לעילוי נשמת יעקב-צבי בן מיכאל-חיים וציפורה ולעילוי נשמת מרים בת ר׳ שלום הכהן ובכורה זכרונם לברכה.
ולעילוי נשמת האמא המסורה לילדיה ולבעלה פנינה בת מונס ז"ל
שבעז"ה יהיו בשורות טובות למשפחתה ולא יחסר להם דבר
להקדשת שיעור ליחצו כאן
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי, מנחות דף עד
(עג: רבע תחתון – עד: במשנה השנייה)
חלק א – מה עושים עם השיריים של מנחת חוטא של כהן
במשנה –
כשכהן מביא מנחת נדבה, לא קומצים אותה אלא היא עולה כליל –
"וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" (ו, טז).
מה לגבי מנחת חוטא של כהן (בקרבן עולה ויורד) – כולם מודים שלא אוכלים את השיריים, אבל ראינו במשנה:
רבנן – גם היא עולה כליל, מהפסוק הנ"ל.
ר"ש – קומצים, ואז מקריבים גם את המנחה וגם את השיריים.
(את הקומץ מקריבים על המערכה,
את השיריים על בית הדשן שעל המזבח (התפוח – ערימת הגחלים והדשן מהעץ של אתמול).
והיום נראה על זה שתי ברייתות.
א. ברייתא א (ת"ר) – המקור של ר"ש –
כתוב במנחת חוטא – "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל־חַטָּאתוֹ… וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" (ה, יג)
הפשט – שהכהן מקבל את השיריים כמו במנחות נדבה.
אבל את זה כבר יודעים מ"וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה…וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (ו, ז-ט)
ולכן דורשים ש"וְהָיְתָה לַכֹּהֵן" הכוונה שמדובר במנחת חוטא של כהן,
והיא "כַּמִּנְחָה", כמו איזה מנחה? –
רבנן – שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת נדבה של כהן – שיכול לעשות את העבודות של הקרבן שלו.
שאלות על רבנן –
- A. בברייתא עצמה –
לכאורה אפשר לדרוש (בדומה לר"ש) – שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת חוטא של ישראל – שיש קומץ ושיריים?
תשובה – אם כבר אתה דורש לגבי הקומץ והשיריים תדרוש הפוך:
שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת נדבה של כהן – שהכל כליל.
אלא באמת לא לזה בא הפסוק,
כי אם בשביל זה – התורה יכלה לא לומר כלום, ונדע מהלימוד הכללי שמנחות כהנים עולים כליל,
אלא הפסוק בשביל לומר שהכהן עובד את העבודות של עצמו.
(עד. 9+)
- B. בגמרא –
הרי לזה שהכהן עושה את המנחה שלו יש מקורות אחרים: - "וּבָא בְּכׇל־אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר ה'. וְשֵׁרֵת…" (דברים יח, ו-ז)
תשובה – אולי זה למנחות נדבה, אבל לא לחטאת (אולי לא שייך שאדם יכפר על עצמו).
- "וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל־הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה…" (במדבר טו, כח) – מיותר ומלמד שגם על חטאו של הכהן עצמו.
תשובה – זה דווקא בחטאים בשוגג,
לכן צריך לימוד גם לחטאות שמביא על מזיד (כמו עולה ויורד על זדון שבועת העדות) (יש 4 חטאים שמביאים חטאת גם במזיד).
(עג: 3-)
ר"ש – שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת חוטא של ישראל – שצריכה קמיצה.
אבל רק קמיצה, ולא אכילה, כי כתוב "וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" – שזה כמו מנחה רק במה שנוגע לפעולות הכהן (קמיצה), ולא לגבי מה שהמזבח מקבל (את השיריים).
(עד. מעל האמצע)
ב. ברייתא ב (תניא אידך) – דעת ר"א בר"ש – הקומץ קרב, והשיריים מתפזרים על בית הדשן.
- A. ר' חייא בר אבא – איזה בית דשן?
אם על התפוח שעל המזבח – הרי כך גם סובר אביו ר"ש?
אלא על בית הדשן שלמטה (תוס' – ליד המזבח ששם שרפו קרבנות שנפסלו) – וכי מקריבים למטה?!
מסביר ר' אבא – אכן לא אמורים "להקריב" את השיריים, אלא רק לאבד אותם.
- B. מקור – תני אבוה דר' אבין – מהפסוק המרכזי שלנו – "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" (ו, טז), ומסבירים אביי ורבא שצריך לפצל –
"כָּלִיל תִּהְיֶה" – במנחת נדבה
"לֹא תֵאָכֵל" – למנחת חוטא, שלא נאכלת אבל גם אינה כליל.
הערות:
- A. "כָּלִיל תִּהְיֶה" לא מספיק בפנ"ע, כי זה לא ברור שהכוונה להקרבה,
אלא לומדים היקש מהפסוק הקודם (טו) לגבי מנחת חביתין שם כתוב "כָּלִיל תׇּקְטָר" לשאר המנחות (הפסוק שלנו – טז). - B. למה לפצל את הפסוק –
במפרשים – כי המילים "לֹא תֵאָכֵל" מיותרות, אלא שבאות ללמד שיש כאן שתי מנחות נפרדות.
(עד. 10-)
ואילו רבנן (תוס' – וגם ר"ש) שהכל כליל –
כתוב "לֹא תֵאָכֵל" ללמד שאם אוכלו זה לא רק ביטול עשה אלא לאו, ולומדים משאר המנחות (פסוק טז) למנחת חביתין (פסוק טו) שגם שם יש לאו.
(עד. שליש תחתון)
- C. יש הבדל קטן בין אביי ורבא לגבי הכותרת:
אביי – "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" – הכותרת מתייחסת למנחת חוטא.
רבא – "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" – הכותרת מתייחסת למנחת נדבה.
- D. שואלת הגמרא – למה לא דורשים הפוך?
יותר סביר לדמות מנחת נדבה למנחת חביתין (שהיא כליל), כי:
1. שניהם תדירים (חביתין כל יום, נדבה מתי שרוצה, ואילו חוטא זה רק אם חוטא).
2. שניהם לא על חטא.
3. לשניהם ריח (=לשניהם שמן ולבונה).
ואמנם יש גם דמיון בין מנחת חוטא וחביתין, אבל פחות:
1. שניהם עשרון סולת (ואילו נדבה יכול יותר)
2. שניהם חובה.
(עד. 1-, אגב הלאו של לֹא תֵאָכֵל)
ג. בעי רבינא – כהן שאכל מן האימורים של קרבן (כליות ויותרת הכבד) – מה דינו?
לאו אחד ודאי יש – "וְכׇל־זָר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ" (כב, י) – איסור מעילה.
האם יש גם לאו של "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל"? האם זה לאו רק למנחות אלא שמכאן נלמד גם לכל הקרבנות?
תא שמע – ר"א אכן לומד מכאן לאו כנ"ל.
(עד: במשנה הראשונה)
חלק ב – מנחות שבהן אין קמיצה, אלא או הכל לה' או הכל לכהנים
המשנה –
הכל כליל ("ובזה יפה כח מזבח מכח הכהנים") (את שני הראשונים ראינו כבר בחלק א)
מנחת כוהנים
מנחת חביתין שמקריב הכה"ג כל יום
מנחת נסכים שבאה עם קרבנות
הכל לכהנים ("ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח") –
שתי הלחם (מקריבים את הכבשים אבל לא מהלחם)
לחם הפנים (מקריבים את בזיכי הלבונה)
גמרא –
א. לגבי הדברים שעולים כליל –
- A. והרי יש עוד שהם כליל –
- עולה?
שם העור הולך לכהנים
- עולת העוף?
שם מוציאים את המוראה והנוצה ומשליכים למקום הדשן ליד המזבח
- נסכים? (יין)
היין לא מוקרב על המזבח אלא נשפך לספלים ומשם לשיתין ולאדמה.
- B. "ובזה יפה כח מזבח מכח הכהנים" – המשפט בא למעט שני דברים –
שהמתנדב יין – לא עולה כליל אלא נשפך כאמור לספלים
וזה נגד שמואל שאומר שבמקרה כזה מזלף את היין על האש עצמה.
שהמנדב שמן – לא עולה כליל אלא קומצים ומקריבים רק את הקומץ, והשאר נאכל לכהנים.
וזה בעד שמואל שככה אמר.
(עד: באמצע)
ב. לגבי הדברים שהולכים רק לכהנים – שתי הלחם ולחם הפנים
- A. והרי יש עוד –
- חטאת העוף?
הדם הולך למזבח
- לוג שמן של מצורע
קודם מזים מהשמן כנגד קה"ק ושמים על האוזן והבהונות והראש של המיטהר, והכהנים מקבלים רק את השיריים.
- B. "ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח" – בא לרבות שאכן שתי הלחם תמיד הולכים לכהנים,
ולאפוקי מר"ע (מו:) שאם באו ללא הכבשים – הן נשרפות כי אין מה שיתיר אותן.
