הדף היומי – יומא ל

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

דף יומי – יומא דף ל

(כט: 3- עד ל: 2-)

[במשנה בכח. – הורידוהו לבית הטבילה.

ומיד אח"כ –
כל המיסך רגליו – טעון טבילה (משמע שהטבילה היא משום שמיסך),
וכל המטיל מימיו – מספיק קידוש ידים ורגליים].

חלק א – קידוש ידיים ורגליים

א. למה הכהן מקדש ידיו ורגליו?

אחרי קטנים:

רגליים – משום ניצוצות.
ידיים – כי צריך לנקות את הניצוצות שברגליו (ר' אמי – שלא יחשבו שהוא כרות שופכה).

טבילה אחרי גדולים:

ידיו ורגליו – שמא מלוכלך בצואה.

[ב. ואם יודע שלא שפשף? (תוס' ישנים) –

בבית המקדש:

ר"ת – אין צורך לקדש ידיו ורגליו!
אך רוב הראשונים – לעבודה במקדש בכל מקרה צריך (כפשט המשנה – "כל המיסך את רגליו…").

שלא בבית המקדש – ברור לכולם שלא צריך אם לא שפשף (!).

(דילוג ל. 4+ על 10 שורות (עד שליש)

ג. ת"ר – שטיפת ידיים אחרי שירותים

לפי מה שראינו לעיל – אם לא שפשף לא צריך.

ואכן: ת"ר –  מי שיוצא מהסעודה להטיל מימיו, צריך לשטוף רק את היד שבה שפשף (אם חוזר לסעודה, אחרת – לא חייב כלל).

ואם חוזר רק לשתות (שגם אז צריך ליטול שמא גם יאכל פת) – צריך להקפיד ליטול במקום שאחרים יראו שנטל, שלא יחשדו שלא נוטל,
אך אם חוזר לאכול לחם – יכול ליטול גם כשלא רואים אותו כי ברור להם שהוא נוטל (כי זה מאוס).

(רנבי"צ – אני גם לשתייה לא צריך שיראו, כי כולם יודעים שאני אנין דעת ויטול).

(ל. 4+)

ד. אגב – רב פפא: גם אם יש צואה בפי בטבעת – אסור לקרוא ק"ש

1. היכי דמי?
   אם נראית – הרי למדנו כבר במסכת ברכות שצריכים להרחיק מצואה ד' אמות.
   אם לא נראית – לא ניתנה תורה למלאכי השרת.

תשובה: הצואה קצת בחוץ, כך שנראית רק כשיושב, ואת זה גם בן אנוש יכול לנקות.

2. והרי בצואה תחת בגד (לא נראית) –

לרב חסדא אכן אסור לקרוא (כי גם האיברים מהללים את ה'),
אבל לרב הונא – מותר לקרוא (רק הפה והאף מהללים).

אז רב פפא אל כרב הונא?
תשובה: גם רב הונא יודה לרב פפא, כי במקום פי הטבעת זה יותר מטונף.

לסיכום:

1. צואה נראית – אסור לקרוא.
2. על בשרו ולא נראית – מחלוקת אמוראים.
3. בפי הטבעת שנראית רק כשיושב – אסור לכו"ע כי זה יותר מטונף מעל בשרו.

(ל. במשנה)

חלק ב – טבילה

הקדמה ומשנה – שלושה סוגי טבילות במקדש (גם למי שכבר טהור):

1. (מדרבנן) מי שמיסך רגליו (צרכים גדולים) – (משנה כח.), גם אם הרגע טבל.
2. מי שנכנס לעזרה (לעבוד או שלא לעבוד).
3. (מהתורה) כהן גדול שמחליף בגדיו מזהב ללבן ולהפך
   (בתורה מפורש טבילה כשלובש את הלבן בהתחלה (ויקרא טז, ד), וכשעובר מהלבן לזהב בסוף (שם כד), אך מכאן לומדים לכל מעבר בין זהב ללבן ולהפך).

ומסכמת המשנה:

חמש טבילות ועשרה קידושים טובל הכהן:

הראשונה בחול (אותה טובל רק כי נכנס לעזרה (סוג 2), וזה כמו כל אדם שנכנס, ולכן טובל בחול כי זה לא מיוחד ליו"כ).
והשאר בקודש (אלא טבילות משום שעובר מזהב ללבן ולהפך (סוג 3), וטובל בקודש (על גג בית הפרווה) כי הטבילות מיוחדות ליו"כ).

א. למה מי שרק נכנס לעזרה (2) טובל?

           בן זומא – זה מהתורה, קל וחומר מכה"ג שעובר מלבן לזהב ולהפך (3),
שאם שם טובל, אפילו שעובר מקודש לקודש וממקום שענוש כרת לענוש כרת.
קל וחומר שכבא מהחול אל הקודש.

ר' יהודה – זה מדרבנן משום סרך טבילה – רק להזכיר לו שאם טמא שלא יכנס.

(ל: 1+)

נפק"מ –

1. אם לא טבל, האם מחלל את העבודה?

לר"י לא מחלל.
לבן זומא מחלל,

דחייה (והתניא) – כל הטבילות לא מעכבות!
(גם לא טבילה מזהב ללבן (שמפורשת בתורה!) ולהפך,
וממילא גם לא טבילה לפני הכניסה לעזרה.

(הדבר היחיד שמעכב זה קידוש ידיו ורגליו לפני העבודה, גם בשאר ימים).

2. לבן זומא מבטל עשה,
   לר"י זה רק מדרבנן.

(ל: רבע)

ב. קושיא על ר"י

1. A. מכך שר"י לא דורש טבילה ביום ה8 של מוצרע

[הסבר: תהליך טהרת מצורע:

ביום הראשון:

שתי ציפורים, עץ ארז אזוב ושני תולעת,
תגלחת,
טבילה

ביום השביעי:

תגלחת,
מכבס בגדיו
טבילה

ביום השמיני:

קרבן אשם ומתן הדם והשמן על בהונות ידיו (עד אז הוא מחוסר כפרה ואזור במחנה שכינה, ולכן עומד בשער ניקנור ורק מכניס בהונותיו וכו' בשביל נתינת הדם).

האם ביום השמיני צריך לטבול שוב?
לרבנן – כן,
                      לר"י – לא

וזה קשה – הרי הוא נכנס עכשיו לעזרה!

תשובה (ברורה מאליה) – הוא לא מצריך דווקא ביום ה8 כי כבר טבל אתמול ביום ה7 (ולכן אין סברת סרך טבילה).

ודקארי לה מאי קארי לה?

1. B. אלא הקושיא מהברייתא על ר"י אחרת:

ברייתא א (הנ"ל) – מצורע לא טובל ביום השמיני.
ברייתא ב – "לשכת המצורעים – ששם מצורעים טובלים, ר"י אומר: לא מצורעים בלבד אמרו, אלא כל אדם".

מכאן שגם לדעתו מצורעים טובלים ביום השמיני!
(שהרי אם מדובר ביום ה7 טובל בכל מקום שירצה ולאו דווקא בעזרת הנשים שבמקדש. רק ביום ה8 יש עניין שיטבול במקדש עצמו ומיד ייטהר).

תשובות:

1. ר"י אכן אמר שם שמצורעים טובלים,
   וזה כי:
2. a. מדובר שלא טבל אתמול.

דחייה – אם לא טבל, אז הטבילה של היום זה כמו הטבילה של היום ה7 שלו ויכול לטבול גם שלא במקדש.

1. b. מדובר שטבל אבל הסיח דעתו מטהרתו.

דחייה – אם הסייח דעתו הרי שמדרבנן חוששים שהוא טמא מת וצריך הזאה ועוד שבעה ימים!

1. c. מדובר שטבל אבל לא כיוון לשם ביאת מקדש (שזו "מעלה" שעשו בטהרת הקודש).
   ולכן אמנם לא חייב אבל טובל שוב.

2. לר"י אכן גם בברייתא ב לא טובלים.
3. a. וכך אמר לחכמים: לא מצורעים, אלא כל אדם.
   b. רבינא: רק אמר לרבנן שלדעתם מצורעים טובלים – אמר להם שזה לא רק מצורעים.

(ל: שליש תחתון)

ג. דעת חכמים בברייתא ב, לגבי אדם שנכנס לעזרה

אביי מתבלט –

ר"י טען כלפי חכמים – (גם) שאר אנשים טובלים שם.
אז למה באמת חכמים קראו לזה לשכת המצורעים?

אביי מתלבט:
האם הם מסכימים שגם שאר אנשים טובלים שם (כמשנתנו, וכדעת בן זומא),
אך הברייתא דיברה על המצורעים רק להודיע כוחו של ר"י שאומר שמצורעים לא.

או שבאמת לחכמים שאר אנשים לא טובלים (בניגוד למשנתנו!).
ודווקא מצורעים טובלים שוב ב8 כי "דייש בטומאה" ואולי לא נזהרו.

ורב יוסף מכריע כאפשרות השנייה (וכן רבינא לעיל).