(פט: תחילת פרק גיד הנשה – צ: 11-)
במשנה – "גיד הנשה נוהג… ובמוקדשים"
הקדמה:
- יש מחלוקת האם יש בגידין בנותן טעם (ק:).
נפק"מ – אם אוכל גיד הנשה שיש עליו איסור נוסף (הקדש), האם נחשב אכילה ועובר על האיסור הנוסף? - איסור לא חל על איסור, אא"כ זה איסור מוסיף/חמור/כולל יותר.
חלק א – במה מדובר?
א. מדובר בבהמה בוגרת, ואיסור הגיד קדם לקדושה
כלומר יש בהמה קיימת שהגיד אסור, ואז הוא הקדיש אותה, והדין: הגיד נשאר אסור.
מה החידוש? הרי כאמור – זה פשיטא!
אם יש בגידים בנותן טעם:
1. החידוש שאיסור אכילת הקדש חל על איסור גיד הנשה
(אמנם איסור לא חל על איסור, אך כאן זה איסור מוסיף/כולל/חמור – ולכן חל.
דחייה: זה נכון, אבל לא נכנס ללשון המשנה, כי אם כן החידוש הוא על ההקדש, והיה צריך לכתוב: "מוקדשים נוהג בגיד", ולא שגיד נוהג במוקדשים.
אם אין בגידים בנותן טעם:
2. החידוש שיש רק איסור גיד, כי אין בגידים בנותן טעם.
דחייה: במשנה בדף צו: עולה שיש בגידים בנותן טעם, וסביר שכך גם למשנתנו.
(פט: אמצע)
ב. מדובר בוולדות הקדש
שאז שני האיסורים נוצרו יחד, או שאיסור הגיד קדם, וזה עצמו החידוש – שיש איסור גיד.
- A. בהו"א – ההקדש והגיד נוצרו יחד ביצירת הוולד –
והחידוש: פוסקים כר"מ שיש איסור גיד בשליל,
וששני האיסורים חלים יחד, ולכן יש גם הקדש וגם גיד.
ובניגוד לר"י – שאיסור הגיד חל רק בלידה, ולא יוכל לחול על ההקדש.
אך קשה: גם בשליל איסור ההקדש קודם לאיסור הגיד:
איסור ההקדש – מהיצירה,
איסור הגיד – רק מקשירת הגידים לאיברים (משנה בנזיר מט:, שלפני כן זה לא נחשב גידים).
ולר"מ – רק בחודש ה9 (תוס'),
אז איך איסור הגיד חל על ההקדש?
תשובות:
(צ. 1+)
- איסור גיד כן יכול לחול על איסור הקדש,
וכשיטת ר"י שבגיד יש חומרא – שנאסרה לבני נח (=לפני מתן תורה).
(ואז נוכל לומר שהמשנה גם כר"י, שאיסור הגיד חל רק בלידה, וחל על איסור ההקדש).
דחייה – הוא לא יכול:
a. הרי חלק זה של המשנה לא כר"י!
(ר"י אוסר רק צד אחד בגיד (גמרא), ורק ר"מ אוסר את שניהם)
תשובה: זה תנא אחר שסובר בזה כמו ר"י.
- b. ר"י רק אמר שיכול לחול על חיה טמאה,
אבל לחול על איסור הקדש, שזה חמור יותר (כרת) – זה לא.
(צ. 10+)
- שני האיסורים כן נוצרו יחד, או שהגיד קדם להקדש
מדובר בבכור – שהקדושה חלה בלידה
בוולד קרבן – והחידוש שבכל וולד של הקדש הקדושה חלה ביציאה
וזה עצמו החידוש – שההקדש לא חל לפני הגיד , ולכן לא מפריע לאיסור הגיד לחול.
(וזה בניגוד להבנה בכיוון הראשון (בהמה בוגרת) שגם שם איסור הגיד קדם, אבל אין בזה כל חידוש).
לסיכום:
בהמה בוגרת שהוקדשה – ברור שהגיד נשאר אסור.
וולד של קרבן – אם הקודשה נוצרת ביצירת הוולד – איסור הגיד לא יחול.
רק בבכור או אם נסבור שהקודשה חלה רק בלידה – איסור הגיד יחול.
(צ. רבע)
חלק ב – גיד הנשה של קרבן עולה
עד עכשיו דיברנו על גיד הנשה של שלמים, בכור, חטאת – שאוכלים את הירך ואת הגיד לא (אלא בחטאת – משליכים לאמת המים בעזרה, בשלמים לכאורה אפשר להשליך בכל מקום (למה לא קוברים (?)).
אבל מה עם גיד הנשה של קרבן עולה – האם הוא עולה על המזבח או אסור?
א. באמוראים:
ר' חייא בר יוסף – אין איסור גיד
רי"ח – יש איסור גיד.
על מה המחלוקת:
רב פפא: אין מחלוקת,
אלא לפי כולם:
A. מעלים למזבח (ר' חייא ב"י),
אך אסור לאכול גם גיד של עולה (רי"ח)
- B. ויש אומרים:
מעלים למזבח כחלק מהירך (=במחובר) (ר' חייא ב"י),
אך אם חילצו אותו מהירך – לא מעלים (רי"ח).
רב נחמן בי"צ – יש מחלוקת:
ר' חייא ב"י – מעלים למזבח במחובר,
רי"ח – לא מעלים (גם לא במחובר).
ואין בעיה לומר שנחלקו בזה, שהרי גם התנאים נחלקו בזה, כדלקמן.
(צ. באמצע)
ב. מחלוקת תנאים (ברייתא ב) –
לגבי גידים ועצמות מותרים:
יש שני פסוקים שלכאורה סותרים –
"וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה" (ויקרא א, ט) – משמע גם עצמות וגידים.
"וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יב, כז) – משמע רק הבשר והדם ולא השאר.
רבי (וכן בברייתא א) –
מקטירים עם הבהמה,
אבל אם פרשו – לא מקטירים, ואפילו מראשו של מזבח.
רבנן –
מקטירים במחוברים לבהמה, ואפילו אם פרשו – מחזירים.
אבל אם פקעו מתוך האש – אז לא מחזירים.
הסבר המחלוקת:
שניהם מסכימים שזה שמחוברים עולים זה ברור (כמו שמפורש שמקריבים את הראש, והרי בראש יש עצמות), אלא זה צריך לחדש משהו מעבר:
לרבנן – זה מחדש שגם בפרשו – מקטירים.
לרבי – זה מחדש שמקטירים גם גישה נשה מחובר.
ורבנן חולקים – לא מקטירים גיד הנשה, גם לא מחובר.
הסבר המחלוקת לגבי גיד הנשה:
לרבי – מקטירים במחובר – "והקטיר הכהן את הכל המזבחה".
לרבנן – לא מקטירים אלא מוציאים – "מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל לְמִנְחָה וּלְעוֹלָה וְלִשְׁלָמִים" (יחזקאל מה, טו) – מקריבים רק דברים שמותרים לישראל.
והרי מקריבים דם וחלב?
שם זה המצווה של הקרבן!
אבל אם פרש – לפי כולם לא מקטירים.
(צ: 4+)
ג. עוד מחלוקת אמוראים
רב חסדא – מקטירים ("על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" – למזבח אין איסור.
ומשמע שאפילו אם פרש – מקטירים.
רב הונא – לא מקטירים ("ממשקה ישראל"), אלא מוציאים ושמים על התפוח.
וקשה מברייתא ג – גיד הנשה של עולה מעלהו.
תשובה – הכוונה שמעלה למזבח ואז שם חולצו (ולא חולץ לפני כי זה פחות יפה ("הקריבו נא לפחתך")).
וכן כתוב במפורש בברייתא ד.
