הדף היומי – מועד קטן דף ו

הלימוד לעילוי נשמת
מסודי חיה בת אסתר לוי ז"ל ­- ת.נ.צ.ב.ה

ולעילוי נשמת
אליהו בר אסתר ז"ל למשפחת בן שימול
שהיום הוא יום פטירתו, איש ישר עניו וצנוע,ירא ה' וסר מרע

ולעילוי נשמת
נחמה בת ירחמיאל מאיר ז"ל
שיום השנה הראשון לפטירתה חל לפני חודש

להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב

(ו. 7+ עד ו: במשנה השנייה)

חלק א – המשך ציון טומאה: ראיתי ציון – איפה ניתן להניח שהטומאה נמצאת?

1. A. ציון אחד (ע"פ רש"י) –

כשעושה ציון על הקרקע (סיד) – אז ראינו בברייתא אתמול: לא ממש על הטומאה (שמא לא ישימו לב לזה וכבר ייטמאו) ולא רחוק מדי (שלא להפסיד ארץ ישראל).

כשעושה ציון גבוה (סיד על אבן) – רב יהודה: עושה ממש מעל הטומאה (ישימו לב לזה).

1. B. ראיתי שתי אבנים עם סיד:

אם יש סיד גם ביניהם – ודאי שגם ביניהם טמא.

אם אין סיד ביניהם:

רב יהודה – ביניהם טהור, אא"כ יש גם סיד ביניהם.

והא תניא – ביניהם טמא (אא"כ יש "חורש" ביניהם)[1].

עונה רב פפא: שם יש קצת סיד ביניהם:
לכן ביניהם טמא,
אא"כ יש סימני חרישה – שאז מניחים שזה מה שגרם לסיד להופיע גם ביניהם – ולכן עדיין טהור.

(ו. שליש)
C. רבי אסי – שדה:

אם מיצר (גדר) 1-3 מסומנים – הטומאה רק תחת המיצר ולא בשאר השדה.

ואין הכוונה לכל השדה, כי אז הסימון לא מספיק ברור את מה הוא כולל, ויחמירו מעבר למה שצריך, והרי למדנו שאין מפסידים את ארץ ישראל.

(כאן עשו ממש מעל הטומאה כי זה סימון גבוה, וישימו לב לזה, כנ"ל).
אם כל 4 המיצרים מסומנים – הטומאה בכל השדה, ולא מתחת למיצרים (!).

(תחתיהם טהור, כי אנשים מניחים שאין טומאה תחת המיצר אלא בשדה, ולכן אם יש גם תחת המיצר – היו צריכים לעשות סימן לא רק במיצר עצמו אלא גם בסמיכות).

(ו. באמצע)

חלק ב – יוצאים בחול המועד אף על הכלאיים

1. A. הסבר:

ודאי שאין איסור להזהיר על הכלאיים,
אלא הכוונה שצריך לצאת על הכלאיים (לעקור למי שלא הקשיב), כי חול המועד פסח זה הזמן שמתחילים הזרעים לגדול ואפשר להבחין אם זרעו שם כלאיים (שני זרעים יחד או תבואה בתוך כרם).

1. B. מתי יוצאים?
   קשה: הרי בשקלים (א, א) – ב1 באדר מזהירים על הכלאיים וב15 באדר יוצאים על הכלאיים.

תשובה: ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא – זה תלוי בסוג הצמח:

1. אחד ענה: בבכיר (מקדים לצמוח) באדר, באפיל (מאחר) – בניסן.
   2. ואחד ענה: בזרעים (תבואה) באדר, בירקות (שנזרעו באדר) – בניסן.

הגבלה: ר' אסי-רי"ח: כל זה בסתם, אבל אם רואים ניתן (תחיל הגידול) לפני הזמנים האלו – ודאי יוצאים!

ולמה דווקא בחול המועד ולא קצת לפני או אחרי?
ר' יעקב-רי"ח: סיבה טכנית: כי לפועלים שעוקרים משלמים מתרומת הלשכה, ולכן רוצים לחסוך, ובחול המועד זול יותר לשכור פועלים (לפועלים מותר לעבוד בשכר כי זה צורך מצווה או צורך רבים).

(ו. 2-)

1. C. ועד כמה? (מתי מעט זרעים בטלים בשאר ולא צריך לעוקרם)

משנה (כלאיים ב, א) –

רובע קב בסאה – לא בטל (1 מ24), פחות מכאן בטל.
ולא צריך לעקור הכל אלא מספיק למעט כנ"ל.

והתניא –

לא ממעטים אלא מפקירים כל השדה.

תשובה – היו כמה שלבים בתקנה (דתניא) –

1. בראשונה היו עוקרים וממעטים וזורקים למאכל לבהמות בעל השדה.

אך הבעלים היו שמחים שניכשו להם + נתנו את זה מאכל לבהמתם, ולכן לא עקרו לבד אלא חיכו לשלוחי הבי"ד.

2. תיקנו שיעקרו וישליכו בדרכים.

ועדיין הבעלים שמחו על הניכוש.

3. תיקנו שיפקירו כל השדה (ויש מח' בראשונים אם גם עקרו או רק הפקירו)

(ו: משנה ראשונה)

חלק ג – חזרה לדיני השקיה

הקדמה: למדנו בדף ב –

ר"י –  למניעת הפסד (בית השלחין) – מותר, להרווחה (בית הבעל) – אסור.
ר"מ – גם להרווחה מותר.

(כל זה בתנאי שזה גם לא טירחא גדולה).

היום נראה את אותו עיקרון אצלנו במשנה, באמוראים וברייתות:

א. משנה (שראינו בדף ב. כשחיפשנו מי התנא של המשנה שם) –

ר' אליעזר בן יעקב – כמו ר"י:

1. מותר למשוך מים (טירחא קטנה) מאילן לאילן (נחשב בית השלחין, מניעת הפסד).
   אבל לא לשאר השדה (נחשב בית הבעל, הרווחה).
2. גם בבית השלחין (שמותר) – מותר רק זרעים שכבר הושקו לפני המועד (אם לא הושקו – זה לא הפסד אם לא יושקו).

וחכמים מתירים בשניהם – כר"מ, שמותר גם להרוויח.

ב. רב יהודה: קולא – גם בשדה בית הבעל (שעקרונית אסור),

אם השדה מטוננת (רגילה להיות לחה, והתייבשה) מותר, כי אם לא ישקה יהיה הפסד.
וכן בברייתא.

ג. ברייתות:

1. A. בברייתא הנ"ל יש עוד שני מקרים –
2. כמו במשנה – זרעים בבית השלחין שלא הושקו לפני המועד.
   2. שדה גריד (שרגילה להיות יבשה).

בשני המקרים יש את המחלוקת שבמשנה:

לת"ק (ר"י) אסור (כי זה להרווחה)
לחכמים (ר"מ) מותר, כי מותר גם להרווחה.

רבינא – לחכמים (ר"מ) – כמו ששדה גריד מותר (כשההשקיה רק לזרז הבישול), כך גם מותר גם לזלף מים על תרביצא (ירקות) שזה להרווחה.

(ו: באמצע)

1. B. הרבצת שדה לבן (השקיה של שדה תבואה, בית הבעל (הרווחה)) – סתירה ותשובה:

ת"ר – לא מרביצין שדה לבן במועד,

תשובה: ראב"י (כר"י) שלהרווחה אסור.

והא תניא – מרביצין במועד

תשובה: רבנן (ר"מ) שהרווחה מותר.

(ו: שליש תחתון)

(הרבצת שדה לבן בשביעית:

בשתי הברייתות הנ"ל – מרביצין בשביעית.
וכן – תניא אידך:

מרביצין בשישית כדי שיצאו ירקות בשביעית,
ומרביצין שביעית כדי שיצאו בשמינית,
ורש"י בכת"י מוסיף: וכל שכן שמותר בשביעית לצורך השביעית.

"השקאה אינה עבודת קרקע בשביעית".[2]

[1] בשלב זה מבינים שאם יש חרישה טהור, כי גם אם היה שם מת – החרישה פיזרה.

[2] אולם ברש"י המודפס כותב להפך: שמותר ב6 לצורך 7 או ב7 לצורך 8, אבל אסור ב7 לצורך 7. ומסביר האג"מ שהשקיה אינה מלאכה מצד עצמה אלא מצד התוצאה שלה, ולכן כיון שהוצאה היא לא לשביעית – מותר).