א"א ללמוד לאישה ואמה שנקנות בשטר.
תלמוד לומר "כי יקח…" (המקור הראשון).
שאלות:
- למה הברייתא חזרה למקור הראשון? הרי לכאורה המקור השני התקבל (היא פרכה את הפירכה)![3]
עונה רב אשי – כי יש עוד פירכא על הלימוד מאמה,
וזה שאמה לא רק נקנית בכסף אלא גם יוצאת בכסף, משא"כ אישה.
- למה צריך את שני המקורות – גם "קיחה קיחה" וגם "ויצא חינם אין כסף" (אין כסף לאדון זה יש כסף לאדון אחר)?
ויצאה חינם – שהכסף הולך לאביה ולא לנערה ("אין כסף לאדון זה, יש כסף לאדון אחר – אביה).
כי יקח – שדווקא הבעל מקדש ונותן כסף לאישה ולא להפך.
(ד: רבע תחתון)
חלק ג – מקור לקידושי ביאה
בברייתא:
- "כי יקח איש אישה ובעלה…" (דברים כד, א)
- קל וחומר מיבמה – יבמה שלא נקנית בכסף נקנית בביאה, קל וחומר שאישה שנקנית בכסף תיקנה בביאה.
ופורכת – אמה העבריה תוכיח – שנקנית בכסף ולא בביאה.
ופורכת את הפירכה – אמה עבריה לא נקנית לשם אישות.
תלמוד לומר "ובעלה".
ושואלת הגמרא כמו לעיל – אם יש קל וחומר מיבמה, למה הברייתא חוזרת לפסוק?
ושוב עונה רב אשי – כי יש עוד פירכא לקל וחומר מיבמה – יבמה זקוקה ועומדת, הביאה רק באה להשלים את התהליך.
[1] אני מבין שהחלק הזה של הגמרא הוא לא החלק המרכזי של טענת אביי.
[2] לכאורה גם לדעתם צריך את "בא זה ולימד על זה", כי אחרת איך באמת נדע ש"אין כסף" זה ימי נערות? כך שלכאורה כוונתם היא ש"ויצאה חינם" זה גם מלמד על ש"אין כסף" זה ימי נערות, אבל גם יש לזה חידוש עצמאי.
[3] בפשטות ניתן להבין את הברייתא אחרת – שהברייתא לא מקבלץ את הלימוד מאמה, אלא רק אומרת שאין הכרח ללמוד לא מאמה שיש כסף ולא מיבמה שאין כסף, וממילא נשארנו ללא הכרעה, ולכן היא חוזרת למקור הראשון (קיחה קיחה) שכן נקנית בכסף.
