להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת עירובין ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי עירובין דף סה
(סד: 1- עד סו. באמצע)
חלק א – אגדתא: המשך שכרות וכוונה בתפילה
א. רב ששת – ראב"ע – יכול אני לפטור את עם ישראל מן הדין, שהרי היינו שיכורים מצער:
"לָכֵן שִׁמְעִי־נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן" (ישעיהו נא).
מיתיבי – והרי גם לשיכור יש אחריות על מעשיו (מיקחו מקח, נענש על חטאיו),
ורק פטור מתפילה.
תשובות:
- גם ראב"ע התכוון לפטור את עם ישראל רק על תפילות שלא בכוונה.
- (ר' חנינא: תלוי ברמת השכרות. מי שהגיע לשכרות לוט אינו אחראי למעשיו (ואולי כך גם עם ישראל)).
ב. עוד על שיכור לא מתפלל
איוב מא – "גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר".
ודורשים שגאווה זה השיכור, ו"מגן" זה תפילת 18 (מגן אבות),
ושיכור שעושה כך זוכה לחותם צר – שחותמים צרות בעדו (שלא יהיו לו צרות).
עושה מה?
ר' חנינא – מפיק מגן – מעביר מעליו את התפילה,
רי"ח – אינו מפיק – אינו מגלה התפילה.
נפקא מינה – האם יכול לבקש שיעירו אותו לתפילה?
לר' חנינא – לא, כי צריך להעביר את התפילה לגמרי עד שיקום מעצמו משכרותו.
לרי"ח – כן, מספיק שלא מגלה התפילה בהתחלה (וכך עשה רב ששת).
(סה. באמצע)
ג. עוד מצבים בהם אדם לא מרוכז לא מתפלל
- רב – כל שאין דעתו מיושבת עליו – "בצר אל יורה" (אולי בן סירא) וכן לא יתפלל.
- ר' חנינא לא התפלל ביום שבו כעס,
- ר' אלעזר – הבא מן הדרך לא יתפלל 3 ימים (!).
לומדים מעזרא שנחו מהדרך 3 ימים ורק אז התבונן אם יש שם כהנים ולויים,
וכן אבוה דשמואל לא התפלל 3 ימים.
- שמואל לא התפלל בבית עם שיכר, ורב פפא בבית עם הרסנא (דגים מטוגנים).
ד. ואגב – ריכוז גם בדין ובלימוד תורה:
- מר עוקבא – ביום של רוח דרומית אל יורה בדין,
- דברים קטנים שגרמו לאמוראים לאבד קצת מריכוז בלימוד:
אביי – אם אימי ביקשה ממני להבעיר את הכותח,
רבא – אם עקצה אותי כינה.
- מתי הכי טוב ללמוד תורה – ביום או בלילה?
ביום:
רב יהודה – לא נברא הלילה אלא לשינה (וביום ילמד),
ר' זירא העיד ששמועותיו מחודדות כי למדם ביום,
רנבי"צ – אנו פועלי יום – שזה עיקר זמן הלימוד,
גם בלילה:
ר"ל – להפך מר"י: לא נברא הירח אלא שיוכלו ללמדו גם בלילה,
רב חסדא למד בלילה, ובתו שאלה אם לא כדאי שישן, ואמר אני אשן בעולם הבא…
(רב אחא בר יעקב – עקרונית למד ביום, אך אם לא הספיק פרע את חובו בלילה).
(סה. 7-)
ה. עוד על היין (דברים טובים ובכלל)
- ר' חנינא – כל המתפתה ביינו (מתפייס על כוס יין) יש בו מדעת קונו (שהתפייס עם העולם אחרי ריח הניחוח של הקרבן של נח).
- ר' חנין – היין נברא כדי לנחם את האבלים, ולתת שכר לרשעים בעולם הזה.
- ר' חנין בר פפא – כשהיין נשפך כמו מים זה סימן שהגיע לכלל ברכה (וברך את לחמך ואת מימיך" – שדורשים שהכוונה ליין, ונקרא מים כי נשפל כמים).
- המעלה של מי ששומר על יישוב הדעת כששותה יין:
a. יין=סוד=70 הסנהדרין.
אצל רוב האנשים – נכנס יין יצא סוד (דעתם לא מיושבת ומגלים סודותיהם).
אך מי שלא כך ודעתו מיושבת עליו – אצלו היין מראה שיש בו מדעת חכמי הסנהדרין.
b. ר' אילעאי – אדם ניכר בכוסו, כיסו וכעסו.
(סה: 4+)
חלק ב – המשך סוגיית גוי בחצר
סוגיא א
א. הקדמות
- גוי בחצר (סא:) – על כמה יהודים הוא אוסר?
ר"מ – גם אחד.
ראב"י – משניים.
- רגל המותרת במקומה (חצר פנימית) האם אוסרת שלא במקומה (חצר חיצונים) (עה.) –
רבנן – לא אוסרת, - ר"ע – אוסרת.
ב. יהודי אחד בחצר הפנימית ויהודי אחד בחצר החיצונית, וגוי באחת מהן
| פנימי | חיצוני | ||
| ר"מ – שגוי אוסר גם על אחד | גוי בפנימית | אסור בגלל הגוי | אסור בגלל הגוי, אסור בגלל היהודי (שאסור בגלל הגוי) |
| גוי בחיצונית | מותר, אא"כ יערב עם החיצוני | ||
| ראב"י – שגוי אוסר רק על שניים | לרבנן | מותר בכל מקרה (גם אם הגוי בפנימית, הוא לא אוסר על היהודי)
| מותר בכל מקרה (הפנימי לא אוסר עליו כי הוא רגל המותרת במקומה, והגוי לא אוסר עליו כנ"ל) |
| לר"ע | מותר, אא"כ יערב עם החיצוני | אסור 1. היהודי אוסר עליו (אפילו שהוא רגל המותרת במקומה). 2. אם יערב עם היהודי, אז הגוי יאסור על שניהם, כי עכשיו הם שניים. |
ג. בדיקה האם המצב הנ"ל שכיח
עד כה בדקנו באופן טכני האם כל חצר נחשבת כיהודי אחד או שניים.
אך לכאורה צריך לבדוק אם שכיח, ואז נחמיר על הפנימי לראב"י אפילו שהוא אחד, או נקל בשניהם אפילו כשערבו.
- לחומרא– לא נחמיר גם אם שכיח, כי "לא פלוג" (תוס').
- לקולא (שערבו, והגוי אוסר שניהם, שאולי נקל אם אינו שכיח).
כשהגוי בפנימי– אכן שכיח(כי הפנימי לא מפחד, כי החיצוני ידע אם נעלם ויוכל להבין שהגוי הרגו).
כשהגוי בחוץ הגמרא מתלבטת(מצד אחד הפנימי לא ידע אם החיצוני נעלם, מצד שני הפנימי עובר שם ושם עין).
למעשה–לא מקלים גם כשהגוי בחוץ.
סוגיא ב –
א. גוי שלא נמצא בכניסת שבת, ר"י (פו.) –לא אוסר כל עוד אינו נמצא, אך כשחוזר אוסר והורס את עירוב החצרות של היהודים.
בהנחה שיכולים לשכור כעת מהגוי
ב. האם אפשר לשכור מהבעה"ב של הגוי, בשכירות שבה הבעה"ב יכול לסלק את הגוי? כן.
ג. האם אפשר לשכור מהגוי באמצע שבת? רי"ח – כן (כמו ביטול רשות, בניגוד לעירוב חצרות).
תגובה אחת
בס"ד
אמרתם בשיעור שלגבי הסוגיות לקראת
סוף השיעור של גוי שבא באמצע שבת זה מדובר לפי ר"י בדף פו' שגוי לא אוסר
כשהוא לא נמצא גם אם הוא אמור לחזור באמצע שבת. באמת תוס' אומר שהסוגיא מדברת לפי ר"י אבל לא מוזכר שזה אפי'
אם הוא מגיע באמצע שבת, מעניין אותי
מאיפה הוצאתם את זה? בפרט שלא
ראינו איזכור לזה רק בדעת ר"מ בדף ס"ב: אבל לא ראינו מישהו שחולק, ולמרות
שהגמ' שם העמידה את המשנה בדף פו'
בגוי דאתי ביומיה, אולי זה רק לתרץ את ר"מ שלא יסתור את עמצו אבל יכול
להיות שהתנאים האחרים במשנה שם
ידברו רק בגוי שיחזור אחר השבת. ולפי זה יכול להיות שאין מי שחולק שאם הוא
אמור לבוא בשבת שיהיה אסור לערב.
מה שמעניין יותר שלפי זה למה בסיפור
הראשון החכמים פחדו שהגוי השוכר יבוא באמצע שבת ושאלו האם מותר להשכיר מבעל הדירה? הרי הוא יאסור עליהם רק אם הוא יבוא ובנתיים הם יכולים לערב??
אמנם בסיפור השני בגירסה הנכונה
ברש"י (כמו שתוס' אומר) כן כתוב שמותר להם לערב כל עוד הגוי לא נמצא ולפי זה נראה שכן מותר לערב כשהגוי לא נמצא אפי' יחזור בשבת (שזה מה שקרה בסוף) ואז חוזרת קושייתנו למה בסיפור הראשון החכמים פחדו שמא יבוא??
לפי השאלה הזאת הייתי חושב לומר
שהגרסה השניה ברש"י (שתוס' מביא
ומקשה עליה) קצת יותר מסתדרת, שאז
הם לא יכולים לערב שמא יבוא הנכרי
בשבת שאז אסור לכ"ע והם שאלו האם
אפשר להשכיר מהגוי בשבת.
אבל כמו שאמרתי תוס' אומר שהגרסה
הראשונה ברש"י היא הנכונה.
אשמח אם תסדר לי את המחשבה בסוגיא הזאת.
נ.ב. קצת קשה לי לומר שהגמ' הביאה את הסיפור הראשון רק בנוגע לשאלה אם
מותר להשכיר מבעל הדירה, בפרט
שרש"י כותב שהבעיה שלהם הייתה
"שמא יבוא הנכרי בשבת" ורק בגלל זה
עלתה להם השאלה אם מותר להשכיר
מבעל הדירה.