א. המשנה – בשאר הקרבנות רק זריקת דם אחת מעכבת. בחטאת – ב"ה – אחת, ב"ש – שתיים.

מקור – ברייתא – "ודם זבחיך יישפך".

ב. והרי פסוק זה נצרך לדינים אחרים:

1. שגם בשאר הקרבנות (לא רק חטאת) – שיירי הדם נשפכים ליסוד.

תירוץ – הברייתא תלמד כרבי – ""והנשאר בדם יימצה".

2. שגם קרבן שצריך זריקה, בדיעבד אפשר שפיכה.

תירוץ – הברייתא כר"ע שלא מסכים לדין זה.

[מחלוקת ר"ש ור"ע – האם ברכה על פסח פוטרת את הזבח (חגיגת יד) – רי"ש פוטר, ור"ע לא. הגמרא בינה שהשאלה היא עד כמה הם דומים – לפי שניהם בפסח צריך שפיכה, ולרי"ש בחגיגה אפשר גם פיכה בדיעבד ולר"ע לא. בהמשך נדחה הבנה זו ברי"ש].

3. רי"ש – שגם מעשר ופסח טעונים שפיכה על המזבח.

[בבכור יש פסוק מפורש – (במדבר יח) – יז – אַךְ בְּכוֹר-שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז, לֹא תִפְדֶּה, קֹדֶשׁ הֵם:  אֶת-דָּמָם תִּזְרֹק עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לה'. יח – וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה-לָּך, כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, לְךָ יִהְיֶה].

תירוץ – מסכים לדין, אך לומד כרי"ס הגלילי מהפסוק בבכור מלשון הרבים של דמם.

 

1. איך ר"ע למד גם שפיכה בפסח וגם שפיכה בדיעבד בשאר? תרי תנאי ואליבא דרי"ש.

2. "ובשרם יהי לך" – רי"ש – בוכורת, רי"ס הג' – על שני סוגי הבכורות (תם ובעל מון)

3. מניין שתמורת בכור מעשר ופסח לא קרבים? לרי"ס הגלילי – "קודש הם", וכולל גם מעשר ופסח. רי"ש – מעשר גז"ש מבכור, פסח – "פסח הוא"

 

ד. מניין ילמדו שאר הדעות את הדין במשנתנו (שבדיעבד מספיקה זריקה אחת)? מהמקור של ב"ה בחטאת (בדף הבא).