חולין דף פט – גמרא דף יומי

Download

(פח: 6 שורות מלמטה – פט: סוף פרק כסוי הדם)

חלק א –  אגדתא על כיסוי הדם וענווה

א. אמר רבא – בשכר "ואנוכי עפר ואפר" זכו בניו לאפר פרה ועפר סוטה.

למה לא הוזכר עפר כיסוי הדם? כי לא נהנים ממנו בעוה"ז (גם לא רוחנית)

ב. אגב זה, עוד דרשה של רבא של "בשכר…" –
בשכר "אם מחוט ועד שרוך נעל" זכה לחוט ציצית ורצועות תפילין.

מה ההנאה בעוה"ז:
תפילין – "וראו על עמי הארץ כי ה' ה' נקרא עליך"
ציצית – שמזכיר את כיסא הכבוד.

[אגב סיפור זה – ר' אבא – קשה לחזור בשתובה מגזל הנאכל (שאפילו אברהם לא השיב את אשר אכלו הנערים].

ג. אגב "ואנוכי עפר ואפר" – עוד דרשות על ענווה (לפי סדר של קישורים מאחד לשני)

A. ר"א בן רי"ס הגלילי – "כי אתם המעט" – שממעטים עצמם.

במה ממעטים – שאבות האומה מיעטו עצמם:
אברהם – ואנוכי עפר ואפר, משה ואהרן – ונחנו מה, דוד – ואנוכי תולעת ולא איש,
בניגוד לגדולי האומות.

B. אגב זה –
1. רבא/רי"ח – ונחנו מה>ואנוכי עפר ואפר.
2. רבא/רי"ח – תולה ארץ על בלימה – שהעולם מתקיים בזכות "ונחנו מה" של משה ואהרן.

C. אגב זה – ר' אילעא – תולה ארץ על בלימה – בזכות מי שבולם פיו במריבה.

D. ואגב זה –
1. עוד דרשה על עוונה כבסיס העולם – ומתחת זרועות עולם.
2. עוד דרשה על שתיקה – "האומנם אלם צדק תדברון, מישרים תשפטו בני אדם", שאומנות האדם היא "אלם", אבל בתורה "צדר תדברון", אך לא יגיס דעתו אלא "מישרים".

חלק ב – כיסוי באפר/עפר ע"ז

זעירא/רבה בר ירמיה – מכסים בעפר עיר הנידחת.

קשה – והרי זה איסורי הנאה?

1. זעירי – הכוונה לא לאפר, אלא לעפר,
   העפר לא נאסר כי נאסר רק "כל שללה תקבוץ", ואילו העפר צריך גם תלישה מהאדמה.
2. הכוונה לאפר, ומותר כי מצוות לאו להינות ניתנו.

מקשה רב רחומי מברייתות ששופר ולולב של ע"ז לא ישתמש בהם?

1. 1. לא ישתמש לכתחילה, אך בדיעבד יצא יד"ח.
   דחייה – ברייתא שאומרת שגם לא יצא. 
2. 2. שם לא יצא כי צריך שיעור, ואיסורי הנאה "כתותי מכתת שיעוריה", אך בכיסוי הדם – אין צורך בשיעור/דבר שלם.