מסכת סוטה דף לז

לעילוי נשמת דומיניק רות שמחה בלונדר ז"ל, ממשפחת לוי
שנהרגה בתאונת דרכים כשהיתה רק בת 34,
עלתה לארץ מצרפת מתוך תחושת שליחות, ציונות, אהבת אדם והארץ
תנצב"ה

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול השיעור לחץ כאן

סיכום הדף היומי סוטה דף לז

(לו: 2- עד לז: במשנה למטה)

חלק א – ראינו יהודה קידש שם שמיים

[תזכורת: אתמול ראינו שליוסף הוסיפו אות כי קידש שם שמיים,
ואגב זה גם יהודה קידש שם שמיים בפרהסיא – ולכן כולו נקרא על שם ה']

איפה?

בדף י: – במעשה תמר ("צדקה ממני")
כאן – ששבט יהודה היו הראשונים שנכנסו לים סוף

בברייתא זו מחלוקת מי ירד קודם –

ר"מ – בנימין (ויהודה רגמו אותם), ולכן קה"ק היה בבנימין (בהנחה שירושלים התחלקה לשבטים).

ר"י – יהודה,

כי בהתחלה כל העם נלחץ, ואז נחשון בן עמינדב קפץ למים ("ויהודה עוד רד עם אל"), והתפלל – "הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש",
וגם משה מתפלל,
וה' – מה תצעק אלי, והיתה רוח כל הלילה, ורק אז נבקע הים ושאר העם נכנסו.

ובזכות זה זכה יהודה שממנו המלכים ("היתה יהודה לקדשו, ישראל ממשלותיו" – בזכות – "הים ראה וינוס").

חלק ב – צורת העמידה בברכות וקללות

ברייתא –

רישא – המתברכים למעלה, והמברכים למטה.

אך לפי זה קשה על הלויים –
מצד אחד – "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים… שמעון ולוי ויהודה…"
מצד שני – "וענו הלויים ואמרו אל כל איש ישראל"!

תשובה – לוי התפצלו – חלק עמדו למטה וברכו, והשאר למעלה והתברכו.

מי היה למטה –

ראב"י – זקני הכהונה והלוייה.
ר' יאשיה – כל הלויים הראויים למקדש (30-50).

סיפא – רבי – כולם היו למטה.

(ואז לא קשה על לוי – הם היו למטה, וברכו)

איך מסתדר עם הפסוקים?
עם יהושע מסתדר – "וכל ישראל… חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל".
מה עם דברים? "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים… שמעון ולוי ויהודה…"

תשובה – "על" = בסמוך.

דוגמה – לגבי הבזיכים – "ונתת על המערכת" למרות שהיו רק על השולחן, בסמוך למערכת.

מקור – וסכות על הארון את הפרוכת, אפילו שהיא באמת רק בסמוך.

חלק ג – תכני הברכות וקללות:

נזכיר שבתורה הברכות לא כתובות (יש רק 11 ארורים, ואנו צריכים להוסיף נוסח הפוך בשביל הברכות (לדוג' – בתורה כתוב "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה", ואנחנו צריכים להוסיף לפני כן – "ברוך האיש אשר לא יעשה…").

א. ברייתא – מספר הבריתות

1. בכל אחד מהדברים בקללות יש 16 בריתות –

יש את הברכה והקללה הספציפיים (=2),
יש ברכה וקללה כלליים – "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" (=2),
בינתיים סה"כ 4,

ואת כל זה נכפיל פי 4 – "ללמוד וללמד לשמור ולעשות",
סה"כ 16.

16. זה נכון בכל המצוות בתורה – ברכה וקללה ספציפיים וכלליים, וכן ללמוד וללמד לשמור ולעשות = 16.
17. כיוון שהמצוות נאמרו לישראל 3 פעמים, יוצא שעל כל מצווה יש 3X16=48

הערות על זה:

1. איפה המצוות נאמרו שלוש פעמים:
2. בסיני
3. בערבות מואב
4. פעם שלישית – מחלוקת –

ת"ק – בברכות והקללות בישראל (ע"י יהושע)
ר"ש – באוהל מועד (בויקרא, ואילו בברכות והקללות לא נאמרו כל המצוות).

[ויש עוד ברייתא עם מחלוקת דומה – מה נאמר בסיני ומה באוהל מועד:

רי"ש – כללות בהר סיני, הפרטים באוהל מועד – כמו ת"ק שאוהל מועד אינו בפנ"ע.

ר"ע – בשניהם נאמר הכל, כמו ר"ש שסופר אותם בנפרד].

1. דעות שזה יותר מ48:
   ר"ש בן יהודה – 48 כפול 60 ריבוא – כי כל אחד ערב על כל אחד.
   רבי – 48 כפול 60 ריבוא כפול 60 ריבוא – כי כל אחד ערב על הערבות של כל אחד.

ב. ר"י בר נחמני – כל הארורים רומזים לאיסור אשת איש –

איך –

1. בגמרא – ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה – אדם שבא על אשת איש, הילד יהיה ממזר, לא יתחתנו איתו ולכן יתחתן עם גויה ובסוף יעבוד ע"ז.

ברש"י –

2. ארור מקלה אביו ואמו – כי מי שבא על אשת איש מבייש את אביו ואמו.
3. ארור מסיג גבול רעהו – שמי שבא על אשת איש לוקח דבר שלא שלו.
4. ארור משגה עיוור בדרך – שמשכנע את האישה שזה מותר לה.
5. ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה – בתוס' רא"ש – שהממזר הנ"ל לא מוצא את מקומו בחברה ונהיה סוג של גר.
6. ארור שוכב עם אשת אביו, אחותו, חותנתו – כל אלו גם כשהן גם אשת איש.
7. ארור שוכב עם כל בהמה – שכשבא על אשת איש היא נוהגת מעשה בהמה.
8. ארור מכה רעהו בסתר – שגורם לה לשתות מי סוטה.
9. ארור אשר לא יקים – קללה כללית.

חלק ד – לימודים מפרשת ראה

עד עכשיו ראינו את פרשת כי תבוא (דברים כז) – אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וכו'
עכשיו נלמד מפרשת ראה (דברים יא) – "ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל":

1. שהברכה קודמת,

ושלא אומרים את הברכות ברצף, אלא לומדים שאומרים אחד אחד – " ונתת את הברכה… ואת הקללה" – לשון יחיד.

2. להקיש בין הברכות לקללות (כיוון שכאן הם באותו פסוק):
   וכך ניתן ללמוד שגם את הברכות –
   1. הלויים אומרים
   2. בקול רם
   3. דווקא בלשון הקודש
   4. שגם בברכות יש ברכה כללית – "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת".
   5. כל העם (על שני ההרים) אומרים אמן.