סיכום הדף יומי, גמרא חולין יג
(יב: 8 שורות מלמטה – יג: במשנה)
חלק א – מחשבה ומעשה בקטן
א. הקדמה
A. הנושאים שנדבר עליהם
1. יצירת כלי לקבלת טומאה. 2. כוונה לשם הקרבן. 3. כוונה לקבלת טומאה ("וכי יותן").
B. 3 רמות של מחשבה ומעשה:
1. מעשה שמלווה במחשבה – יש.
2. מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו – למשל שהעביר עולה מהדרום לצפון (מראה שמכוון לשם עולה).
3. מחשבה לבד – אין.
C. המשנה בכלים –
חקק אגוז כדי למוד עפר (רמה 1) – חל (יש לו מעשה).
מצא אגוז חצוי וחשב עליו לכלי (רמה 1) – לא חל (אין לו מחשבה).
ב. השאלה של רי"ח – שתי גרסאות:
A. שאל על רמה 2.
דחיית השאלה – הרי רי"ח כבר אמר שתופס –
אם חש"ו העלו פירות לגג מפני הכנימה ואח"כ שמחו בטל – לא תופס, אבל רי"ח – אם אח"כ גם הפכו בפירות שיטרבו – זה רמה 2 ותופס.
ביאור השאלה – האם זה תופס רק מדרבנן (בפירות, שזה לחומרא) או גם מדאורייתא (בקרבן – שזה לקולא).
בשלב זה אין תשובה.
B. שאל על רמה 1 (מעשה) – האם זה מדאורייתא?
וענה:
1. מעשה שמלווה במחשבה – יש מדאורייתא.
2. מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו – יש מדרבנן (עונה על גירסא A).
3. מחשבה לבד – אין – גם לא מדרבנן.
ג. מניין למתעסק בקדשים שפסול
(זה לא "לא לשמה" שאז כשר ולא עולה, אלא כלל לא מתכוון לחתוך) – 2 לימודים (למצווה ולעכב) –
1. ושחט את בן הבקר – לשם בן הבקר.
2. לרצונכם תזבחוהו.
חלק ב – שחיטת עכו"ם
א. שחיטת עכו"ם נבילה.
ר"ן – דין בשחיטה – "וזבחת… ואכלת".
רמב"ם – שמא שוחט לע"ז (ואז אינה נבילה ממש ומטמאה במשא רק מדרבנן).
ב. האם שחיטת גוי/מין אסורה בהנאה כתקרובת ע"ז?
A. גוי –
ר"א – אסורה ((לח:) אפילו בישראל ששחט בשביל גוי מניחים שהגוי כיוון לע"ז ואסורה).
משנתנו – לא אסורה.
מה מדייקים מהמשנה –
1. שבגוי נבילה, אך אינה אסורה בהנאה.
2. ר' אמי מוסיף אכן בגוי אינה אסורה בהנאה, אבל במין (גם יהודי) – אסורה גם בהנאה (וכן מפורש בברייתא, והברייתא מוסיפה שהוא כגוי עע"ז גם לעניין פיתו, יינו, ספריו, פירותיו ומחלוקת לגבי בניו ממזרים).
B. למשנתנו לפי ר' אמי – למה לא חוששים שהוא מין?
ר"נ – רבה ב"א – "אין מינין באומות עובדי כוכבים"
כלומר – רוב הגויים לא עובדים ע"ז באדיקות אלא "מנהג אבותיהם בידיהם".
[C. ההבדל בין מין ישראל למין גוי –
"אין מינין באומות עובדי כוכבים" – כאן שגם במי שידוע שהוא מין – יש הבדל בין ישראל לגוי:
אין הבדל ב –
1. שחיטת שניהם פסולה (כש"כ ממין ישראל),
2. את שניהם מורידים (כש"כ ממין ישראל),
יש הבדל בזה שממין גוי מקבלים קרבן (ה.),
מקור – "דבר אל בנ"י… אדם כי יקריב מכם…".
[וא"א לדייק – בבנ"י דווקא "מכם", אך בגויים כלל לא, כי לומדים מ"איש איש" שגם גויים].
ג. שחיטת גוי נבילה, ומטמאה במשא
פשיטא!
רבא – בא ללמד על תקרובת ע"ז – 1. שמטמאה באוהל. 2. שלא מטמאה באוהל.
[ר"י ב"ב – תקרובת מטמאה באוהל – "ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים"].
