השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מרת קלרה חיה בת ישראל יצחק הכהן ולאה נוימן ע"ה
שנפטרה היום לפני 3 שנים. הוקדש ע"י בנה משה נוימן
להבדיל, השיעור מוקדש לרפואת מיכל בת גליה הי"ו,
ולרפואת שלמה לטל טליה בת יפה הי"ו,
בתוך שאר חולי ישראל,
ולהבדיל, לכבוד הולדת הנכד הראשון, איתן, מזל טוב!
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף יומי
(יד: 5- עד טז. 3+)
עוד ראיות שעשו ב"ש כדבריהם וייבמו/חלצו צרת ערווה: לגבי צרות ערווה?
- רי"ח בן נורי רצה לתקן שצרות ערווה יעשו חליצה, כדי לצאת ידי שתי הדעות.
רשב"ג אמר שזו בעיה – "מה נעשה להן לצרות הראשונות?"
לכאורה הכוונה – שאם נתקן שלא לעשות כב"ש, אז נשים שכבר התייבמו בניהם יחשבו ממזרים!
מכאן שב"ש עשו כדבריהם וייבמו!
דחייה – רשב"ג לא חושש לנשים שהתייבמו (כי באמת לא עשו), אלא לנשים שיצאו ללא חליצה (כדעת ב"ה), שמעתה יימאסו בעיני בעליהן שיחשבו שחיו בחטא ללא חליצה.
- ת"ש – אמר ר' טרפון (מתלמידי ב"ש) – תאבני מתי תבוא צרת הבת לידי ואשאנה.
לכאורה הכוונה שייבם אותה – כדעת ב"ש.
דחייה – הכוונה שישיאה לשוק ללא חליצה, כדעת ב"ה
(והחידוש: לאפוקי מהרצון של רי"ח בן נורי לתקן שכולן יעשו חליצה כדי לצאת גם ידי דעת ב"ש).
- ת"ש – רבן גמליאל ייבם את צרת בתו! לכאורה כב"ש.
דחייה – ר"ג היה מב"ה, אלא צריך להסביר את ההיתר שלו אחרת:
- A. אחרים (בהמשך הברייתא) – בתו היתה איילונית (שלא צריכה ייבום, ולא פוטרת צרותיה (משנה ב:).
- B. ת"ק –
- גם משום איילונית –
וההבדל בין ת"ק לאחרים –
לאחרים איילונית פטורה (ולא פוטרת צרותיה) גם אם בעלה הכיר בה שהיא איילונית, כי אין בה מצוות ייבום כי לא יכולה ללדת.
לת"ק – פטורה (ולא פוטרת) רק אם בעלה לא ידע – שאז זה מקח טעות ומעולם לא היו נשואים.
לא בגלל אילונית, אלא –
- בעלה גרש את הערווה (בת ר"ג) לפני שמת –
ולפי ת"ק ערווה כזו לא פוטרת בעלה
(ואילו לאחרים פוטרת, ולכן הסבירו שהיתה איילונית).
- התגלו בה מומין, וזה מקח טעות ומעולם לא היו נשואים
(ואילו לאחרים, כיון שראה את המומים ובכ"ז בא עליה, זה מראה שמחל ולכן כן נחשבים נשואים, ולכן הסבירו שהיתה אילונית).
(טו. שליש תחתון)
ראיות מתחומים אחרים:
(ובזה הגמרא מרחיבה את הדיון לדיון כללי: האם ב"ש נחלקו על ב"ה בפועל בכל המחלוקות שלהם או קיבלו את דעתם (רש"י – משום לא תתגודדו)
- רב משרשיא –
ר"ע ב1 בשבט בשנה השלישית הפריש גם מעשר עני (כב"ש – שראש השנה ב1 בשבט), וגם מעשר שני (כב"ה שראש השנה ב15 בשבט).
דחייה – ר"ע עשה רק כב"ה, אלא שהסתפק מה דעת ב"ה (1 או 15).
- מר זוטרא –
מעשה שב"ש עשה כדעתו ופתח פתח בגג כדי לעשות סוכה לתינוק בן יומו שצריך לאמו (ודל רכב"ה שצריך לחנכו רק כשלא צריך לאמו). - מר זוטרא –
מעשה שבית שמאי פתחו את הפתח בין שתי מקוואות לרוב הדופן (ודלא כב"ה שמספיק פתח ברוחב שפופרת הנוד).
תשובה לשתי הראיות של מר זוטרא –
גם אם נאמר שב"ש לא עשו כדבריהם, זה רק כשזה היה בולט לעין (שאז זה בעיית לא תתגודדו"),
אך במקרים אלו זה לא בולט (מי שרואה יחשוב רק רצה יותר אוויר בבית או יותר מים בבור) ושם עשו כדבריהם.
(טו: 2+)
- דין מי הזיתים –
מי ששם זיתים בכלי כדי לרככם, יוצאים מי זיתים –
ב"ה – שמן, ומכישרים לקבל טומאה.
ולכן אם רוצה שלא יכשירו את הזיתים לטומאה, צריך לעשות חור בכלי, להראות שלא רוצה את המים שם.
ב"ש – נחשבים מי פירות ולא מכשירים,
ולכן אין צורך לעשות חור.
ומסופר על ר"א בר' צדוק שהציע זיתים רטובים לר יוחנן בן החורנית,
והסביר לו שלא ידאג שהם נטמאו, כי למרות שהוא מב"ש, הוא עשה חור כב"ה.
מכאן שאנשי ב"ש אכן עשו כדברי ב"ש, ורק הוא החמיר בזה כב"ה.
(טו: שליש)
חוזרים לראיות מהנושא שלנו:
- שאלו את ר' יהושע כמי הלכה לגבי צרת ערווה –
ואמר שלא רוצה להכניס ראשו למחלוקות, וגם שחושש שאם יכריע כב"ה אנשי ב"ש יפגעו בו
כי לפי ב"ה מה שב"ש עשו זה כרת.
מכאן שעשו!
(טו: שליש תחתון)
[דיונים על זה –
הקדמות:
- A. איזה איסור ביאה יוצר ממזר?
ר"ע – אפילו איסור לאו (ראינו אתמול יד: למעלה)
ב"ה וב"ש – לאו לא, אבל כל איסור כרת – כן (שם)
ר' יהושע – רק איסור שיש בו מיתת בי"ד (לכן אשת אח – לא יוצר ממזר).
- B. איזה ילד נפסל לכהונה?
בתורה – אלמנה שנבעלת לכה"ג גם מתחללת בעצמה, וגם הילד חלל (פסול)[1].
האם גם איסור לאו יוצר ילד פסול? (למשל מי שבועל זקוקה, או מחזיר גרושתו):
מצד אחד אולי פוסל – קל וחומר מאלמנה לכהן גדול (וכך סובר ר' יוחנן ב"נ (ראיה 1) –
שאם שם שזה איסור ספציפי לכה"ג זה פוגם,
קל וחומר באיסורים כלליים יותר.
מצד שני אפשר לפרוך (וכך סובר ר' יהושע) –
דווקא אלמנה לכה"ג פוגמת, כי גם היא עצמה מתחללת
משא"כ בשאר איסורים (גם גרושה לא, כי היא כבר פסולה לכהונה).
אבל אם מדובר באיסור כרת (אשת אח) – ודאי פוסל,
כי כאן גם האימא נפסלת (כי זינתה)
וממילא אי אפשר לפרוך את הקל וחומר מאלמנה לכה"ג.
הדיונים בגמרא:
- A. ממה חשש ר' יהושע – הרי לדעתו מה שב"ש עשו (כרת אשת אח) לא יוצר ממזרים?
תשובה – זה לא עושה ממזרים, אך כן פוגם לכהונה (כי זה כרת, זנות).
- B. כשר' יהושע ענה, הוא התייחס גם לבני הצרות –
שהעיד שהיו משפחות כהנים שמהם כהנים גדולים שהיו צאצאים לצרות ששוחררו כב"ה.
למה התייחס לבני הצרות?
תשובה – שאלו אותו גם על הצרות, וגם על בני הצרות – האם לפי ב"ש (שלדעתם זה איסור לאו) נפגמים לכהונה?
וענה – שלא נפגמים (ואילו לעיל (ראיה 1) רי"ח ב"נ אמר שפוגם.
(טז. 1+)
- ת"ש – ברייתא מפורשת –
בימי ר' דוסא בן הרכינס נהגו כב"ש – וייבמו את צרות הבת (ערווה) לאחים.
[1] הבן פסול לעבודה ובתרומה (אך מותר לשאת בת כהן), הבת אסורה לשאת כהן ואסורה בתרומה (אפילו שהיא בת כהן).
(הכהן עצמו שבעל את האישה האסורה לא מתחלל).
