לעילוי נשמת יעקב-צבי בן מיכאל-חיים וציפורה ז"ל ביום השנה לפטירתו, ז בכסלו,
ולעילוי נשמת מרים בת ר׳ שלום הכהן ובכורה ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
השיעור המשולב – לימוד הדף היומי מהתרשים יחד עם קריאה בגמרא
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף יח
(יז: 7- עד יט. 4+)
צרורות – שלוש איבעיות של רבא
(ב3 האיבעיות הגמרא תביא את אותה ראיה ראשונה ותדחיה כל פעם באותה צורה).
א. לא העיפה אבן לכלי, אלא העיפה כלי לאבן –
הסבר:
האם הולכים לפי ההתחלה (מעיקרא) – שהבהמה נגעה ישירות בכלי, וזה נזק שלם
או לפי הסוף (תבר מנא) – שהשבירה קרתה רחוק מהבהמה, וזה חצי נזק צרורות
עוד נפקא מינה ודעת רבה:
זרק כלי מראש הגג, ובאוויר מישהו אחר שבר אותו –
אם הולכים לפי ההתחלה – זה נחשב שהראשון שבר – וכך פוסק רבה.
אם לפי הסוף, אז באוויר זה עוד לא שבור, והשני שבר.
ראיות:
- זו מח' תנאים:
יש ברייתא עם מחלוקת האם הידוס אינו מועד (חצי נזק) או מועד (נזק שלם).
במה מדובר? אולי במקרה שלנו, ויוצא שזו מחלוקת תנאים.
דחייה – מדובר בצרורות רגיל, והמחלוקת היא מח' רבנן וסומכוס על צרורות.
- לפי ההתחלה, וזה נזק שלם:
תרנגול שמחטט בחבל וקרעו ונפל הדלי ונשבר – נזק שלם (=לפי ההתחלה).
דחיות:
- הנושא שם זה החבל ולא הכלי (ויש בצק על החבל שיהיה אורחיה).
דחייה – כתוב שנשבר הדלי.
- זה צרורות רגיל, אלא שהברייתא כסומכוס.
דחייה – בהמשך הברייתא כתוב שאם עף חלק מהכלי הראשון ונפל על השני – אז זה כן חצי,
ניסיון תשובה – אולי כשזה כח כוחו גם לסומכוס זה חצי?
אך דוחים – אם כך שיביאו מכאן תשובה לרב אשי ששאל על זה.
- רב ביבי בר אביי – מדובר שהתרנגול מלווה את הדלי עד השבירה, ולכן זה לא צרורות.
(יח. מעל האמצע)
העיקרון של שאר האיבעיות (גם בדף הבא) – עד כמה צרורות זה קרן (הבהמה הלכה כאורחיה, אבל מה שקרה זה משונה), או רגל (שהרי הלכה כאורחיה).
ב. בעי רבא – חצי נזק צרורות – האם משלם מגופו (כמו קרן) או מהעלייה (כמו רגל)?
ראיות:
- הברייתא הנ"ל – מחלוקת האם הידוס אינו מועד או מועד,
במה מדובר? אולי המחלוקת האם משלם מגופו (=אינו מועד) או מהעלייה (=מועד)?
דחייה – לא, זאת פשוט מחלוקת רבנן וסומכוס לגבי צרורות.
- מגופו –
כלב שנטל חררה (עוגה עם קצת גחלים), והלך לגדיש והניח ושרף,
על החררה משלם נזק שלם, על הגדיש
רבנן – חצי נזק,
ר"א – נזק שלך,
ולפי שניהם – משלם מגופו.
לכאורה מדובר בצרורות, והנה ראיה שמשלם מגופו.
אבל דוחה הגמרא –
עדיין צריך להבין, כי אם זה צרורות – אז ר"א מחייב נזק שלם כי הוא כסומכוס, אז איך משלם מגופו?
שני הסברים (ולפי ההסברים נראה אם יש ראיה לנושא שלנו של האם משלם צרורות מגופו):
- זה קרן (כי נהג בצורה משונה עם הגחלת) ולא צרורות,
(ולפי זה אין ראיה לנושא שלנו של צרורות מגופו או מהעלייה)
והסבר הדעות:
לרבנן זה חצי נזק מגופו כמו כל קרן,
ולר"א זה נזק שלם כי זה בחצר הניזק וסובר כר"ט שקרן בחצר הניזק זה נזק שלם, אבל מגופו.
(זה ביח: שליש)
[מניין שלר"ט זה מגופו?
כי את החיוב של נזק שלם לומד מקל וחומר מקרן ברה"ר,
שאם ברה"ר זה חצי נזק, ברשות הניזק (חמור יותר) – נזק שלם,
אבל לגבי מקור התשלום – אומר "דיו לבא מן הדין להיות כנידון" – וזה רק מגופו ולא מהעלייה.
[לגבי סכום התשלום – לא אומר "דיו", כי אם יאמר כך ויאמר שזה רק חצי נזק – אין בכלל צורך בקל וחומר].
- זה אכן צרורות,
ולפי רבנן – משלם חצי נזק צרורות מגופו (ויש ראיה לנושא שלנו – מגופו!)
ולר"א – נזק שלם כי: - סובר כסומכוס שצרורות זה נזק שלם,
וכשכתוב "מגופו" – הכוונה שרק את החצי הראשון משלם מגופו (כמו צרורות), והחצי השני מהעלייה.
[זה על בסיס ר"י, שאומר שגם שור מועד – משלם חצי מגופו (צד תמות) וחצי מהעלייה.
דחייה – ר"י אמר את זה על קרן, ששם לפני שהועד יש רק חצי תם מגופו, אבל כאן זה תשלום אחד של הכל, מניין לחלק אותו לחצי חצי?
- כי מדובר שקרה 3 פעמים, וסובר שיש העדאה לצרורות
ואז זה ממש כר"י – שחצי ראשון מגופו וחצי שני מהעלייה.
דחייה – הרי רבא בשאלה הבאה שואל אם יש העדאה לצרורות,
אז למה לא פשטו מכאן שזו מח' רבנן ור"א?
(יח: באמצע)
ג. בעי רבא – האם יש העדאה לצרורות?
רש"י 2- הזיקה כדרכו בצרורות, שלרבנן זה חצי נזק. אם זה יקרה 3 פעמים – האם יהיה נזק שלם?
(רש"י 1 – הכוונה כשהזיקה בצרורות בצורה משונה).
הראיות
כל הראיות הם ממקרים של צרורות בהם יש מחלוקת אם זה חצי נזק או נזק שלם, והגמרא מציעה שמדובר בהם ב3 פעמים ושהמחלוקת היא אם יש העדאה.
בכל המקרים הגמרא דוחה – אולי זה קרה פעם אחת, וזו פשוט מחלוקת רבנן (ח"נ) וסומכוס (נ"ש).
- שוב הברייתא הנ"ל – מחלוקת האם הידוס אינו מועד (חצי נזק) או מועד (נזק שלם)
במה מדובר? אולי שעשה 3 פעמים והמחלוקת אם יש העדאה.
דחייה – לא, זאת פשוט מחלוקת רבנן וסומכוס לגבי צרורות.
- בהמה שהטילה גללים לעיסה – מח' אמוראים: רב יהודה – נזק שלם, ר' אלעזר – חצי נזק.
במה מדובר? לכאורה שעשתה 3 פעמים, והשאלה אם יש העדאה.[1]
דחייה – מדובר במחלוקת הרגילה של רבנן וסומכוס בצרורות.
- נזק ע"י אוויר –
תני רמי בר יחזקאל – תרנגול שהכניס את הראש לכלי והוציא אוויר ושברו – נזק שלם.
ואילו רב – מקרה דומה עם סוס – חצי נזק.
במה המחלוקת? אולי זה קרה 3 פעמים, והמחלוקת אם יש העדאה.
דחייה – לא, זו פשוט המחלוקת הרגילה של רבנן וסומכוס.
[והרי זה משונה?
יש בכלי זרעים שהתנרגול רוצה ולכן אינו משונה].
הערות:
- המקרה של גללים ושל תקעה בכלי הוא משונה, אז שיהיה חצי נזק כי זה קרן?
תשובה – מדובר במקרה שזה לא משונה –
לא היה לה מקום אחר להטיל גללים,
היו זרעים בתוך הכלי (במקרה התרנגולת).
- לגבי האמוראים במחקרה של הגללים – שפשוט יאמרו שהם כרבנן/סומכוס?
תשובה – יש כאן חידוש שגללים נחשבים צרורות, ולא אומרים שזה חלק מגוף הבהמה, לכן היו צריכים להשמיע מקרה זה.
[1] לכאורה יכלו להביא את הראיה הזו גם בשתי האיבעית הקודמות, כמו שעשו לגבי הראיה הראשונה של הידוס.
