מנחות עא – שיעור הדף היומי

לזכרו של אביו של אחד הלומדים, אמנון יהודה בן יוסף ז"ל, שיום פטירתו בו׳ ניסן
ולעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים, ר' משה שלמה זלמן בן יוסף זאב ומנוחה שטטמן ז"ל,
אוהב הבריות ואהובם, שיום פטירתו בה' ניסן, עסק בצרכי ציבור כסגן ראש העיר חיפה שנים רבות, דלתו היתה פתוחה בפני כל נצרך, יחד עם שקידה על לימוד התורה.

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי, מנחות דף עא

(עא. במשנה – עב. 6+)

מקרים בהם מותר מהתורה לקצור –

משנה –

1. תבואה שלא קוצרים ממנה בשביל העומר –

בית השלחים בעמקים (תבואה גרועה, ואם לא יקצרו תתקלקל),
אבל לא לגדוש – כי אפשר לחכות עם זה לאחרי העומר.

2. כשקוצר לשחת לבהמה – לא נחשב "קצירה".

ר"י – דווקא לפני שליש

ר"מ – גם אחרי שליש

3. כשרק צריך להיפטר מהחיטים לצורך מצווה (אפילו מצווה דרבנן) –
   (ואז לא יעשה אלומות אלא יניח על הקרקע)

להוציא חיטים ליד עצים (כלאיים)

לעשות מקום לאבלים/לומדי תורה.

גמרא –

ההיתר הראשון – בית השלחין (מקום שממילא לא קוצרים משם את העומר)

א. תניא – המקור – ר' בנימין

כִּי־תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת־קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת־עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל־הַכֹּהֵן (כג, י)

וּקְצַרְתֶּם אֶת־קְצִירָהּ – משמע שיש קצירה גם לפני העומר – במקום שבו ממילא לא מביאים משם

רֵאשִׁית קְצִירְכֶם – אין קצירה לפני העומר, במקום שממנו אפשר להביא את העומר.

ב. למה לא מתירים גם מין שלא מביאים ממנו? (חיטים וכל השאר מלבד שעורים)

תשובה – כי למדנו אתמול גז"ש של רי"ח מחלה ("ראשית – ראשית").

(עא. שליש תחתון)

ג. המשך המשנה – אנשי יריחו קצרו ברצון חכמים, וגדשו שלא ברצון חכמים, ולא מיחו בידם.

קשה – זה לא כשום דעה בברייתא:

ר"מ – ששה דברים עשו אנשי יריחו –

שלושה ברצון חכמים – מרכיבין דקלים בערב פסח, כורכים את שמע, קוצרים לפני העומר
ושלושה שלא ברצון חכמים – גודשים לפני העומר, נהנו מענפים של חרוב הקדש, אפשרו לעניים לקחת נשר מאילנות בשבת ויו"ט.

המשנה לא כר"מ – כי ר"מ כלל אל מזכיר את עניין המחאה.

ר"י – הכל היה שלא ברצון חכמים אלא ש:

על שלושה לא מיחו – מרכיבין, כורכים, קוצרין, גודשין
ועל שלושה מיחו – ענפי חרוב, נשר האילנות, ומוסיף: פאה בירקות

המשנה גם לא כר"י – כי למשנה הקצירה מותרת!

תשובה – בכל מקרה הברייתא בבעייה, כי מדובר על שישה ור"י פתאום הכניס דבר שביעי,
אלא צריך למחוק מר"י את הקצירה – שזה אכן מותר.

ההיתר השני – קוצר לשחת לבהמה

ר"י – רק לפני שליש, אחרי שליש זה קצירה ואסור
ר"ש – גם אחרי שליש זה לא קצירה ומותר.

תנן התם (פאה ב, א) – איזה דברים מפסיקים בין חלקות בשדה כדי שיצטרך לתת מכל חלקה פאה נפרדת – נחל, שלולית, דרך ושביל, שדה בור (לא זרוע ולא חרוש), שדה ניר (חרוש).
לגבי קצירה –

קצירה רגילה לא מפסיקה (כי פשוט התחיל לקצור את כל השדה וימשיך עם השאר בהמשך)

קצירה לשחת –

חכמים – נחשבת קצירה ולא מפסיקה
ר"מ – לא נחשבת קצירה, ומפסיקה.

כמי ר"מ –

1. רי"ח – כר"ש במשנתנו,
   בהנחה שר"מ אומר שגם אחרי שליש זה לא קצירה.

איתיביה רב אחא בר"ה – ר"מ אמר שזה לא קצירה רק לפני שליש, ואילו ר"ש גם אחרי שליש, אז ר"ש זה לא מה שאנחנו מחפשים.

ראיה – שהרי בברייתא ר"מ מודה שאם אכלה חגב – זה נחשב קצירה ולא מפסיק.

וזה קשה – אם כשבן אדם קצר לשחת – זה לא קצירה ומפסיק, אז איך כשחגב אכל זה כן קצירה ולא מפסיק?!

אלא צריך לומר – מה שאמר שבן אדם שקצר לשחת זה לא קצירה – זה דווקא לפני שליש, והחגב (קצירה) – אחרי שליש.

(עא: שליש תחתון)

2. אלא כר"י במשנתנו,
   שרק אם קצר לשחת לפני שליש – זה לא קצירה.

דחייה – ר"מ לא ככל המשנה שלנו,
כי במשנה גם ר"ש וגם ר"י אמרו שזה לא קצירה – דווקא בקוצר לחיה (כמו שת"ק מקדים ואומר, ור"מ ור"י לא חולקים עליו אלא מסבירים את דעתו),
ואילו ר"מ – גם בקוצר לאדם (לפני שליש) – זה לא קצירה.

3. רב דימי – כר"ע,
   משנה אחרת בפאה (ג, ב) – המנמר שדהו (עשה לסירוגין – פס חרוש, ופס שבו התבואה לחה ולא הבשילה)

חכמים – לא מפסיק, פאה אחת על הכל

ר"ע – זה מפסיק, ונותן פאה מכל פס בנפרד,

ואמר ר"י-שמואל – כיוון שמה שהשאיר הוא לח,
מסתבר שגם מה שקצר הוא לח – כלומר דווקא אם זה לפני שליש זה לא קצירה ומפסיק (אפילו אם זה לאדם, לקליות).
אבל אם זה בשל (קוצר לאוצר, לשמור) – לא מפסיק.

ולפי זה ר"מ בדיוק כר"ע.

והרי רי"ח אמר – ר"ע אמר שמפסיק גם אם קצר לאוצר (הבשילה כל צרכה, הרבה אחרי שליש), כי לדעתו לא הכל הבשיל באותו שלב ומה שהשאיר זה כי מחכה שיבשיל יותר, וזה נחשב הפסקה, ואז זה לא כר"מ

תשובה – עדיין נוכל לומר שר"מ קצת כר"ע,
כי סובר כמותו שלפעמים קצירה לאדם מפסיקה,
אך חולק עליו בזה שלדעתו (ר"מ) היא מפסיקה רק כשלא נחשבת קצירה (לפני שליש)
ואילו לר"ע היא מפסיקה גם כשעוצר כי מחכה שהשאר יבשיל לגמרי (אפילו אחרי שליש).

(והרי אלו סברות ממש שונות?
ראה משנת ר' אהרן שמובא בשוטנשטיין).

(עב. 2+)

ההיתר השלישי – לצורך מצווה (כלאיים, אבלים, ביטול בית המדרש)

מקור – "…וַהֲבֵאתֶם אֶת־עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל־הַכֹּהֵן" (כג, י) – הקציר שלכם, ולא קציר מצווה.

ובכ"ז לא עושים כריכות אלא רק צבתים,
כי כמה שאפשר לא טורחים בתבואה הזאת, כדי שיהיה שינוי (1. שלא יאכלו בטעות. 2. שאחרים שרואים לא יחשבו שמותר גם קצירה רגילה).