זבחים פח – שיעור דף יומי

Download

סיכום הגמרא, דף יומי זבחים פח

(פח. במשנה – פח: סוף הפרק)
הכלים מקדשים את מה שבתוכם
בדומה למזבח, גם הכלים מקדשים.
א. הקדמה –
A. מקור הקידוש
1. (פז.) – שמות ל, כט – "וקידשת אותם והיו קודש קודשים, כל הנוגע בהם יקדש".
2. (פח.) – במדבר ז – "קערת כסף… מזרק כסף… שניהם מלאים סולת", משמע שהכלים קידשו את הסולת.
B.  שלוש רמות של קידוש
0. מקדשים כמו שהמזבח מקדש – שאם הכניסו אליהם פסול, ניתן יהיה להקריבו לכתחילה – הוה אמינא של ר"ל בדף פז., אך נדחה.
1. מקדשים שיהיו ראויים להקרבה. – דווקא בכלי שראוי לתוכן.
2. מקדשים כך שיהיה ראוי להיפסל (בטומאות גבוליות – טבול יום ומחוסר כיפורים), ושלא ניתן לפדותם (קדושת הגוף). – גם בכלי שאינו ראוי לתוכן.

ב. המשנה
A. כל כלי מקדש את הראוי לו –
כלי מדידת לח – רק לח, (שמואל בגמרא – כלי אחסנת לח – לח ויבש (כי ניתן לאחסן גם יבש), כלי מדידת יבש – רק יבש.
(כלי מדידת לח – כלי מדידת היין והשמן, כלי אחסנת לח – כלים לדם ולשמן, כלי מדידת היבש – עישרון וחצי עישרון).
B. כלי שניקב – מקדש רק אם עדיים ראוי לעבודתו – מקדש.
C. מקדש רק בעזרה.

גמרא
ג. הכלי מקדש את הראוי לו
A. לח-יבש:
1. שמואל (התחלת הגמרא) – מגביל את הגבלת המשנה – כלי איחסון לח – מקדש גם יבש. ראיה – "קערת כסף… מזרק כסף… שניהם מלאים סולת" – ומן הסתם יש סולת שלא נבלל לגמרי בשמן ונשאר יבש, ובכ"ז מתקדש.
2. רב/רב אסי (שליש תחתון) – מגבילים את הגבלת המשנה – שלעניין הכשרה להיפסל – מספיק כלי שאינו ראוי.
[איכא דמתני לה אהכי – לא מביאים מנחות, נסכים וביכורים מדבר שאינו ראוי לאכילה לחלק (מדומע) ולכולם (ערלה, כלאיים), ואם הביא לא קידש. ומגביל רב/רב אסי – שקידש לעניין שעכשיו פסול ולא ניתן להיפדות].

B. שמואל מגביל את יכולת הקידוש (מעל אמצע ע"א):
1. כלי שלם (ללא נקב, כבשמשנה).
2. מלאים (כל הכמות שאמורה להיות נמצאת, בהמשך – הברייתא לומדת מ"שניהם מלאים סולת"), (ובהמשך – מגביל רי"ח – אם מתכוון להוסיף, מקדש כבר בהתחלה, וכןר' יוסי בברייתא בברייתא).
3. שתי גרסאות: a. מתוכן (בתוך הכלי). b. בפנים (בתוך העזרה – כבמשנה).
(שתי הגרסאות ודאי מסכימות שמקדש רק בעזרה (משנה) ורק בתוך הכלי (אחרת אינו ראוי)), אך יש הבדל – האם מקדש "בירוצי מידות" (הגודש) – לa – לא, לb – כן.
ולסיכום – ברייתא שדורשת את שתי הגרסאות.

כיון שהזכרנו כלי מנוקב –
ד. תיקוני בגדים וכלים – אין עניות במקום עשירות
(כיון שהזכרנו כלי שניקב)
A. תיקון כלי קודש
לא מתקנים חור, פגימה, קת – אלא בכלים מתיכים ועושים חדש, בסכין – גונזים. ואכן מעשה שגנזו (רש"י – כל הבעיה רק בתיקון ניכר, ושם לא היה ניכר וגנזו מחשש שתנבל).
B. בגדי כהונה
נתלכלכו – דעה אחת בברייתא – לפי אביי)- תלוי ברמת הלכלוך – לכלוך קל שמספיק מים – מותר גם בנתר, לכלוך חזק שצריך נתר – לא מכבסים כלל. (משמע – הלכלוך החזק הוא ה"עניות", לא עצם הכביסה (וצ"ע שבהתחלה משמע ברש"י שעצם הכביסה)). דעה שנייה – לא מכבסים כלל.
(הערות: 1. מה שלא מכבסים – הולך לפתילות. 2. זבח תודה – הכוונה ללכלוך בשטח נרחב, אחרת כל יום יזרקו בגד…).

ה. אודות בגדי הכהונה (תיאור ואגדתא)
A. מבנה המעיל – הוא עצמו תכלת, הרימונים מתכלת ארגמן ותולעת שני, ובתוכם/ביניהם 72 (36*2) או 36 (18*2) זגים וענבלים.
[ר' ענייני בר ששון – גם במספר מראות הנגעים (גוונים) מצינו מחלוקת דומה בין 72 ל36. (נגעים והמעיל באים על לה"ר)].
B. ר' ענייני בר ששון – כפרת בגדי הכהונה (מובא כאן – גם כי הובא לעיל, וגם כי קשור למה שאמר לעיל על הקשר בין המעיל לנגעים – ששניהם על לה"ר)
פרשת קרבנות סמוכה לבגדי כהונה (בפרשת תצוה או צו) – ששניהם מכפרים:
כתנת – שפ"ד (כפרה לציבור), מכנסיים – גל"ע, מצנפת – גסות רוח, אבנט – הרהור הלב, חושן – עיוות הדין, אפוד – עבודת כוכבים, מעיל – לשון הרע, ציץ – עזות פנים.
שאלה – והרי לשפכ"ד וללה"ר מצינו כפרה אחרת? תשובה:
שפיכות דמים – כשהרוצח לא יודע – עגלה ערופה, כשידוע – כתונת,
לה"ר – בגלוי – מעיל (עושה רעש), בסתר – קטרת (שבאה בסתר (בהיכל, בלי שאף אחד מלבד הכה"ג רואה).