{enclose sanhedrin_85.mp3}
סיכום הגמרא, דף יומי סנהדרין פה
[מקורות – איסור הכאה – (דברים כה) – ארבעים יכנו לא יוסיף. איסור קללה – אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור. הכאת אביו, איסור לאו – לא מפורש. עונש מכה ומקלל אביו: (שמות כא, טו-יז) "ומכה אביו ואמו מות יומת (חנק). וגונב איש ומכרו… ומקלל אביו ואמו מות יומת". עונש מקלל (ויקרא כא) – "כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת, אביו ואמו קלל דמיו בו (סקילה)". ]
א. ההיקש של מכה אדם ומכה בהמה:
1. תנא דבי חזקיה (עט:) – שהורג אדם תמיד פטור מממון (גם בשוגג).
2. שמכה אביו לרפואה – פטור (כמו שמכה בהמה לרפואה – פטור).
ב. איבעיא להו – האם מותר להכות לצורך היתר?
A. הכאת אביו לרפואה?
מותר – רב מתנא ("ואהבת לרעך כמוך"), רב דימי בר חיננא – מההיקש לבהמה (כנ"ל).
אסור – רב לא הרשה לבנו להוציא לו קוץ, מר בריה דרבינא להוציא מוגלה, שמא יוציא דם. [רי"ף ורא"ש – אסור לו להוציא דם גם לרפואה, רמב"ם, רמב"ן – זה רק החמרה כשאפשר, שמא יפצע יותר ממה שצריך לרפואה. ואמנם גם לאחר יש איסור הכאה, אך שם זה רק שגגת לאו וכאן שגגת איסור חנק].
קשה – ממשנה שמתירה להוציא קוץ בשבת, ולא אומרת שיחכה למוצ"ש. תשובה – שם זה דיני שבת, וגם אם היה עושה בכוונה היה פטור – 1. ר"י – מקלקל. 2. ר"ש – מלאכה שאינה צריכה לגופה (ור"ש חייב במקלקל בחבורה למשל כשצריך משהו שהוא איסורי הנאה (תוס' שבת קו.)).
B. בן כשליח בי"ד להכות/לקלל את אביו?
רב ששת – מותר (הרי לכל אדם אסור להכות/לקלל, והותר לכבוד שמים מטעם בי"ד).
קושיות:
1. ברייתא: "ומה מי שמצווה להכותו (שליח בי"ד), מצווה שלא להכותו (לא יוסיף), מי שאינו מצווה להכותו (1. בנו. 2. אחר), אינו דין שמצווה שלא להכותו (1. מקור לאיסור הכאה של הבן. 2. מקור לאיסור הכאה סתם).
2. תא שמע – "היוצא ליהרג, ובא בנו והיכהו וקיללו – חייב, אחר – פטור".
ביאור – רב חסדא – בשליח בי"ד שמאיץ בנידון לצאת ליהרג, ולבן אסור, וחייב!
דחייה: רב ששת – בנו שליח בי"ד גם פטור. וכאן מדובר שאינו שליח בי"ד, ואחר פטור והבן חייב. במה מדובר:
1. ממון (ובמלקות אכן חייב) – אחר פטור כיון שהוא "גברא קטילא" (ולכן פטור מתשלום נזק). אך מקשים – הרי עדיין חייב בבושת (לבנים)! עונים – אין פה צער ובושת שו"פ. אך אם כך – למה הבן חייב?
2. מלקות
אחר פטור כי: 1. "אינו עושה מעשה עמך" (ולומדים הכאה מקללה). [אך קשה – אם כן גם בנו פטור, שהרי האיסור (לא העונש) נלמד מהאיסור של כל אדם. אלא עשה תשובה, וזה לא סיבה לפטור.
2. רב מרי – "בעמך" – "במקוים בעמך", ואילו במכה ומקלל אביו חייב כי יש חיוב אפילו לאחר מיתה (רש"י – עקרונית גם בהכאה, אך למעשה לא מוציא דם ולכן פטור, אך ביוצא ליהרג – חייב).
להלכה – רבה בר"ה ותנא דבי רי"ש – לא נעשה שליח, מלבד למסית.
ג. משנה על מכה ומקלל אביו ואמו – 1. מכה חייב רק אם יעשה חבורה. 2. מקלל חמור ממכה, שחייב גם לאחר מיתה (רש"י – הבדל טכני, מאירי – הבדל עקרוני).
[הדינים בברייתא 2 – 1. שחייב גם על אחד מהם: ר' יונתן – מהפשט. ר' יאשיה – "אביו ואמו קילל". 2. גם אנדרוגינוס: ר' יונתן – מקלל אביו ואמו מות יומת. ר' יאשיה – איש איש (ור' יונתן – דיברה תורה כלשון בנ"א)].
ברייתא 1 – היתה הו"א שכמו שמכה זה רק בחיים, גם מקלל (בהנחה שמכה חמור ממקלל, כי מכה זה גם ל"לא עושה מעשה עמך", בניגוד לתשובת הגמרא בעמוד א), קמ"ל שמקלל זה גם אחרי מיתה. מאיפה לומדים:
1. "אביו ואמו קילל".
[זה טוב לר' יונתן (ברייתא 2), אך לר' יאשיה זה תפוס ללמוד שחייב גם כשמקלל אחד מהם].
2. לר' יאשיה – ומקלל אביו ואמו מות יומת.
ד. האם מכה חייב גם על "לא עושה מעשה עמך"? (שורה 1 ברחבות)
1.בברייתא 1 – כן (וחמור ממקלל), המשנה – לא (כמו מקלל, כיוון שלא ציינה זאת כחומרא של מכה על מקלל).
2. זה מחלוקת תנאים – יש מחלוקת אם כותים נחשבים כגויים או יהודים. בכל מקרה – מקלל כותי פטור (כי אינו עושה מעשה עמך (עובדים ע"ז). יש מחלוקת האם חייב על הכאתו. המחייבים – כי לא צריך "עושה מעשה עמך" הפוטר – כי צריך. (ואולי פוטר כי הוא כגוי? לא, כיוון שמחייב על שור שנגח את שורו).
תגובה אחת
תודה רבה ויישר כח