הדף היומי – יומא לג

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

דף יומי – יומא דף לג

(לב: 9- עד לג: 3-)

חלק א – שחיטת התמיד

"קרצו, ומירק אחר שחיטה על ידו"

א. הניסוח "קרצו"

עולא – לישנא דקטלא (=שחיטה),
כמו בירמיהו: "עֶגְלָה יְפֵהפִיָּה מִצְרָיִם קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא" – שיבואו מרצחים (הבבלים) על מצרים.

ב. כמה צריך לשחוט?

בחולין –
בבהמה – רוב שני סימנים (קנה וושט), בעוף – רוב סימן אחד.

האם גם בקודשים מספיק רוב או שצריך הכל?

(גם אם צריך הכל, עדיין צריך את ה"אחר" שיחתוך גם את הוורידים כדי שיצא דם)

עולא, רי"ח ור"ל – מספיק רוב שניים.

[איפה ר"ל אמר זאת?
לגבי משנה בחולין (כז.):
רישא: רובו של סימן – כמוהו.
סיפא: שחט רוב שניים בבהמה ורוב אחד בעוף – מספיק.

בשביל מה צריך את הסיפא, הרי זה ברור כבר מהרישא?
עונה ר"ל: הרישא – לחולין, הסיפא – גם לקודשים.

[וצריך ללמד את זה,
כי ממשנתנו לכאורה אפשר ללמוד שצריך הכל,
כי הרי המשנה דורשת ש"מירק אחר" (שלכאורה הכוונה שהכה"ג שוחט רוב ואז אחר משלים).
קמ"ל שמירק אחר זה רק מצווה בשביל שיהיה קל לקבל את "דם הנפש", אבל לא חובה כחלק מהשחיטה.

[האם באמת יש הו"א שחייבים להשלים את השחיטה?
הרי אם זו חובה, אז הכה"ג עצמו צריך לעשות את זה!
תשובה: היינו חושבים שמדאורייתא מספיק רוב אבל מרבנן חייבים הכל (ולזה לא צריך את הכה"ג דווקא),
קמ"ל שגם מדרבנן לא חייבים.

(לג. 3+)

חלק ב: אביי – סדר היום במקדש:

(אביי לא מזכיר: תרומת הדשן)
סידור המערכה הגדולה (פינה מזרחית דרומית)
סידור המערכה השנייה של הקטורת (פינה מערבית דרומית, ממנה לקחו גחלים לקטורת),
סידור שני גזרי עצים על המערכה הגדולה,

דישון המזבח הפנימי
הטבת 5 הנרות,
זריקת דם התמיד (לא ברור לי מתי השחיטה לפי אביי, האם כאן או אחרי סידור העצים)
הטבת 2 הנרות,
קטורת,[1] (כמו הסדר בדף כה, בניגוד לתחילת המסכת שם הקטורת בין הנרות (ראה דיון ביד:).
הקטרת איברים,
הקרבת מנחת חביתין של הכה"ג,
הקרבת הנסכים (יין ומנחה),

בשבת:
מוסף,
לחם הפנים (סילוק הלחם הישן, הקטרת הבזיכים, נתינת בזיכים חדשים),
תמיד של בין הערביים,

המקור לסדר:

ויקרא ו, ב-ה:

ב – המוקד – צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃

ג – תרומת הדשן – וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת־הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ׃

ד – הוצאת שאר הדשן – וּפָשַׁט אֶת־בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת־הַדֶּשֶׁן אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר׃

ה – שני גזרי עצים – וְהָאֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד־בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים׃

א. המערכה הגדולה לפני המערכה השנייה

מקור – דתניא – לפי סדר הפסוק:

ב – "צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (ויקרא ו,ב)

מוקדה – מערכה גדולה,
וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ – מערכה שנייה (כלומר האש של מזבח הקטורת תוקד על המזבח החיצון).

(לג. באמצע)

ואיפוך אנא?

(אולי למרות סדר הפסוק יש לסדר קודם דווקא את המערכה השנייה – כי היא חשובה יותר, כי מכניסים ממנה גחלים לקודש (ריטב"א))

תשובה: המערכה הגדולה חשובה יותר:

1. כפרתה מרובה (מקריבים שם את כמעט את כל הקרבנות),
   וזה יותר חשוב מאשר ההכנסה לקודש.
2. בדיעבד ניתן להשתמש בה גם לקטורת
   (אם לא מצאו עצי תאנה יפים למערכה השנייה, לא עשו אותה אלא השתמשו בגדולה).

ב. מערכה שנייה לפני שני גזרי העצים

ה – וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים׃
התורה מדגישה שזה "עליה" ולא על המערכה השנייה, מכאן שהמערכה השנייה כבר דלוקה.

(והרי עליה נדרש לפשט?
כתוב פעמיים (שלוש!) פעמים "עליה")

(לג. שליש תחתון)

ג. שני גזרי עצים לפני דישון מזבח הפנימי

אי אפשר ללמוד מזה שבעצים כתוב "בבוקר בבוקר", כי זה כתוב גם בהקטרת הקטורת – "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת־הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה" (שמות ל, ז).

אלא זה מסברא –

1. העצים הם "מכשיר" לקטורת (לוקחים גחלים מהמזבח החיצוני לקטורת).

והרי העצים הולכים למערכה הגדולה ולא למערכה השנייה של הקטורת?
ר' ירמיה – הם חלק מהעולם הכללי של "עצים", וחלק מהעצים הולכים לקטורת.
רב אשי – בדיעבד גם הם יכולים ללכת לקטורת, כדלעיל (סעיף א).

2. רבינא – הואיל והתחיל במערכה (סידור העצים) – גומר.

(לג. 4-)

סיימנו עם הכנת המזבח, עכשיו נכנסים להיכל עצמו:

ד. דישון מזבח הפנימי לפני הטבת 5 נרות

אביי – גמרא גמירנא (מסורת).
רבא – כר"ל – אין מעבירין על המצוות, וכיוון שכשנכנס להיכל פוגע קודם במזבח הפנימי – מתחיל בו.

(שולחן בצפון, שולחן באמצע (משוך קצת כלפי מזרח), מנורה בדרום.
והוא משוך קצת כדי שהשולחן והמנורה יראו זה את זה ("ואת המנורה נוכח השולחן" (שמות כה, לה)).

[אגב, "אין מעבירין על המצוות" זו הסיבה שמניחים קודם תפילין של יד ואז של ראש].

(לג: רבע)

ה. הטבת 5 נרות, זריקת דם התמיד, הטבת 2 נרות

שני גזרי עצים – וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר (ויקרא ו, ה)
דישון המזבח הפנימי + הטבת המנורה – (שמות ל,ז) – וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת־הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה (שמות ל, ז)
עולת התמיד – "אֶת־הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר" (שמות כט, לט)

(לג: שליש תחתון)

1. A. שני שלבים בהטבת הנרות

למה עושים שני שלבים?

ר"ל – זה כדי "להרגיש על העזרה כולה"

משמע שזה לא מדאורייתא, ורק נועד ליצור דרמטיות,
ולפי"ז לא צריכים עבודה של ממש בין השלבים, מספיק שלמשל יצא מההיכל ויחזור.

רי"ח – זה מדאורייתא: "בבוקר בבוקר" – חלקהו לשני בקרים.

לפי"ז צריך עבודה תפריד בין השלבים.

(כמה שורות אח"כ ("מאי שנא"))

למה דווקא 5 ו2?

למה לא 2 ואז 5? כיוון שהתחיל בה, עושה את הרוב

(ועושה את הכי הרבה שאפשר, לכן גם לא עושים 4 ואז 3).

אז למה לא 6 ואז 1? בְּהֵיטִיבוֹ אֶת־הַנֵּרֹת" – לשון רבים, בכל הטבה צריך לפחות 2.

(לג: רבע עליון)

1. B. המקור: אביי:
2. A. "בבוקר בבוקר" בשני הגזרים מיותר (כי למדנו שם את הזמן שלו מסברא)
   לכן אם אינו עניין לגופו תנהו ל:
   אחד מהם להטבת 5 הנרות (כך שסה"כ יש 3),
   ואחד לתמיד (כך שסה"כ 2).

לכן 5 הנרות (3) קודמים לתמיד (2).

1. B. עכשיו לתמיד ול2 נרות יש בשניהם 2 בוקר,
   אז למה התמיד קודם ל2 נרות? מכפר עדיף (התמיד מכפר על עשה ועל לאו הניתק לעשה).

(לג: אמצע)

קושיות:

1. מקשה רב פפא, אולי:

"בוקר" אחד לדישון המזבח הפנימי (וכך יהיה לו 3 (2 מהפסוק עם הנרות, ועוד 1 מהעצים))
ובוקר" שני לתמיד (וכך יהיה לו 2),

ואז גם ל5 הנרות יש רק 2,

ואז הסדר יהיה:

דישון (3) (שזה בכל מקרה הסדר)
תמיד (2) – קודם לנרות כי מכפר עדיף.
5 נרות (2) ,
2 נרות
קטורת

דחייה: זה אולי טוב לר"ל,
אבל לרי"ח, חייבים עבודה שתפריד בין שני השלבים של הנרות.

(לג: שליש תחתון)

2. מקשה רבינא: הרי "בבוקר בבוקר" של גזרי העצים תפוס – להקדים את שני גזרי העצים לסידור המערכה השנייה?

דחייה: זה לא נכון! כבר למדנו לעיל בסעיף ב מ"וביער עליה" – שמערכה שנייה קודמת לשני גזרי העצים.

(לג: 6-)

ו. שתי הנרות קודמים לקטורת

פשוט מסדר הפסוק: "בְּהֵיטִיבוֹ אֶת־הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה".

[1] בדף יד: ראינו שזו מחלוקת:

ואמרנו שם שאביי שלנו הוא כאבא שאול שם.
(אולם שם