מסכת בבא קמא דף יט

לעילוי נשמת יעקב-צבי בן מיכאל-חיים וציפורה ז"ל ביום השנה לפטירתו, ז בכסלו,
ולעילוי נשמת מרים בת ר׳ שלום הכהן ובכורה ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא קמא דף יט

(יט. 4+ עד יט: במשנה)

חלק א – עוד שאלות על צרורות

א. בעי רב אשי – האם יש שינוי לצרורות (למשל שבעטה בכוונה)

כלומר אם זה יהיה צרורות משונים – האם יהיה רבע?

1. במפרשים עולות שתי הבנות:

הבנה א – זה ודאי קרן, והשאלה האם גם בקרן תמה יש "הנחת צרורות", או רק ברגל.
הבנה ב (וכך נפרש) – השאלה האם צרורות זה רגל או קרן:

אם רגל – אז תיתכן הנחה נוספת של משונה,
אם קרן – אין הנחה נוספת, כי הוא כבר קיבל הנחה מצד שזה משונה.
ונפק"מ האם אם חייב גם ברה"ר.

1. ראיה ש"אין שינוי" (=קרן) –

מכך שרבא שאל אתמול אם יש העדאה לצרורות.
והרי מעצם האפשרות שיש העדאה – ברור שסובר שזה קרן (ולפי זה אין שינוי, כלומר אין רבע).

דחייה – אולי גם רבא עצמו התלבט – האם יש שינוי (האם זה קרן או רגל)
ורק אם יש שינוי (קרן) – שאל האם יש העדאה.[1]

            (דילוג יט. 10+ לשליש תחתון (שורה 2 ברחבות)

1. שאלה לפי ההבנה שיש שינוי לצרורות (רבע) –

בעי רבי אבא בא ממל – הלכה במקום שיש הרבה אבנים ואין ברירה אלא להתיז,
קודם כל מחדש שגם במצב כזה שזה לא משונה כלל – בכל זאת זה חצי נזק (שזה עצמו כבר נוטה לזה שזה רגל),
והשאלה – מה אם לא סתם התיזה כדרכה, אלא בעטה –

האם גם כאן נאמר שזה רבע,
או שכאן כיוון שבכל מקרה היתה מנתזת, זה שבעטה לא משנה, וזה עדיין חצי ולא רבע.
תיקו.

(חזרה מ12- ל – 10+)

ב. בעי רב אשי – כח כוחו לסומכוס – האם יהיה חצי נזק?

האם גם הוא למד הלמ"ס בצרורות, אלא שיישם רק בכח כוחו, או שלא למד הלמ"ס כלל? – תיקו.

[ביאור המשנה לאור שתי האיבעיות האחרונות:
"היתה מבעטת, או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים – משלם חצי נזק".
אפשר להסביר בין לרבנן ובין לסומכוס –

לרבנן –

היתה מבעטת – זה קרן (-חצי).
או שהיו צרורות מנתזין  – צרורות (-חצי).

ושואל רב אשי (שאלה א לעיל) – אבל אם בעטה צרורות?
האם דווקא מנתזין זה חצי, אבל בעתה צרורות זה רבע (יש שינוי לצרורות)
או שהמשנה התכוונה שגם בעטה צרורות זה חצי (ואין שינוי לצרורות)?
תיקו.

לסומכוס –

היתה מבעטת – זה קרן (חצי)
או שהיו צרורות – דווקא ע"י בעיטה – גם קרן (חצי),
אבל סתם צרורות זה נזק שלם.

קשה – הרי המקרה הבא במשנה זה שדרסה כלי ועף שבר ושבר כלי אחר – משלם על השני חצי נזק! כלומר זה לא סומכוס.

תשובה – אולי שם הכוונה לכלי שלישי (כח כוחו) ובזה סומכוס מודה

דחייה – הרי רב אשי התלבט בדיוק בזה בשאלה ב,
ואכן לפי רב אשי אי אפשר להסביר כך את המשנה.

(תוס' – יכלו לענות שבזה התלבט רב אשי, האם להסביר כך את המשנה או לא).

(חזרה ל12-)

ג. בעי ר' ירמיה – האם חייב על צרורות ברה"ר?

האם זה תולדה של רגל – ופטור, או תולדה של קרן – וחייב?

עונה ר' זירא – תולדה של רגל, ופטורה ברה"ר.

ואפילו אם הלכה ברה"ר והתיזה ברה"י – גם פטור ("עקירה אין כאן, הנחה אין"),
סברא – הרי הלכה כאורחיה ברה"ר.

מקשה ר' ירמיה משתי ברייתו ומרי"ח, שכולם אמרו שחייב על צרורות גם ברה"ר!

עונה ר' זירא –

1. זה כשהלכה ברה"ר והתיזה לרה"י,
   ואני חוזר בי ומסכים שבמקרה כזה חייב.
2. לגבי רי"ח – לא אמר בפירוש שמדבר על צרורות אלא על "חצי נזק", אז אפשר להעמיד בקרן ולא בצרורות.

(יט: 7+)

חלק ב – כשכש בזנב/באמה – רגל או קרן?

א. ישבו ר' יהודה נשיאה ור' אושעיא –

אחד שאל – האם כשכוש בזנב זה אורחיה (=רגל) או משונה (=קרן)?

ענה השני – זה אורחיה
שהרי מה אתה מצפה שיחזיק לו את הזנב (ואילו קרן זה משונה).

(ושואלת הגמרא – פשיטא,
ועונה – מה שהוא שאל זה על "כשכוש יתירא", והתשובה שגם זה אורחיה).

ב. שאל רב עינא – כשכש באמתו – האם זה נחשב משונה?

מצד אחד זה לכאורה זה משונה כמו קרן,
מצד שני – אולי לא נחשב משונה, שהרי אין כוונתו להזיק.
תיקו

(ואין לפרש שהשאלה היא: האם משונה ללא כוונה להזיק זה נחשב קרן או לא,
כי זה ברור שמספיק שיהיה משונה כדי שיחשב קרן (כמו אתמול לגבי תרנגול שהכניס ראשו לכלי) (שטמ"ק ועוד)).

(ג. הערה על היחס בין קרן לשן ורגל –

ראינו שהפטור של אורחיה ברה"ר נובע מהעיקרון של "האם מצופה שיחזיק לה את הזנב"?

כלומר שאנחנו הרי לא רוצים למנוע מאנשים להסתובב עם חיות ברה"ר, ולכן כל דבר שהוא אורחיה – פטור ברה"ר (גם הניזק יודע שיש שוורים ברה"ר, ושדרכם לאכול ולדרוך וכו' – והוא לוקח את זה בחשבון כשיוצא לרה"ר).

בקרן לעומת זאת – כיוון שזה משונה, וזה סיבה גם להקל וגם להחמיר –

להחמיר – שכאן א"א לומר לניזק שהיה צריך לדעת שככה זה שוורים ברה"ר,
אבל גם להקל – כי גם המזיק פחות אחראי כי לא יכל לצפות שזה יקרה.
ולכן זה חצי (ומחלוקת פלגא ניזקא קנסא או ממונא זה על מה הדגש – קודם לפטור ואז לחייב בחצי, או קודם לחייב ואז לפטור בחצי).

(יט: מעל האמצע)

חלק ג – לגבי דליל שקשור לתרנגול – כשהדליל הופך לבור

במשנה ראינו שדליל זה חצי נזק (צרורות),
אבל אומר רב הונא – זה רק כשנקשר מעצמו, אבל אם אדם קשרו – זה בור, ונזק שלם,

• ומדובר שהתרנגול הזיז את הדליל למקום אחר ושם נח (כי בור צריך להיות נייח),
• מי אחראי על הבור?
  אם הדליל שייך למישהו שלא שמר עליו, וזה נקשר לתרנגול מעצמו – בעל החפץ חייב
  אם בעל התרנגול קשר בכוונה חפץ של הפקר – בעל התרנגול חייב
  (אם שניהם אשמים – לא ברור)
• וחייב כי חייבים גם על "בורו המתגלגל ברגלי אדם ובהמה".

הערה – ברב הונא זה נשמע כאילו מעמיד את המשנה שלנו בנקשר מאליו ושהחיוב של חצי נזק זה משום בור,
וזה לא ייתכן, כי אם זה בור – למה חצי נזק?

שהרי –
בעל הדליל –

אם הצניעו – שיהיה פטור לגמרי,
ואם לא – שיהיה חייב כבור המתגלגל נזק שלם,

ובעל התרנגול (שלא קשרו)  – בכל מקרה שיהיה פטור לגמרי, כי התרנגול יצר את הבור.

אלא באמת המשנה בצרורות (שהתרנגול העיף את הדליל ולא הניח),
ורב הונא לא התייחס למשנה אלא למקרה כללי של דליל בתור בור –

שאם נקשר מאליו – בעל התרנגול פטור,
אבל אם קשרו – בעל התרנגול חייב משום בור.

[1] למה א"א לומר ששאל את שתי השאלות במקביל (שאם יש העדאה, והאם יש שינוי), כי בעצם שתי השאלות הן אותה שאלה – האם צרורות זה יותר רגל או יותר קרן.