לעילוי נשמת דומיניק רות שמחה בלונדר ז"ל, ממשפחת לוי
שנהרגה בתאונת דרכים כשהיתה רק בת 34,
עלתה לארץ מצרפת מתוך תחושת שליחות, ציונות, אהבת אדם והארץ
תנצב"ה
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי סוטה דף כט
(כט. 8- עד ל. 5+)
הקדמה:
A. דרגות הטומאה
ההבנה הפשוטה –
אב הטומאה – שרץ, נבלה, זב, מצורע, בעל קרי
ראשון לטומאה – אדם וכלים, אוכלין ומשקים,
שני לטומאה – אוכלים ומשקים
שלישי – תרומה
רביעי – קודש
להלן נראה דעות שחולקות על הנ"ל.
B. טבול יום ומחוסר כיפורים
טבול יום – נחשב 2 (לא מטמא חולין, פוסל תרומה וקודש)
האם ה3 שלו עושה 4?
תניא (כט: שליש תחתון):
חכמים –
טבול יום הוא 2 מוגבל, ומטמא תרומה וקודש להיות 3, אך הם לא עושים 4.
שאר הדעות –
טבול יום הוא 2 רגיל (וה3 שלו עושה 4)
[ואם הטבול יום נגע בקודש,
לר"מ הדין נשאר כנ"ל (נחשב 2, ועושה אחריו 4,3),
לאבא שאול יש חומרא מיוחדת שנחשב 1, ואז הקודש (2) – קודש (3) – קודש (4)].
א. 2 עושה 3
A. דעת ר"ע במשנה – גם בחולין
מקור –"וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ, כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ" (ויקרא יא)
השרץ – אב, הכלי – 1, הלחם – 2, והתורה קוראת לו "יטמא", כלומר שגם יכול לטמא אחרים מאותו הסוג (חולין), ולעשות שלישי בחולין.
(כט. 😎
B. דעת ריב"ז – בתרומה
ר"י-רב: מקור משולב ("הצד השווה")
- קל וחומר מטבול יום,
הרי טבול יום טהור לחולין, ומטמא תרומה,
קל וחומר שחולין עצמם כשהם טמאים, אפילו שהם 2, יטמאו תרומה.
דחייה – לטבול יום יש חומרא שזה בן אדם, ולכן יש לו פוטנציאל להיות אב הטומאה,
משא"כ אוכל לא יכול להיות אב הטומאה,
(אוכל וכלי חרס שנגעו במת נהיים ראשון ולא אב, כי כל מה שלא יכול להיטהר במקווה אינו נעשה אב).
- כלי חרס יוכיח
(אמנם כלי חרס הוא ראשון ולא שני, אך עצם זה שהוא יכול טמא תרומה, מראה שניתן לטמא תרומה גם ללא הפוטנציאל להיות אב).
דחייה – לכלי חרס יש חומרא שמטמא מאווירו.
ולומדים משניהם יחד.
אך ריב"ז חשש שדור אחר יפרוך את הקל וחומר, ויאמר –
גם משניהם יחד אי אפשר ללמוד, כי בשניהם חומרא יוצאת דופן
(כלי חרס שמטמא מאווירו, ואדם שיכול להיות אב הטומאה אפילו שלא הוא מקור הטומאה, אלא ע"י מגע במת (תוס' כתובות לב.)).
וריב"ז עצמו לא סבר את הפירכא הזו.
(דילוג כט: 10-15)
C. מקור ש2 עושה 3 בקודש
לכאורה היה ניתן ללמוד בקל וחומר מתרומה (שהרי בקודש גם יש רביעי, כדלהלן), אך ר' יוסי מביא מקור אחר:
"וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף…" (ויקרא ז, יט)
משמע שגם אם נגע בחולין בדרגה 2 – נעשה טמא (3).
ב. מקור ש3 עושה 4 בקודש
(שרץ (אב) – כלי (1) – לחם (2) – תרומה (3) – קודש (4)).
(כט: 5-, בתגובה לרב פפא)
לפי ר"מ ואבא שאול בברייתא שבהקדמה – ניתן ללמוד מטבול יום
שהרי טבול יום עושה 4-3,
אז קל וחומר שדבר שהוא עצמו טמא (2) יעשה 4-3.
(אא"כ נדחה כפי שדחינו בסעיף א, שבטבול יום יש חומרא שיש לו פוטנציאל להיות אב).
(כט: 10+)
ר' יוסי – קל וחומר ממחוסר כיפורים
הרי מחוסר כיפורים טהור לתרומה, ומטמא קודש,
קל וחומר שתרומה טמאה עצמה תטמא קודש.
ומקשה רי"ח –
הרי ודאי שר' יוסי סובר כרבנן בטבול יום, שלא עושה 4 (של אבא שאול ור"מ),
(ר פפא שואל – מניין? ומסבירים – כי אחרת היה לומד מטבול יום,
ולא ניתן לומר שלא ללמד בטבול יום בגגל הפירכא ששם יש חומרא שיש לו פוטנציאל להיות אב הטומאה, שהרי לומד ממחס"כ ושם לא פרך שיש לו פוטנציאל להיות אב)
אם כן למה לגבי טבול יום לא לומד ממחוסר כיפורים שיטמא גם 4,
ואילו לגבינו (שנטמא משרץ וכו') כן לומד ממחס"כ ש3 עושה 4?
והגמרא נשארת ללא תשובה.
