לעילוי נשמת ישראל יונתן בן מרדכי וינטע ז"ל
ולעילוי נשמת הנערה היקרה והאהובה שחר בת מוריה ורועי ז"ל,
מצאה חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם, שאזכרתה חלה בר"ח ניסן.
להקדשת שיעור ליחצו כאן
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי, מנחות דף עח
(עח. במשנה – עח: במשנה למטה)
תזכורת מאתמול –
יחד עם קרבן תודה מביאים ארבעה סוגי לחמים, 10 מכל סוג (ויקרא ז, יב-יג)
אִם עַל־תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל־זֶבַח הַתּוֹדָה –
- חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן – מערבב שמן וסולת ואופה
- וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן – מערבב מים וסולת, אופה, ואח"כ מושח בשמן
- וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן – מערבב מים וסולת, אופה, ואח"כ מטגן בשמן
- עַל־חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קׇרְבָּנוֹ עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו – מים וסולת ואופה
שלושים המצות הן ביחד עשרה עשרונים (כל אחד שליש עשרון), ועשר החמץ ביחד עשרה עשרונים (כל אחד עשרון).
חלק א – החלות שבאות עם קרבנות המילואים והנזיר
א. עם המילואים – שלושת הסוגים הראשונים (-המצות) של התודה
קרבנות המילואים הם פר לחטאת, איל לעולה ואיל המילואים, שאיתו באו שלושה סוגי לחמים – וכמו בתודה – עשרה מכל סוג שהקריבו מתוכם אחד מכל סוג.
- A. המקור שהביא את 3 הראשונים –
בציווי על המילואים (פרשת תצווה, שמות כט, ב) –
"וְלֶחֶם מַצּוֹת (3 – אבל לא ברור מה זה), וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1), וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2), סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם"
הסוג ה1 וה2 ברורים – חלות מצות ורקיקי מצות,
אבל מה המקור שהסוג ה3 הוא מורכבת?
- a. רב חמא בר גוריא – מההקבלה בין שמות לויקרא לגבי הביצוע בפועל (פרשת צו, ויקרא ח, כו) –
"וּמִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' לָקַח חַלַּת מַצָּה אַחַת (1), וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת (3), וְרָקִיק אֶחָד (2)…" – "וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן" – זה בעצם סולת מורבכת של התודה.
| פרשת תצווה | פרשת צו |
| וְלֶחֶם מַצּוֹת (3) | חַלַּת מַצָּה אַחַת (1), |
| וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1) | וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת (3) |
| וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2) | וְרָקִיק אֶחָד (2) |
מתקיף רב אויא – אולי חלת לחם שמן זה "אנתא דמשחא" – עיסה שמטוגנת ישירות בשמן (רש"י ראשון).
- b. ר' טבלא – ממנחת חינוך (מנחה שכל כהן מביא בפעם הראשונה שעובד) שבאה מורבכת –
שאם בפעם הראשונה שעובד מביא מורבכת, אז סביר שגם בקרבנות המילואים הביאו גם מורבכת.
מניין שמנחת חינוך באה מורבכת –
"זֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב.
עַל־מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה…" (ויקרא ו, יג-יד)
הפסוק מדבר בעצם על שתי מנחות:
- מנחת חביתין ("קׇרְבַּן אַהֲרֹן… בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ") – מנחה שהכה"ג (המשוח – "הִמָּשַׁח אֹתוֹ") מביא כל יום, חצי בבוקר וחצי בערב.
מנחת החביתין ודאי באה מֻרְבֶּכֶת, כי זה כתוב מיד אחרי "מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר…",
- מנחת חינוך ("וּבָנָיו") – מנחה שמביא כהן שמתחיל לעבוד בפעם הראשונה בחייו.
מניין שגם מנחת החינוך באה מֻרְבֶּכֶת? אולי המורכבת מתייחסת רק לכה"ג?
מזה שהתורה עירבבה ביניהם – "זֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח…" (במקום לדבר על הבנים רק אחרי "בְּיוֹם הִמָּשַׁח") – כדי ללמד ששניהם שווים.
(עח. שליש תחתון)
- B. אם כבר דיברנו על מנחת חינוך וחביתין – מצבים שמביא ביום אחד כמה:
רב חסדא – גם כשמתנה לכה"ג מביא מנחת חינוך, ולכן – כה"ג ביום שמתמנה מביא 2 –
אחד כמנחת חביתין
ואחד כמנחת חינוך על זה שהתחיל לעבוד ככה"ג
ומוסיף מר בר רב אשי – אם זאת גם הפעם הראשונה שבכלל עובד ככהן מביא 3-
אחד כמנחת חביתין
אחד כמנחת חינוך על שהתחיל לעבוד ככהן הדיוט (זה לא "כלול" במנחה של הכה"ג)
ואחד כמנחת חינוך על זה שהתחיל לעבוד ככה"ג.
(עח. 😎
ב. נזיר מביא את שני הסוגים הראשונים –
במדבר ו, טו – "וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת – חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1) וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2)…".
והמשנה מפרטת את שיעור החלות –
בתודה 3 הסוגים הם ביחד עשרה עשרונות, שזה שווה ל15 קבין ירושלמית.
ממילא כיוון שהנזיר מביא 2/3 מזה – זה 6 ושני שליש עשרונות, שזה 10 קבין ירושלמית.
ת"ר – מה המקור שזה אותו שיעור כמו בתודה –
לגבי תודה כתוב – "אִם עַל־תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ… ואז יש פירוט של ארבעת הסוגים… עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו" – הסוף מיותר, ובא ללמד מתודה לשלמי נזיר שבאים באותו שיעור כמו בתודה.
ומקשה הברייתא – אם זה כמו תודה – אז שנזיר יביא את כל 3 סוגי המצות של תודה?[1]
תשובות –
- בברייתא עצמה – כתוב בנזיר "וְסַל מַצּוֹת",
ומסביר רב פפא – מביא רק את הסוגים שכתוב בהם (בתודה) בפרוש שהן מצות, ואילו בשלישי לא מוזכר מצות. - דבי רי"ש – יש כאן (בנזיר) כלל ופרט –
הכלל – "וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת"
הפרטים – "חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1) וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2)"
ובכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט,
ולכן ברור שא"א לרבות מעבר לפרטים שמפורשים בנזיר.
(עח: 1+ במשנה)
חלק ב – משנה: הלחמים מתקדשים ע"י שחיטת התודה
כלומר עד השחיטה הם קדושת דמים, והשחיטה (ע"י הסכין שהיא כלי שרת) עושה אותם קדושת הגוף.
ולכן רק אם היו בתוך החומה, וכבר היו מספיק אפיים (קרמו פניה) בשעת השחיטה – מתקדשים.
א. לגבי בתוך החומה –
איזה חומה –
ר"ל (מחמיר) – בתוך העזרה
"עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו" – "על" = סמוך,
רי"ח (מקל) – מספיק בתוך ירושלים (חומת בית פאגי) (ובהמשך יש ברייתא כמותו)
"על" זה לאו דווקא סמוך,
(אבל כן צריך בתוך ירושלים כי קק"ל לא מתקדשים מחות לירושלים)
שואלים – והרי נחלקו בזה כבר – לגבי פסח – "לֹא־תִזְבַּח עַל־חָמֵץ דַּם־זִבְחִי" (שמות כג, יח), שאסור שלשוחט או זורק הדם או למישהו מהחבורה יהיה חמץ –
ר"ל (מקל) – בתוך העזרה, כי "על" זה בסמוך
רי"ח – בכל מקום
תשובה – יש צריכותא,
כי בקידוש הלחמים יותר סביר כר"ל שצריך בסמוך (כמו שכלי שרת מקדש רק את מה שנכנס לתוכו), ואילו בחמץ יותר סביר שלא צריך סמוך כי זה איסורין,
לכן צריך להשמיע שנחלקו בשניהם.
(עח: מעל האמצע)
ב. שצריך שיקרמו פניה (לא צריך יותר, אבל גם לא פחות)
- A. מקור לזה ועוד –
"…עַל־חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קׇרְבָּנוֹ עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו" –
חַלֹּת – שיקרמו פניה, שרק אז נחשבים חלה.
יַקְרִיב קׇרְבָּנוֹ עַל־זֶבַח – הדין של המשנה שהשחיטה (הזבח) מקדשת את החלות
זֶבַח תּוֹדַת – שצריך לשחוט לשם תודה, ואם לא הלחמים לא מתקדשים.
- B. תנו רבנן – שוב אותו דין –
מצה בפסח יכולה להיות "נא" (לא אפויה כל צרכה), אבל לפחות שלא יהיו חוטים של בצק כשפורסה.
ורבא – וכן לעניין לחמי התודה (כלומר הוא מחדש ש"שלא יהיו חוטים" = קרמו פניה).
מה החידוש של רבא? הרי בשניהם כתוב "לחם"?
תשובה – החידוש שבתודה היינו חושבים שצריך יותר, כי כתוב "וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכׇּל־קׇרְבָּן" (ז, יד), ואילו כשזה רק קרמו פניה אם מרים חלק זה מתפרק ואולי לא נחשב "אחד", קמ"ל שזה מספיק.
(עח: מתחת לאמצע)
ג. הקדיש 80 חלות במקום 40 –
חזקיה – קדשו 40 מתוך 80 (ומספק ינהגו בכולם קדושה)
רי"ח – כלום לא קדוש.
הסברים למחלוקות:
- ר' זירא –
אם ברור שהתכוון לקרבן גדול (להקדיש את כולם) – כלום לא קדוש, כי א"א להקדיש יותר מ40
אם ברור שהתכוון רק ל40 והשאר לאחריות – 40 קדושים המחלוקת בסתם – למה התכוון:
חזקיה – בסתם מתכוון לאחריות
רי"ח – בסתם מתכוון לקרבן גדול, וכלום לא קדוש.
- אביי ורב פפא – גם בסתם התכוון לקרבן גדול, ובכל זאת נחלקו,
כי לפי חזקיה – הכלי שרת יכול לקדש גם שלא מדעתו (אפילו שהתכוון ל80, הכלי יקדש 40),
ואילו לרי"ח לא.
באיזה כלים נחלקו:
אביי – בכל כלי שרת
רב פפא – נחלקו דווקא בסכין, ויש שתי גרסאות:
- A. בשאר כלי שרת ודאי שכן מקדש שלא מדעתו,
ורק נחלקו בסכין האם הוא חלש יותר מהשאר (כי אין לו תוך) - B. להפך – בשאר כלי שרת לא מקדש שלא מדעתו,
ורק נחלקו בסכין האם הוא חזק יותר (שהרי מקדש אפילו שאין לו תוך).
[1] זה שלא מביא חמץ זה מפורש בנזיר "וְסַל מַצּוֹת", אבל אולי מביא גם את הסוג ה3, אפילו שהוא לא כתוב בנזיר.
