מסכת קידושין דף ג

הסבתא היקרה חנה בת ראובן ז"ל והדודה האהובה רינה בת חנה ז"ל

וגם, לעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים, משה צבי בן דוד נתן ז"ל, שהיום עברה שנה לפטירתו. איש אמת, אוהב את העם, את הארץ ואת התורה.שלימוד זה יהא לעילוי נשמתו.

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

השיעור המשולב (תרשים וקריאה בגמרא)

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי קידושין דף ג

(ג. מתחת לאמצע – ד. מתחת לאמצע)

חלק א – מה באו למעט המניינים (שלוש ושתיים)?

האישה נקנית בשלוש דרכים – כסף, שטר וביאה
וקונה את עצמה בשתי דרכים – בגט ובמיתת הבעל.

א. האישה נקנית בשלוש דרכים – בא למעט:

1. למעט חופה

כי יש הווה אמינא ללמוד מקל וחומר שחופה קונה, כפי שאכן לומד רב הונא.

אך לפי רב הונא שחופה קונה – מה המניין ממעט?

2. למעט חליפין

כי יש הווה אמינא ללמוד הגזירה שווה לשדה עפרון (קיחה קיחה) שגם אישה תילקח בחליפין.

           קמ"ל שלא – כי חליפין עושים גם על סודר של פחות משווה פרוטה,
ואישה לא מקנה עצמה בסוג קניין מבזה כזה.

(ג: 1+)

ב. וקונה את עצמה בשתי דרכים – בא למעט חליצה

כי יש הווה אמינא שנלמד קל וחומר מגט – שאם יבמה לא יוצאת בגט אבל כן בחליצה, קל חומר שאשת איש שיוצאת בגט – תצא בחליצה.

קמ"ל שלא – כי כתוב "וכתב לה ספר כריתות" – ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה.

(ג: 7+)

חלק ב – בכסף מנלן?

וזה שתי שאלות: 1. מניין שבכסף? 2. מניין שהכסף הולך לאביה (בקטנה ונערה)?

א. המקור – ר"י-רב – "וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף" (כששפחה נהיית נערה) –

ומדייק – אין כסף לאדון זה, אבל יש כסף לאדון אחר (-אביה).

שאלות:

1. אולי נלמד שיש כסף, אבל הוא הולך אליה?

תשובה –

1. סברא – אם האב יכול לקדשה ("את בתי נתתי לאיש הזה") ודאי שגם הכסף אליו.

דחייה: אם כך – אולי זה דווקא בקטנה,
אבל בנערה שגם היא (לכאורה)[1] יכולה לקדש עצמה – אולי אז הכסף אליה?

(וכאן הגמרא מחפשת מקור אחר לנערה שהכסף לאביה,
אך היא דוחה, ובסוף חוזרת לכאן – (דילוג: ג: מתחת לאמצע ועד 1-))

1. יציאה דכוותה קא ממעט –
   כמו שבאמה – אין כסף לאדון,
   כך בבת – יש כסף לאדון – כלומר לאבא.

(ד. 1+)

2. איך אתה משווה בין היציאות? הרי כשיוצאת מהאדון יוצאת לגמרי, כשיוצאת מאביה עדיין צריכה חופה (ועד אז מעשה ידיה לאביה ואם מתה אביה יורשה).

תשובה – לגבי הפרת נדרים יוצאת לגמרי, שעכשיו אביה ובעלה מפרים נדריה.

(ד. 6+)

3. והרי "ויצאה חינם" נצרך לעצם היציאה בנערות –
   "ויצאה חינם" – בבגרות, "אין כסף" – שיוצאת עוד לפני כן – בנערות.
   וממילא אין כאן ייתור כדי ללמוד לקידושין.

עונה רבינא – לזה מספיק לכתוב "אֵן כָּסֶף", למה כתוב "אֵין כֶּסֶף" – כדי ללמוד לקידושין.

ומניין שדורשים יוד מיותרת?
דתניא – בבת כהן שנישאה לישראל ומת בעלה, חוזרת לבית אביה רק אם "וזרע אין לה", ומהיו"ד דורשים "עיין עליה" –

תחילה דרשו שגם נכד פוסלה,

אך אח"כ – נכד לא צריך לימוד,
אלא – שאפילו נכד פסול (למשל ממזר) פוסלה.

ומניין שעקרונית "אין" לא צריך יו"ד? "מאן יבמי", "מאן בלעם", שזה גם מלשון "אין" – שאינו מסכים.

(חזרה ל- ג: מתחת לאמצע ("אמר קרא") עד 1-)

ב. הניסיון למצוא מקור אחר לנערה שהכסף לאביה –

1. "בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" (בפרשיית נדרים, במדבר ל) – ולומדים שכל שבח נעורים לאביה.

דחייה – אם כן, למה צריך מקור נפרד שמעשה ידיה לאביה ("וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה" (שמות כא) – שהבת היא כמו אמה, שמעשה ידיה לרבה/לאביה).

אלא "בנעוריה" מדבר רק על נדרים,

ולמה שלא נלמד משם לקידושין?

1. אי אפשר ללמוד מנדרים לקידושין – כי לא לומדים ממון מאיסור.

(דילוג ל-ד. מעלה האמצע "ואצטריך")

1. אי אפשר ללמוד ממעשה ידיה לקידושין – כי מעשה ידיה זה כנגד מזונותיה, משא"כ קידושין.

(וגם א"א ללמוד הפוך – מקידושין למעשה ידיה,
כי במעשה ידיה טורחת, אז יכולנו לחשוב שהולך אליה).

2. מנערה שנאנסה –

מקנס (האונס נערה משלם לאביה חמישים שקל קנס)

דחייה – לא לומדים ממון מקנס

מהבושת והפגם (זה ממון ולא קנס) –

דחייה – שם זה מתבקש, כי הוא מפסיד מהאונס (שיכל לקבל עבורה יותר כסף)[2]
אלא כאמור, חוזרת הגמרא למקור הראשון –  "וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף".

[1] באמת זו מחלוקת האם נערה יכולה להתקדש לבד – לר"ל כן, לרי"ח לא. ונראה שכאן הגמרא אומרת באופן פשוט כר"ל, אולם הפני יהושע מבאר שזה רק בשלב זה של ההווה אמינא. אבל למסקנה שגם לנערה הכסף הולך לאביה – אז זה כרי"ח שלא יכולה לבד.

[2] בשוטנשטיין שואל – איך ניתן להשתמש בסברא שהוא מפסיד כסף, הרי זה גופא מה שאנחנו מנסים ללמוד, שהכסף בכלל הולך אליו! אך נראה לי שכאן אין הכוונה לכסף הקידושין אלא לכסף שהאב דורש מהאבי החתן מעבר לכסף הקידושין.