Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

סיכום הדף יומי, גמרא חולין יב

(יב. שורה 4 – יב: 8 שורות מלמטה)

חלק א – רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן

הקדמה

(בדף ט. למדנו שהשוחט צריך לדעת הלכות שחיטה. שם שאלנו פשיטא, וענינו שגם אם שוחט כמו שצריך, אולי זה במקרה, לכן צריך לוודא שיודע. עכשיו נראה דין דומה).

א. ר"נ-רב – ראה אחד ששחט, צריך לראותו מתחילה ועד סוף.

במה מדובר?
אם יודע שיודע – כשר,
אם יודע שלא יודע – פשיטא שפסול,
ואם לא יודע אם יודע – הרי רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם (וכשר).
אלא – יודע שלא יודע, אך שחט סימן אחד בסדר, עדיין צריך לראות ששחט טוב גם את הסימן השני.

[המקור ל"רוב מצויים" – דתניא – שלח שליח לשחוט ומצאו שחוט, או שמצא תרנגולת שחוטה בשוק – כשירה. עכשיו נראה עוד שתי סוגיות בהקשר לסוגיא זו]:

ב. רב נחמן – שלח שליח לשחוט ומצאו שחוט – כשר,
שלח שליח לתרום ומצאו תרום – לא תרום.

למה לא תרום: 1. השליח לא עשה שליחותו אלא אדם אחר. + 2. כשאדם אחר תורם – אינה תרומה (צריך מדעת בעה"ב).

למה בשחיטה זה כשר? (מספיק לדחות אחת מההנחות)
1. רב דימי – לכאורה כי "חזקה ששליח עושה שליחותו" (דחיית הנחה 1), אך אז קשה למה יש הבדל בזה בין שחיטה לתרומה.
2. רב נחמן – בשניהם השליח לא עושה שליחותו, אלא שבשחיטה כשר – כי רוב מצויים מומחים, בתרומה פסול – כי צריך לתרום מדעת בעה"ב.

ג. רוב מצויים אצל שחיטה מומחים – מחלוקת תנאים.
A. לעיל ראינו ברייתא – שמצא תרנגולת שחוטה בשוק – כשירה.
B. אבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטים:

חלק ב – שחיטת חרש שוטה וקטן כשרה בהשגחה

א. רבא – רק בדיעבד (מדויק מ"שמא יקלקלו").

ב. לפי משנתנו לא צריך כוונה בשחיטה, וזה מחלוקת בזרק סכין לקיר ושחט – ר' נתן – כשר, חכמים פוסלים