להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(סב. שורה 2 ברחבות – סג. במשנה)
עוד על מבנה המזבח.
חלק א – גודל המזבח לא מעכב
הקדמה: ראינו בדפים האחרונים אפשרויות שונות לגודל המזבח של משה ושבבית ראשון ובבית שני גודל המזבח שונה (מ28 ל32). כנראה נראה ברייתא שאומרת שאכן הגודל לא מעכב:
ברייתא – הקרן, כבש, יסוד, ריבוע – מעכבים, הגודל והגובה לא מעכבים.
מקור: במה שמעכב כתוב "המזבח", בגודל לא כתוב.
הערות:
א. הכרכוב
שאלה: הרי גם לגבי הכרכוב כתוב "המזבח", אז אולי גם זה מעכב?
("ונתת אותה (את מכבר הנחושת) תחת כרכוב המזבח")
תשובה: זה אכן מעכב.
ומה זה הכרכוב?
ברייתא א –
רבי – כיוּר (עיטורים של פרחים וכד')
ר' יוסי בר"י – הסובב.
(לשניהם מדובר בבליטה שמתחילה בגובה 6, בגובה אמה. לרבי היא מעוטרת, לרי"ס בר"י לא. הכהנים לא היו הולכים עליה).
ברייתא ב –
הכרכוב זה 2 האמות שמקיפות את מקום המערכה, שזה שגג המזבח שקוע, שהכהנים לא יחליקו.
ומקשים – הרי את המכבר שמו תחת כרכוב המזבח, משמע שהכרכוב הוא על קיר המזבח.
תשובה – היו שני כרכובים – התורה התכוונה למה שנאמר בברייתא א, וחכמים הוסיפו גם את ברייתא ב.
(סב. 5-)
ב. הגודל המינימלי
רבי מני – הגודל המינמלי כמו מה שעשה משה.
וכמה? רב יוסף – אמה על אמה.
חכמים ששמעו את זה צחקו (הרי בתורה כתוב 5 לעל 5!),
ואמר אביי לרב יוסף – אולי התכוונת למקום המערכה? ורב יוסף העריך את זה,
ועל אלו שצחקו עליו קרא "בני קטורה" (שהם בני אברהם אך לא בני יצחק ויעקב,
ואגב זה מקרה נוסף שקראו לחכמים בני קטורה.
(סב: 6+)
ואגב זה שמקום המערכה של משה היה אמה על אמה:
ג. אביי – גזירי העץ שעשה משה היו אמה על אמה
ר' ירמיה – באמה גדומה (שלא יבלטו כלל ויפריעו למקום הילוך הכהנים).
רב יוסף כך גם בברייתא[1]: "וערכו בני אהרן את הנתחים… על העצים אשר על האש…" – מכאן שהעצים צריכים להיות בדיוק על האש ולא לבלוט החוצה.
(סב: שליש עליון)
חלק ב – הכבש
א. משנה במידות – הכבש בדרום.
מניין שבדרום?
1. רב הונא – למזבח יש פנים ("וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ה' אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ו, ז), הפנים הם הכבש (כי משם נכנסים, כמו שמזרח אוהל מועד (הפתח) נקרא "פני אוהל מועד").
וכפי שלמזבח יש פנים, יש לו גם רגליים "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה",
וכיוון הרגליים בצפון, הפנים הם בדרום (כאדם ששוכב).
ואולי הכוונה לאדם שיושב זקוף?
תשובה: כתוב "רבוע יהיה המזבח", ורבוע בארמית זה רבוץ.
(ומכך שכתוב "רבוע" ולא מרובע" ניתן ללמוד שהכוונה גם לצורה וגם לרבוץ).
2. ר"י בברייתא – "וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים" (יחזקאל מג, יז)
כלומר שכשעולים מזבח פונים מזרחה.
ואם נצרף לזה את הכלל ש"כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין" – חייבים לומר שהכבש בדרום.
ומניין שכל פניות פונים דרך ימין?
כי הפסוק תאר את הפרים שהחזיקו את הים של שלמה מצפון נגד כיוון השעון, שזה בעצם ימינה (כשאדם עם הפנים למרכז המעגל והולך נגד כיוון השעון, הוא הולך ימינה).
וכיוון שכתב שוב ושוב "פונים" בא ללמד משהו מעבר לפשט של עמידת הפרים.
(סב: שליש תחתון)
ב. הרווח בין הכבש למזבח
רשב"י – יש אוויר בין הכבש למזבח.
מקור –
ר' יוסי – "ועשית עולותיך הבשר והדם", מקיש את הבשר לדם, כפי שאת הדם זורקים, כך את השר יש לזרוק.
מכאן שיש רווח, ועומד על הכבש וזורק.
שואל ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא – יכול גם לעמוד על גג המזבח ולזרוק…
תשובות:
1. ר' יוסי – שביל זה לא צריך היקש. הרי ממילא יזרוק קצת כדי לא להישרף. אלא ההיקש בא ללמד על הרווח.
2. רב פפא – ההיקש מלמד שכפי ש הדם עף באוויר מעל קרקע המקדש, כך צריך גם הבשר, לכן הכוונה לרווח הנ"ל.
(סב: 6-)
ג. הכבשים הקטנים
רב יהודה – מימין ומשמאל לכבש המרכזי יש שני כבשים קטנים שיוצאים מאמצעו, הימני פונה לסובב, השמאלי יורד ליסוד[2].
וגם כבשים אלו מובדלים כמלוא נימה מהמזבח.
מקור:
1. רב יהודה – "וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב" (ויקרא ג, ב) – שניתן להקיף את המזבח עצמו סביב (לפחות ברוחב כלשהו, בעזרת חוט).
2. ר' אבהו – "רבוע יהיה המזבח", ואם הכבש מחובר, זה כבר לא ריבוע.
[ובאמת צריך את שני המקורות (לגבי צורת המזבח):
1. אם לא היה כתוב רבוע – יכולנו לחשוב שהוא עגול.
2. אם לא היה כתוב סביב – יכולנו לחשוב שהוא מלבן].
(סב: 2-)
ד. משנה במידות – אורך הכבש והמזבח – 62.
והרי אמור להיות 64 (32+32)?
אלא שהכבש היה מחובר ישירות לגג המזבח ומרחף מעל היסוד והסובב.
(סג. 1+)
ה. שיפוע הכבשים
רמי בר חמא – כל הכבשים שבמקדש (הקטנים, וכבשים אחרים שהיו) – 3 ל1 (כל אמה זה עולה ב0.33, יוצא זוית של 18.4 מעלות)
חוץ מהכבש הגדול שהיה בשיפוע מתון יותר – שגודלו 32 וגובהו 9, שזה 0.28 (יוצא זוית של 15.7)
כי עולים בו עם איברים כבדים, שלא יהיה קשה לעלות.
(אגב, בתקן היום השיפוע הוא הרבה יותר מתון, בין 8ל10 אחוז (כלומר על כל מטר עולה 6-8 ס"מ, שזה יוצא הכי הרבה 4.5 מעלות).
[1] אנחנו מפרשים לפי הצאן קדושים שמובא בשוטנשטיין, שרב יוסף לא התכוון לחלוק אלא להביא סיוע.
[2] לפי זה כשהכהן מסיים עם נתינת דם החטאת בקרו מערבית דרומית, הוא חוזר חזרה עם כיוון השעון על המסלול שעשה, חוצה את הכבש הגדול, ויורד בכבש השמאלי כדי לשפוך את הדם.
ויש ציורים שבהם יש כבש שמאלי שגם כן מגיע לסובב, כך שהכהן פשוט יורד מהפינה הדרום מערבית של הסובב יש בכבש זה, ואכן תוספות סד. אומרים שגם בצד שמאל היה כבש לסובב, כך שלא היה צריך לחזור על המסלול ההפוך.
תגובה אחת
כנ"ל אין קובץ שמע.