הדף היומי – עירובין דף סג

סיכום דף יומי עירובין דף סג

(סב: 14- עד סג: 9-)

א.         אביי שאל את ר"י: האם מותר להורות הלכה פשוטה שאין עליה עוררין במקום רבו?

לגבי דברי ראב"י במשנתינו שגזרו על דירת עכום שאוסרת בחצר רק אם גרים שם לפחות שני ישראלים ו-

• אר"י בשם שמואל שהלכה כמותו (ר' הונא: מנהג = אם שאלו אותנו אומרים, ר' יוחנן: נהגו העם – כלומר לא מוחים בהם)
• וגם קבוע לנו שהלכה כראב"י באופן כללי שדבריו מועטים אבל בכולם נפסקו להלכה – קב ונקי.

האם במקרה זה אין זו חוצפה להורות אפי' במקום רבו?

ענה לו רב יוסף: אסור, שכן רב חסדא לא הורה הלכה אפילו בדבר פשוט ביצה בכותח (חלבי) ששאלוהו (שאלתיו) כל השנים שרב הונא רבו היה קיים.

אביי השתמש בתשובת ר"י כששאל אותו ר' יעקב בר אבא: האם דבר הלכה כתוב כגון מגילת תענית (בזמנם ההלכה לא היתה כתובה) מותר להורות במקום רבו השיב לו אביי שאסור כתשובת רב יוסף.

ב.         האם מותר להורות שלא במקום של רבו?

שני מקרים של רבנים שהורו שלא במקום רבם:

• רב חסדא הורה בכפרי שלא היה מקומו של רב הונא רבו (פומבדיתא)
• רב המנונא הורה בחרתא דארגז שלא היה מקומו של רב חסדא (מחוזא) רבו.

ג.         מה הדין בתלמיד חבר? אגב דין ודברים בין רבינא לרב אשי רבו

רבינא בדק את הסכין לשוחט בבבל, (הגמ' בחולין אומרת שבעקרון השוחט נאמן על בדיקת סכינו כעד אחד באיסורין והסיבה שאמרו להראות הסכין לחכם היא מפני כבודו של חכם).

רב אשי שאל אותו מדוע הוא נטל לעצמו את כבודו של רב העיר בזמן שרב אשי רבו נמצא במתא מחסיא בבבל.

השיב רבינא: כמו שרב המנונא הורה בחרתא דארגז שזו עיר אחרת ממה שהיה רבו רב חסדא.

רב אשי השיב שזו טעות והשמועה היא שרב המנונא באמת לא הורה.

השיב רבינא: שיש שתי שמועות אחת שהורה ואחת שלא הורה: ושתיהן נכונות, בזמן כהונתו של רב הונא רבו רב המנונא לא הורה ובזמן כהונתו של רב חסדא שהיה תלמיד חבר שלו (כלומר: מידה דומה של גדלות בתורה אלא שגם למד ממנו) הוא כן הורה שלא במקומו, ואילו אני רבינא גם תלמיד חבר של כבודך רב אשי.

ד.         תלמיד חכם בודק לעצמו

רבא: ת"ח בודק הסכין לעצמו (כשהוא שוחט) ולא צריך להראות לרבו.

מעשה: רבינא נקלע למחוזא ומארחו הביא לו לבדוק את סכין השחיטה, שלח אותו רבינא להראות הסכין לרבא המ"ד, והסביר לו שכיוון שהוא מתארח זה לא נחשב סכין של שחיטת עצמו.

ה.         מקרים שבהם אפילו ת"ח צריך להראות הסכין לרב

ר"א מהגרוניא ור"א בר תחליפא התארחו בביתו של ר"א בנו של רב איקא במקום שרב המקום היא ר"א בר יעקב: רצה המארח לשחוט עבורם עגלה משולשת (המובחר:שליש גידולה) והביא להם לראות את הסכין, ר"א בר תחליפא שאל אותם האם לא צריך להראות את הסכין לסבא = המ"ד, א"ל ר"א מהגרוניא הרי רבא אמר שת"ח בודק לעצמו. וכך הוא נהג – ובכ"ז נענש!

הגמ' מסבירה שכשמדובר ברב מופלג במיוחד: רב אחא בר יעקב, או מאחר והשאלה כבר עלתה וכבר פתחו בכבודו א"כ זה יותר בזיון אם עכשיו לא יראו לו הסכין, לכן נענש ר"א מהגרוניא.

במקום של חילול השם אין חולקין כבוד לרב:

רבא: להפריש מאיסור אפילו בפניו של רבו מותר.

מעשה: רבינא ישב לפני ר"א וראה אדם שמשתמש באילן בשבת וגער בו, לאחר שאותו אדם לא נרתע מכך, גזר עליו רבינא נידוי. א"ל רבינא לר"א האם התנהגותי בפניך נחשבת חוצפה? השיב לו ר"א שלא – כי במקום שיש חילול השם לא חולקין כבוד לרב.

ו.          העונש על הוראה במקום רבו בפניו ושלא בפניו: (5 דעות באמוראים)

1. 1)רבא: בפניו חייב מיתה בידי שמים ושלא בפניו אסור ולא חייב מיתה.

הגמרא שואלת על רבא מברייתא שמשמע ממנה שגם שלא בפניו חייב מיתה? ומתרצת שגם בברייתא בעצם מדובר שההוראה היתה בפניו.

הברייתא הביאה קודם את דעת ר"א שנדב ואביהוא מתו על שהורו הלכה בפני משה רבם, בכך שהם דרשו דרשה שכשם שבמזבח העולה צריך להדליק את האש מלמטה על ידי הדיוט למרות שיורדת אש מן השמים אותו דבר לעניין הקטורת.

הברייתא מביאה מעשה שתלמיד של ר"א ושמו יהודה בן גוריא שהיה מרחק ג' פרסאות מר"א הורה הלכה, ואמר ר"א לאמא שלום אשתו שהוא מסופק אם תלמיד זה יגיע לשנה הבאה, הוא הסביר לה שאינו נביא אלא כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

הגמ' מנסה לומר שזו קושיא על רבא מאחר שהוא היה מרחק ג' פרסאות ומתרצת שההוראה היתה בפני ר"א ומגוריו של אותו תלמיד היו מרחק ג' פרסאות משם והנתונים על שמו ושם אביו ומרחקו מר"א נועדו ע"מ לחזק את אמיתות הסיפור שאינו סתם משל.

1. 2)ר' חייא בר אבא בשם ר"י: ראוי להכישו נחש, מכך שאליהוא בן ברכאל הבוזי בספר איוב אומר בהקדמה לדבריו בפני רעי איוב הזקנים:צעיר אני לימים ואתם הישישים על כן זחלתי ואירא, והלשון זחילה מורה על נחשים שנאמר "עם חמת זוחלי עפר".
2. 3)ר' חנינא: נקרא חוטא, שאמר דוד המלך: בליבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך.

רב המנונא מקשה לכאורה סתירה בדברי ד"ה: מצד אחד צפנתי אמרתך, מצד שני בשרתי צדק בקהל רב? ומתרצת הגמ': שבזמן שרבו עירא היאירי היה קיים הוא נמנע מלהורות ולאחר פטירת רבו בשרתי צדק בקהל רב.

אגב הדיון בד"ה ורבו, אמר רבי אבא בר זבדא: שמי שנותן את כל מתנות הכהונה שלו לכהן אחד בלבד מביא רעב לעולם שכן דוד היה נותן את כל מתנותיו לעירא היאירי שנאמר עליו שהוא היה כהן לדוד והכוונה שהיה דוד משגר רק לו את מתנותיו, ובפסוק הבא כתוב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים.

1. 4)ר' אלעזר: מורידין אותו מגדולתו, וראייתו מאלעזר בנו של אהרון הכהן, שהורה הלכה בפני משה בעניין גיעולי מדין ולמרות שאמר את ההלכה בשם משה, "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא…אשר צוה ד' את משה". בכל זאת הורד מגדולתו: שאמר הקב"ה למשה על יהושע: ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים. ובפועל לא מצינו אף פעם שנצרך יהושע לשאול לאלעזר.
2. 5)ר' לוי: נפטר ללא בנים. וראייתו מיהושע שאמר למשה "אדוני משה כלאם" על אלדד ומידד ונחשב כמורה הלכה. ובדברי הימים בייחוסו נאמר נון בנו יהושע בנו ושם נפסקת השושלת ולא מוזכר בן ליהושע.

ז.          במה חטא יהושע:

ר' אבא בר פפא חולק וסובר שיהושע נענש להיות ערירי בגלל שביטל את ישראל לילה אחת מפו"ר,

וראייתו מהפסוק ביהושע: ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו (כלומר הוא בא לפורענות) ולשאלת יהושע הוא עונה לו עתה באתי – כלומר באתי בגלל העבירה שעשיתם כעת. אתמול ביטלתם קרבן התמיד של בין הערביים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה הגמרא מסבירה שאותה סיבה שביטלו ת"ת בגלל שהם המשיכו במלחמה בלילה במארב ולכן הארון לא היה במקומו שלא החזירוהו בלילה לגלגל, היא אותה סיבה שבטלה פו"ר כי קבלה בידינו שכל זמן שארון ושכינה לא במקומן אסורין בתשמיש המטה (והם היו צריכים בלילה לחזור וללמוד תורה).

הגמ' מוכיחה שזו היתה העבירה שכן מיד לאחר מכן במלחמת העי נאמר "וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק" א"ר יוחנן מלמד שהלך בעומקה של הלכה.

מכאן לומדת הגמ' א"ר שמואל בר איניא בשם רב: שבגלל דברי המלאך "עתה באתי" משמע שביטול ת"ת חמור יותר מביטול קרבן התמיד.

כיוון שעסקנו בעוון ביטול פו"ר הגמ' מסיימת בדביר רב ברונא בשם רב: כל הישן בקילעא=בחדר שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר במיכה "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה" כיוון שהם בושין ממנו.

רב יוסף אמר שזה נכון גם אם האשה נידה. רבא ניסה לחלוק ולומר שאם האשה נידה תבוא עליו ברכה (מכיוון שהוא מונע מהם לחטוא) אבל הגמ' מסתייגת "ולא היא" עד עכשיו מי שמר עליהם?