(קיג. תחילת הגמרא – קיג: 2 שורות מלמטה)
הסעיף הראשון במשנה – פרה אדומה ושעיר המשתלח.
חלק א – פרה אדומה שנשרפה חוץ מגיתה – לא חייב על עבודת חוץ.
א. A. אם יש "חוץ", יש מיקום, מהו אותו מיקום (שחוצה לו פסולה, אך לא עובר על עבודת חוץ)
1. ר"ל – במקום הבדוק מטומאה (מחלוקת מפרשים אם סובר שממש נפסלת אם לא היתה שם, כרגע נניח שכן).
2. רי"ח – בתוך חומת ירושלים.
B. למה רי"ח לא ענה שהכוונה לשלא כנגד פתח ההיכל?
(הרי בנשרפה שלא כנגד הפתח – רי"ח פוסל (היקש בין ההזאה לשריפה) ור' אושעיא מכשיר (על פירשה ישרוף – יכול לשרוף בכל מקום שפרשה נשמתה)).
תשובה – כי זה חידוש גדול יותר (שאפילו שהתקרבה – פסולה (אך עדיין לא חייב על "עבודת חוץ").
(א אמצע)
ב. האם ארץ ישראל בדוקה ממתים – מחלוקת רי"ח ור"ל
A. המחלוקת
ר"ל – אינה בדוקה – ירד מבול גם בא"י,
רי"ח – בדוקה – לא ירד מבול בא"י
(גם לר"ל מדובר בחומרא בפרה אדומה, שכן לא חוששים לקבר התהום מלפני מתן תורה, וכן בתחומים אחרים לא חששו לזה).
B. דרישת הפסוק – ר"נ בי"צ –
יחזקאל כב – כג וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. כד בֶּן-אָדָם אֱמָר-לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם.
ר"ל – הסוף בתמיהה – את ארץ לא מטוהרה (שהרי – האם עלייך לא ירד הגשם? ירד!).
רי"ח – ההתחלה בתמיהה – את ארץ לא מטוהרה? את מטוהרה! שהרי עלליך לא ירדו הגשמים.
(א שליש תחתון)
B. קושיות:
1. קושיא לרי"ח –
למה דאגו שהילדים ששואבים את מי החטאת יגדלו הל חצר מעל חלל? מכאן שיש חשש.
תשובה – זאת חומרא מיוחדת (אך במיקום השריפה – לא החמירו לפוסלה).
2. קושיא –
ברייתא – פעם מצאו עצמות במקדש, ורצו לגזור מחשש טומאה בכל ירושלים, ואמר ר' יהושע שלא יגזרו –
"לא בושה היא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו?!
איה מתי מבול? איה מתי נבוכדנצר?" – כיוון שהם אינם כנראה שהעצם היה ארוע חד פעמי.
(ברור שהעצמות מנבוכדנצר פונו, המחלוקת לגבי המבול) –
a. ראיה לרי"ח – אין חשש (המבול לא היה בא"י, ועצמות נבוכדנצר פונו).
תשובה – היו עצמות גם של המבול, אך פונו, אך רק מירושלים, ולא מהר הזיתים.
b. ראיה לר"ל – כמו שהיו עצמות של נבוכדנצר, היו גם של המבול, ושניהם פונו מירושלים.
תשובה – הא כדאיתא והא כדאיתה.
(ב 5+)
3. קושיא –
במבול – "מכל אשר בחרבה מתו".
a. ראיה לר"ל – מתו בכל מקום, גם בארץ ישראל.
תשובה – מתו מהחום (רב חסדא – נענשו ברותחין).
b. ראיה לרי"ח – מתו בחרבה (מקום יבש – א"י).
תשובה – מקום שהיה חרבה (ונקרא חרבה – ללמד שדגים שבים לא מתו).
(ב שליש)
4. קושיא לר"ל – איך הראם שרד?
1. ר' ינאי – הכניסו גורים.
דחייה – גם הגורים עצומים כמו הר תבור.
2. רי"ח (לטובת ר"ל) – היה ליד התיבה והכניס חוטמו, וקשרו קרניו שלא יתנתק.
(ונעשה נס שליד התיבה לא היה רותח, שהרי אם היה רותח גם הזפת היה נמס וגם עוג היה נשרף).
C. שאלה על ר"ל – הרי העצמות נאספו לבבל?
תשובה – ודאי חלק נדבקו בטיט ונשארו בא"י.
[נקראת מצולה – שנצטללו שם, נקראת שנער – שננערו לשם.
ואכן אמר ר' אמי שמי שאוכל מעפר בבל כאילו אוכל בשר אבותיו/שקצים ורמשים.
(ואגב – שנער – מנערת עשיריה, שהעשירות לא נשארת מעבר ל3 חדשים)].
חלק ב – שעיר המשתלח
הקריב השעיר בחוץ – פטור.
המקור – "ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה'".
במשנתנו – שאינו ראוי לבוא לאוהל מועד. – אחרי ההגרלה והוידוי.
בברייתא – ראוי לבוא, אך לא ראוי לה' (כקרבן). – לפני ההגרלה/וידוי.
