לעילוי נשמת
לילי בת אשר ז"ל
ש-כג׳ באייר הוא יום פטירתה
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף עט
(עח: במשנה עד עט: במשנה)
המשך הפסולים לבוא בקהל, והיום – ממזר ונתין.
תזכרות לפסוקים:
דברים כג – האסורים לבוא בקהל ה' –
ב – לֹא־יָבֹא פְצוּעַ־דַּכָּא וּכְרוּת שׇׁפְכָה בִּקְהַל ה'׃
ג – לֹא־יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה'׃
ד – לֹא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד־עוֹלָם׃
ה – עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ׃ ו – וְלֹא־אָבָה ה' אֱלֹקיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל־בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקיךָ לְּךָ אֶת־הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹקיךָ׃ ז – לֹא־תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כׇּל־יָמֶיךָ לְעוֹלָם׃
ח – לֹא־תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא־תְתַעֵב מִצְרִי כִּי־גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ׃
ט – בָּנִים אֲשֶׁר־יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'׃
המשנה – ממזרים ונתינים אסורים לעולם, זכרים ונקבות.
חלק א – איסור בנות ממזרות אחרי 10 דורות
עד 10 דורות – ודאי אסורות, כי הן חלק מהפסוק (דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא")
אחרי דור 10 –
- A. המחלוקת:
בממזר כתוב רק עד דור עשירי. את האיסור אחרי 10 לומדים גז"ש מעמוני (דור עשירי, עד עולם):
ג – לֹא־יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה'׃
ד – לֹא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד־עוֹלָם׃
ונשים הרי מותרות בעמוני, לכן –
ר"ל והתנא – מותרות
דון מינה ומינה – ניתן ללמוד רק את מה שיש במקור הלימוד (עמוני), ונשים לא אסורות שם, אז אין מקור לאסור גם בממזר.
משנתנו – אסורות
דון מינה ואוקי באתרא (אחרי שלומדים מעמוני את העיקרון שזה ממשיך אחרי 10, מיישמים את זה במקום אליו לומדים (ממזר) ששם גם נשים אסורות).
- B. שאלו את ר' אלעזר מה הדין (ממזרת אחרי 10) –
ואמר שממילא אין ממזרים אחרי 3 דורות – כי הם לא חיים (ה' דואג שימותו, שלא ייכשלו בהם).
קשה – והרי המשנה (והתורה) אוסרת לעולם, משמע שיש!
תשובה – תלוי באיזה ממזר –
- ממזר שידוע לכל – חי (כי יודעים שהוא ממזר, ונזהרים לא להתחתן איתו וזרעו).
- ממזר לא ידוע – לא חי (מפרשים – מת עד שנה/חודש).
- ממזר ידוע ולא ידוע – חיים 3 דורות (כי עד אז אנשים נזהרים ממהם, אח"כ שוכחים).
(עח: מתחת לאמצע)
חלק ב – הנתינים
הנתינים הם צאצאי הגבעונים שעבדו על עם ישראל שהגיעו מרחוק, ישראל נשבעו שלא יהרגום, אך אז גילו שהם תושבי הארץ (חיוים). יהושע שמר על השבועה לא לפגוע בהם, אך קבע שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים – "וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה'…" (יהושע ט, כז) – כלומר הופך אותם לסוג של עבדים.
א. מי אסר אותם?
רב חנא בר אדא – דוד
שמ"ב כא, ב – " וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה כִּי אִם־מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה׃
(דילוג עט. 5-)
והרי זו גזירה קדומה:
- משה גזר עליהם – "אתם ניצבים… כל איש ישראל… וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" (דברים כט) – משמע שחוטבי העצים ושואבי המים היו קבוצה נפרדת (לא חלק ממשאר העם, וגם לא מהגרים), של עבדים שלא מתחתנים עם עם ישראל.
- יהושע כבר גזר – "וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה'…" (יהושע ט, כז) – משמע שעשאם סוג של עבדים כנענים, ובכך נאסרו גם לבוא בקהל.
תשובה – 3 שלבים:
משה גזר לדורו
יהושע גזר כל עוד יש מקדש ("לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה').
דוד גזר גם כשאין מקדש.
(עט: 1+)
ב. האם ניתן לבטל את הגזירה?
בימי רבי רצו לבטל (ע"י שיבטלו את העבדות יבטלו גם את איסור החתונות) –
רבי – לא ניתן, כי אמנם את העבדות לעם ניתן לבטל (הפקר בי"ד) אבל את העבדות למזבח לא ניתן.
ר' חייא בר אבא – ניתן לבטל, כי כשאין מקדש אז החלק של המזבח לא קיים.
(חזרה ל-עח: למטה)
ג. למה דוד גזר עליהם?-
מסופר בשמ"ב כא (עם תוספות קטנות של הגמרא) –
- היה רעב בארץ 3 שנים,
דוד מחפש את הסיבה הרוחנית לרעב (ע"ז, עוברי עבירה (זנות), אומרים שיתנו צדקה ולא נותנים), ולא מצא,
- הוא שואל באורים ותומים ומתברר שזה על שני דברים:
שלא הספידו את שאול כראוי (לפני כ30 שנה)
2. "על אשר (שאול) המית את הגבעונים", כלומר בכך שהרג את נב עיר הכהנים, לקח את פרנסתם של הגבעונים שהיו שכנים והיו מוכרים להם מים ועצים, ובכך המית בעקיפין את הגבעונים ברעב.
[איך מצד אחד מבקרים את שאול שהמית את הגבעונים,
ומצד שני מזכירים את הצורך לשבח אותו בהספדים?
תשובה – "…אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ" (צפניה) – דווקא בשעת המשפט של האדם גם מזכירים את מעשיו הטובים].
את חוסר ההספד מאוחר מדי לתקן (עברו הרבה יותר מ12 חודש), אבל את הפגיעה בגבעונים דוד רוצה לתקן.
- דוד פונה לגבעונים שימחלו, והם אומרים שימחלו אם יהרגו ויתלו 7 מצאצאי שאול.
דודו מנסה לפייסם שיוותרו על כך אך הם לא מתפייסים. - דוד לוקח את שני בני רצפה בת איה (ארמוני ומפיבושת) שילדה לשאול,
ואת חמשת בני מיכל בת שאול. - איך בחר אותם?
העביר את כל צאצאי שאול ליד הארון, ומי שהארון קלט נבחר. - על מפיבושת בן יהונתן הוא חמל –
והרי זה משוא פנים?
אלא שהתפלל עליו שלא יקלטנו הארון.
- הרגו אותם ותלו אותם מהקציר (תחילת הקיץ) ועד שירדו גשמים (ורצפה ישבה שם כל הזמן כדי לגרש את העופות והחיות שלא יפגעו בהם).
- עשו כאן שני דברים שלא כדין –
- לא יומתו אבות על בנים.
2. לא תלין נבלתו על העץ.
אלא שמוטב תיעקר אות מהתורה ויתקדש שם שמיים בפרהסיא בכך שיראו כיצד עם ישראל שומר על מוסריותו ומעניש אפילו בני מלכים שרק פגעו בגרים גרורים.
- ואכן בעקבות קידוש ה' הצטרפו לעם ישראל 150000 גרים שהפכו להיות עבדים (סבלים וחוצבים) של שלמה – כמו במפורש בדברי הימים.
לענייננו – מזה שהגבעונים התעקשו להמית את צאצאי שאול, אמר דוד שהם לא מתאימים להידבק בעם ישראל, ששלושה סימנים בהם – רחמנים, ביישנים, וגומלי חסדים.
2 תגובות
עט ע"ב רבי חייא בר אבא גם סבור שלא ניתן להתיר כי חלק העדה לעולם אסור
בס"ד
לגבי החוטבי עצים ושואבי מים שהיו בזמן משה.
רש"י על הפסוק בפרשת ניצבים אומר שזה היו
קבוצת כנענים שעשו בזמן משה את אותה
הקובינה שעשו הגבעונים בזמן יהושע.