השיעור לעילוי נשמת
שלמה זלמן בן משה אלימלך אנגרמן ז״ל
נפטר ביום כ״ד שבט לפני כ״ד שנים יהי זכרו ברוך
ולעילוי נשמת
יצחק בן שלמה וגורג'יה מוקאמל ז"ל
ת.נ.צ.ב.ה
להקדשות ליחצו כאן
השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב
(יד: 2- עד טז. 4+)
מנהגי אבלות, והאם הם שייכים גם במנודה ומצורע
הקדמה:
- A. המקורות באבל:
(שני המקורות הראשונים שליליים – על אנשים שנצטוו לא לנהוג מנהגי אבלות רגילים)
לאהרן ובניו, כשמתו נדב ואביהוא –
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל־תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא־תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ… (ויקרא י, ו)
ליחזקאל כשמתה אשתו –
בֶּן־אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת־מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה, וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ.
הֵאָנֵק דֹּם,
מֵתִים אֵבֶל לֹא־תַעֲשֶׂה: פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ, וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ, וְלֹא תַעְטֶה עַל־שָׂפָם, וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל (יחזקאל כז, טז-יז).
בשמואל – יואב שולח אישה לעשות הצגה של אבילה לדוד, כדי לפייס בין דוד לאבשלום –
וַיֵּדַע יוֹאָב בֶּן־צְרֻיָה כִּי־לֵב הַמֶּלֶךְ עַל־אַבְשָׁלוֹם׃
וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי־נָא וְלִבְשִׁי־נָא בִגְדֵי־אֵבֶל וְאַל־תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל־מֵת (שמ"ב יד, א-ב).
- B. המקור של מצורע –
וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר־בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים, וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל־שָׂפָם יַעְטֶה, וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא (ויקרא יג, מה).
כעת נעבור דין דין, נראה מה המקור לדין באבל, ואז נשאל האם זה שייך גם למנודה ומצורע (בחלק רק נענה אם כן או לא, ובחלק גם נראה מקור, ובחלק נישאר בלי תשובה).
א. אבל אסור בתספורת
אבל – הפסוק של אהרן "ראשיכם אל תפרעו" – מכאן שסתם אבל צריך לפרוע (לגדל) ראשו.
מנודה ומצורע? ברייתא – גם הם אסורים.
הערות:
- כך גם די מוכח ממשנתנו, שלא יכלו להסתפר לפני המועד ולכן מותרים במועד.
- לגבי מצורע לכאורה זה פסוק מפורש – "וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" (ויקרא יג, מה), אלא שיש מחלוקת בהמשך האם פרוע שם זה לגדל שיער ראשו או לא.
- אגב, המשך הברייתא: מת בנידויות סוקלים את ארונו (ר"י – הכונה ששמים אבן אחת גדולה).
(טו. 8+)
ב. אבל חייב בעטיפת הראש
אבל – וְלֹא תַעְטֶה עַל־שָׂפָם (יחזקאל) – מכאן ששאר האבלים צריכים עטיפת הראש.
מנודה – רב יוסף – גם צריך,
ברייתא בתענית: אחרי שהתענו העם 13 תעניות ולא ירד גשם – "והן מתעטפים ויושבין כמנודין וכאבלים…"
דוחה אביי – אולי מנודה לשמיים חמור יותר,
(ונשאר בספק, ולהלכה מקלים)
מצורע – צריך – "וְעַל־שָׂפָם יַעְטֶה".
ג. אבל אסור בהנחת תפילין
אבל – ביחזקאל – "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ", מכאן שלשאר האבלים אסור.
מנודה – תיקו.
מצורע – ניסיון לימוד מברייתא –
הפסוק:
וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר־בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים, וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל־שָׂפָם יַעְטֶה, וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא (ויקרא יג, מה).
הדרשות:
וְהַצָּרוּעַ – לרבות כהן גדול (כמו שראינו אתמול),
בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים – שיהיו קרועים
וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ – ר"א – גידול שיער, ר"ע – הכוונה לדבר שחוץ לגופו (כמו "יהיו" בבגדים).[1]
לכאורה הכוונה שאסור בתפילין.
אך דוחה רב פפא – אולי הכוונה לא ישים כובע וסודר חשובים (אלא בטלית פשוטה).
(טו. באמצע)
ד. אבל אסור בשאילת שלום
אבל – ביחזקאל "הֵאָנֵק דֹּם" – לשתוק משאילת שלום (וכאן זה לא מהדברים שהפוכים משאר האבלים).
מנודה – כמו בסעיף ב לגבי עטיפת הראש:
רב יוסף מוכיח שאסור ממשנה בתענית (שאם לא ירד גשם אחרי 13 תעניות) – ממעטים "בשאילת שלום שבית אדם לחברו, כבני אדם הנזופים למקום".
ואביי דוחה – אולי מנודה לשמיים חמור יותר.
מצורע – ברייתא – לומדת גם את זה מהפסוק של מצורע – "וְעַל־שָׂפָם יַעְטֶה" – שיהיו שפתותיו דבוקות, שיהא כמנודה וכאבל ואסור בשאילת שלום.
(שואלים – תלמד מהברייתא גם לגבי מנודה שאסור?
דוחים בשם רב יוסף – כתוב "ואסור" ולא "שאסור", וההשוואה למנודה זה לגבי דברים אחרים כמו כיבוס ותספורת.
(טו. שליש תחתון)
ה. אבל אסור בדברי תורה
אבל – הפסוק ביחזקאל – "הֵאָנֵק דֹּם"
מנודה – ברייתא – מותר (שונה לאחרים, ושונים לו) (במרחק 4 אמות)
מצורע – ברייתא – מותר (עיקר הברייתא לאפוקי בעל קרי, שלא).
ו. אבל אסור לכבס
(רש"י – אסור לעשות את פעולת הכיבוס,
תוס' (ר"י) – אסור (גם) ללבוש בגדים מכובסים, וכן הלכה).
אבל – הפסוק בשמואל – "וְלִבְשִׁי־נָא בִגְדֵי־אֵבֶל" (בגדי אבלות מיוחדים, שאינם מכובסים).
מנודה ומצורע – ברייתא שאסורים (ראינו את הברייתא לעיל לגבי סעיף א איסור תספורת).
(טו. 3-)
ז. אבל חייב בקריעה
אבל – "וּבִגְדֵיכֶם לֹא־תִפְרֹמוּ" – לאהרן ובניו הנותרים.
מנודה – תיקו
מצורע – חייב – "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים" – מקורעים.
ח. אבל חייב בכפיית המיטה
(פעם היו גם יושבים על מיטות, דרך שררה (כמו ליל הסדר)).
אבל – תני בר קפרא – "דמות דיוקני נתתי בהן, בעווניהם הפכתיה, כפו מיטותיהן עליה".
מנודה ומצורע – תיקו
(טו: 3+)
ט, י, יא. אבל אסור בעשיית מלאכה (כשכיר, מסחר), רחיצה, נעילת הסנדל
נחבר את 3 הסעיפים, כי הדיון בשלושתם לגבי מנודה ומצורע זהה:
אבל –
עשיית מלאה – "והפכתי חגיכם לאבל" (עמוס ח).
היקש בין אבל לחג,
כמו שחג אסור במלאכה כך אבל.
רחיצה – הפסוק בשמואל – "וְאַל־תָּסוּכִי שֶׁמֶן", ורחיצה נחשבת סיכה
נעילת הסנדל – הפסוק ביחזקאל – "וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ", משמע שלשאר אסור
מצורע – תיקו (בשלושתם).
מנודה –
ניסיון להוכיח שאסור:
יש ברייתא בתענית שהבשלב השני של תעניות הגשם חמור מהשלב הראשון בשלושה דברים: איסור עשיית מלאכה (ביום), רחיצה (כל הגוף) ונעילת הסנדל (בעיר), ומסיימת הברייתא: "וכן אתה מוצא במנודה ובאבל".
לכאורה הדמיון לאבל ומנודה זה לגבי שלושתם, ומנודה אסור בשלושתם.
אך דוחה הגמרא – הכוונה רק לשאר
(בכל פעם היא אומרת את "השאר" לגבי השניים האחרים.
אך יוצא שלפחות לגבי אחד מהם כן יש ראיה שהמנודה אסור, אך איננו יודעים מי זה, ומספק הרי"ף פוסק לקולא בכולם).
לגבי מלאכה, אח"כ מביאים ראיה שמותר: תא שמע הברייתא שראינו לעיל לגבי לימוד תורה – "שונה ושונין לו, נשכר ונשכרין לו".
(טו: מתחת לאמצע)
יב. אבל אסור בתשמיש המיטה
אבל – לאחר מות התינוק של דוד ובת שבע – "וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת־שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה…" – שרק האחרי האבל מותר לו לבוא אליה.
מנודה – רב יוסף – מותר
סברא: עם ישראל במדבר נחשבו בנידוי מה', ובכ"ז שימשו.
דחייה – אולי מנודה לשמיים קל יותר.
מצורע – אסור בתשמיש (וישב מחוץ לאהלו)
יג. איסור שליחת קרבנותיו
אבל – קרבן שלמים – רק אדם שלם יכול לשלוח קרבן
מנודה – רב יוסף – מותר
הסברא הנ"ל – עם ישראל היו מנודים במדבר, ובכ"ז הקריבו קרבנות
ושוב דוחה אביי – אולי מנודה לשמיים קל יותר
מצורע – אסור –
"וְאַחֲרֵי טׇהֳרָתוֹ שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ־לוֹ. וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ…" (יחזקאל מד).
ר"י – החלק הזה בפסוק מדבר על מצורע, שרק אחרי שנטהר יכול להקריב.
ר"ש – הפסוק רק בטומאת מת, ורק כשראוי לבוא למקדש יכול לשלח קרבנותיו, אבל כשאינו ראוי (כי טמא בטומאת מת, או צרעת), לא שולח קרבנותיו.
סיכום:
(תכלת – אין חיוב/איסור (כלומר מקלים),
ורוד – הדברים ששייכים בשלושת התחומים,
סגול – הדברים שנשארים בספק)
| אבל | מנודה | מצורע | ||
| האם נוהגים ברגל (יד:) | לא | מחלוקת (ללא הכרעה) | כן | |
| א | איסור תספורת | יש | יש | יש |
| ב | חיוב עטיפת הראש | יש | רב יוסף – יש, אביי – דוחה | יש |
| ג | איסור הנחת תפילין | יש | תיקו | ראיה שיש אבל דוחים |
| ד | איסור שאלת שלום | יש | רב יוסף – יש, אביי – דוחה | יש |
| ה | איסור דברי תורה | יש | אין | אין |
| ו | איסור כיבוס | יש | יש | יש |
| ז | חיוב קריעה | יש | תיקו | יש |
| ח | חיוב כפיית המיטה | יש | תיקו | תיקו |
| ט | איסור עשיית מלאכה | יש | ניסיון להוכיח שיש, אבל דוחים | תיקו |
| י | איסור רחיצה | יש | ||
| יא | איסור נעילת הסנדל | יש | ||
| יב | איסור תשמיש המיטה | יש | רב יוסף – יש, אביי – דוחה | יש |
| יג | איסור שליחת קרבנותיו | יש | יש |
[1] האם ר"ע חולק על חיוב גידול השיער, ואז הברייתא לעיל שחייבה היא רק כר"א?
