הדף היומי – עירובין דף סו

סיכום דף יומי עירובין דף סו

(סו. באמצע – סז. 9+)

התנאים של שמואל לביטול רשות בחצר

1. שהיה אפשר לערב בע"ש (ולכן כשיש גוי אי אפשר) – למדנו בדף הקודם.
2. לא בחורבה (כלומר שני בתים שפתוחים לחורבה, כי שם השימוש בחורבה לא דחוף).
3. שמדובר בשתי חצרות שאוסרות זו על זו (למשל חצר לפנים מחצר, ולא בחצר לצד חצר עם פתח ביניהן ופתח לרה"ר).
4. אין ביטול רשות מחצר לחצר (בפשטות – גם לא חצר לפני מחצר).

חצר לפנים מחצר
יוצא שיש סתירה בשמואל לגבי חצר לפנים מחצר. דעות בדעת שמואל:

אביי (וטוען כך אמר לו רב יוסף) –אפשר.

1. איך יסתדר עם המימרא ההפוכה? הכוונה גם שם רק לחצר לצד חצר.
2. ומקשה רב יוסף – הרי המשנה (סט:) שמלמדת על דין ביטול מדברת על "חצר" ולא חצרות,ושמואל אמר שאין להקל יותר מ"לשון משנתנו"!

תשובה– שמואל התכוון בזה למשנה אחרת (עג:) שמדויק ממנה שמבוי מינימלי (לחי/קורה) זה שיש לו שתי חצרות עם שני בתים בכ"א.

רבא – אי אפשר (סו: שליש תחתון)

ולכן אם סתם שכחו לערב יחד, לא יכולים לבטל רשות מחצר לחצר באמצע שבת.
אבל, אם כן עירבו יחד, והעירוב בפנימית ואחד מהחיצונית שכח – אז אפשר לבטל, כי אומרים הפנימיים לחיצוניים "לתקוני שתפתיך ולא לעוותי", ואולי על זה דיבר שמואל במימרא הראשונה.

[הערות:

1. מחלוקות ר"ע ורבנן (עה.) –
2. a. מה הדין אם הפנימית עשתה עירוב בפנ"ע, האם עדיין אוסרים על החיצוניים?
   לרבנן – לא, לר"ע – כן.

לר"ע טענת ה"לתקוני" חזקה עוד יותר, כי הפנימיים עשו טובה לחיצוניים בכך שעירבו איתם, כי בלי זה לחיצוניים אין תקנה.

1. b. במקרה הנ"ל שהחיצונית שכחו והעירוב בפנימית –
   לר"ע –החיצונים יבטלו רשותם בפנימית,
   רבנן – אפילו ביטול לא צריך, אלא צירוף החיצוניים לעירוב פשוט פוקע.
2. בשאר המקרים פיתרון זה אינו טוב:
3. אי אפשר שהחיצוניים יאמרו כך לפנימיים, כי הרי הפנימיים אוסרים על החיצוניים בדריסת רגליהם גם בלי קשר לעירוב שעשו יחד.
4. הפנימיים יכולים לומר כך לחיצוניים רק כש:
5. העירוב אצלם בפנימית.
6. מישהו מהחיצוניים הוא זה ששכח (אחרת הפנימיים הם אלו שעיוותו).

(סז. 3+)

3. לפי ר"א (ע.) שמספיק לבטל לאחד מהם (שהרי הם כולם כיחידה אחת, אז ברגע שביטל אחד נחשב כביטול לכולם), יכול לבטל לאחד מהחצר שלו, וזה כמו שביטל גם לחצר השנייה.

(תוס' – זה דווקא בחיצונית, ריטב"א – זה בכל המקרים)