זבחים כח – גמרא דף יומי

שמואל

רב הונא

רב חסדא

מה דין עור האליה

עור האליה = אליה (אימורים)

עור האליה לא כאליה

בכבש – עור האליה = אליה (אימורים)

למה המשנה פסלה

כר"א – שמחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם

כמו כל מחשבה על בשר הנאכל

לא מדובר בכבש, אלא בגדי/שור, שאז גם האליה נאכלת

לא מחשבין מאכילת מזבח לאדם

מה החידוש, ולמה לא אמרו כמותו

שעור האליה – אליה

שלא לומר רישא ר"א סיפא רבנן

כי סובר שכן כאליה

שעור האליה לא כאליה

כי סובר שכן כאליה

כי אין לרב חסדא חידוש (הרי לעניין טומאת נבילה בגדי עור האליה נחשב בשר)

החידוש – היתה הו"א שדווקא לעניין טומאה נחשב כבשר, אך לעניין אכלילת קודישם לא (“למשחה"), קמ"ל שכן.

מיתיבי (מתחת לאמצע) – שוחט עולה על מנת להקטיר עור האליה חוץ למקומו/זמנו – פסול/כרת. משמע – דווקא בעולה (שגם העור קרב), אבל בשלמים – לא יפסול.

ראה תוספות

מובן – כיוון שלא מקטירים את עור האליה – לא פוסל.

קשה – למה לא פוסל, הרי מוקטר?

תשובות:

1. מדובר בגדי (לא מוקטר).

2. אכן יש לגרוס זבח (כלומר – גם בשלמים פוסל).