חולין דף צא – גמרא דף יומי

Download

(צ: 11 שורות מלמטה עד צא. 9 שורות מלמטה)

חלק א – באיזה רגל נוהג גיד הנשה?
במשנה – ימין ושמאל.
ר"י – רק אחת מהן, והדעת מכרעת את של ימין.

א. איבעיא להו – ר"י ספק או ודאי?

A. ראיה שזה ספק –
שאריות הפסח נשרפים ב16 – עצמות (עם מח), גידים, נותר.
באלו גידים מדובר?
אם אכילים – שיאכלו ב15, אם נותרו – זה כבר כתוב ("נותר"),
אם לא אכילים – שייזרקו (לא צריכים שריפה),
אלא – רב חסדא – מדובר שלא נאכלו מספק –  גיד הנשה לפי ר"י.

דחיות:

כרב חסדא –

1. רב איקא ב"ח (כרב חסדא)  – הספק הוא כי נתערבבו של ימין ושמאל.

שלא כרב חסדא – מדובר בדבר שמן הדין מותר אלא שנאסר ולכן צריך שריפה

1. רב אשי (שלא כרב חסדא) – שומן הגיד (מנהג ישראל לאסור)
2. רבינא – הגיד החיצוני (רק דרבנן).

B. ראיה שזה ודאי –
(משנה צו.) אכל כזית משני הגידים – לר"י מקבל 40 ,
והרי לר"י בשביל ללקות צריך התראת ודאי.

דתניא – אם יש שניים שהם ספק אביו והכה את שניהם זה אחר זה לר"י לא חייב.

דחייה – תנא אחר בשם ר"י – לא צריך התראת ודאי.

דתניא – מלקות על הותרת פסח עד בוקר: זה מצב של התראת ספק, ובכ"ז משמע שלר"י עקרונית לוקים, אלא שכיון שניתקו לעשה (לשרוף) לא לוקים.

C. ראיה שזה ודאי –
אכל שתי ירכות משתי בהמות – לוקה.
למה משתי ירכות – כדי ששתיהן יהיו ימין (כר"י, כי לרבנן אפשר שתי ירכיים מאותה בהמה). והרי אם זה ספק – לא ילקה כלל.

[ולמה לוקה רק 40 ולא 80? מדובר שהם שלמים, ויש כזית רק יחד (שלר"י – 40, לת"ק – 80)]

ב. טעמו של ר"י

אגב דרשת ריב"ל, עוברים לאגדתא בה ריב"ל פותח.

חלק ב – אגדתא – יעקב (צא. 9-)

א. דרשות על האיסור

1. נקרא גיד הנשה – כי נשה (יצא) ממקומו.
2. "דבר שלח ביעקב ונפל בישראל
3. וטבוח טבח והכן – שהוציא את הגיד לפניהם (כר"י (ק:) שגיד הנשה נאסר לבני נח, כלומר לפני מתן תורה.

ב. דרשות על ארוע המאבק

1. ויוותר יעקב לבד- נשאר בשביל לקחת פחים קטנים, מכאן שממומן של צדיקים חביב עליהם כגופם.
2. ויאבק איש עמו – ר' יצחק – מכאן שת"ח לא יצא יחידי בלילה (מסוכן).

[אגב, עוד מקורות שלא יצא יחידי בלילה:

1. ר' אבא בר כהנא – מבועז שישן בגורן כדי שלא לחזור לעיר לבדו.
2. ר' אבהו – וישכם אברהם בבוקר (תוס' – כשהשקים אחרי מהפכת סדום – לא יצא לבד בלילה אלא חיכה לבוקר).
3. רבנן – לך נא ראה את שלום אחיך – ביום.
4. רב: ביעקב אחרי המאבק עם המלאך – ויזרח לו השמש,
   ושאל ר"ע את ר"ג ור' יהושע למה כתוב "לו", אלא שכפי שהמש שקעה במיוחד בשבילו כשחזר לבית אל להתפלל כדי שיישן שם (ואז חלם את חלום הסולם), כך זרחה במיוחד בשבילו – כדי שלא יצא יחידי בלילה (מהרש"א).

(צא: שליש)

[אגב זה, עוד דרשות על ליל החלום:

1. בלילה: ויקח מאבני המקום, בבוקר: ויקח את האבן –
   האבנים רבו על מי יניח את ראשו וקרה נס והתחברו לאבן אחת.
2. רוחבו של הסולם והמלאכים –
   כל מלאך 2000 פרסה, והיו שניים עולים ושניים יורדים בו זמנית,
   לכן רוחב הסולם 8000 פרסה (כ30000 ק"מ).
3. ברייתא – המלאכים עולים ומסתכלים בה' ויורדים ומסתכלים ביעקב,
   ורצו לפגוע בו אך "והנה ה' ניצב עליו" – על יעקב, לשומרו.
4. הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה – זהו? רק 4 אמות?
   ר' יצחק – ה' קיפל תחתיו את כל ארץ ישראל, שתהא נוחה להיכבש לבניו.

(צא: שליש תחתון)

3. "שלחני כי עלה השחר" –
   יעקב: אתה גנב שצריך לברוח?
   מלאך: איני אדם אלא מלאך, ועכשיו היום היחיד בחיי לומר שירה.

[מסייע לרב חננאל-רב: 3 כיתות מלאכים שונות אומרות שירה כל יום – לכל מלאך הזדמנות אחת.
ממשיך רב: אחת אומרת קדוש, שנייה קדוש, ושלישית קדוש ה' צבקות.
וקשה מברייתא – רק ישראל אומרים את ה' אחרי 2 תיבורת (שמע יראשל ה'), ואילו המלאכים אחרי שלוש.
תשובה – אחת אומרת קדוש, שנייה קדוש קדוש, ושלישית קדוש קדוש קדוש קדוש ה' צבקות.

והרי המלאכים גם אומרים בכרוך כבוד ה' ממקומו?

1. זה לא המלאכים אלא האופנים,
2. כיוון שכבר קיבלו רשות מה"קדוש X 3", יכולים עכשיו לומר גם בלי 3.

(צב. 1+)

4. "וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ" (הושע יב, ה)
   מהפסוק לא ברור מי נהיה שר ומי התחנן, אך מתוך ספר בראשית זה ברור.
5. "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" –
   רמז לגלול ושיהיו שני שרים מקבילים בעם ישראל – בישראל (אלהים – דיינים סמוכים) ובבבל (אנשים, לא סמוכים).