לזכות נער בר המצווה אלעד אהרן אורבך הי"ו
מאחלים לו שימשיך ללמוד ולהעמיק בתורה, שיזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות באהבה.
להבדיל,
לעילוי נשמת רייזי דורה שלומוביץ בת רחמיאל ופרימט ז"ל
לעילוי נשמת מרים בת שלום ובכורה ז"ל, ולעילוי נשמת יעקב-צבי בן מיכאל-חיים וציפורה ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי סוטה דף ב
(תחילת המסכת עד ב: 1-)
חלק א – הערות כלליות על מסכת סוטה
1. מיקום המסכת –
בכתובות יש פרק "המדיר" – נדרים – נזיר (סוג של נדר) – סוטה (שכל הרואה סוטה בקלקולה ידיר עצמו מן היין).
2. האם טוב לקנא לאשתו? במשנה משמע שלא ("המקנא" – בדיעבד).
3. פתיחת ר"ל למסכת – "אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנאמר 'כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים' (תהלים קכה, ג)", רי"ח – וקשים לזווגם כקריעת ים סוף.
והרי רב – השידוך נעשה ארבעים יום קודם יצירת הוולד?
תשובה – הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני.
חלק ב – עדים
(ב. 7-)
ב. עד טומאה – כולם מסכימים שמספיק אחד
ולא שותה, ומתגרשת ללא כתובה.
- מקור – פסוק בתחילת הפרשייה שבו הבעל כן יודע שזינתה: "וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה, וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה (יג)[1],
- דיון בהווה אמינא
ומבארים ש"עד" = 2, כלומר אין 2 אלא 1, והוא נאמן.
מקור שעד = 2: "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ…" (דברים יט, טו), מכך שמודגש כאן "אחד", מכאן שסתם "עד" זה שניים),
(ב: 6+)
לולי הפסוק "לא יקום עד אחד באיש",
היינו מבינים ש"ועד אין בה" – הכוונה שלא היו עדים כלל.
והכוונה איננה שנאמן,
אלא שלא נאמן ("ועד אין בה" = "עד אחד לא נאמן בה").
ומה החידוש?
כי כאן רגליים לדבר שזינתה, שהרי היה כבר קינוי וסתירה.
[והרי סוף הפסוק הוא "והיא לא נתפשה", משמע שהפסוק בה לאוסרה!
היינו אומרים כך – עד אחד לא מספיק אלא צריך שניים, וגם צריך ש"והיא לא נתפסה"].
(בדף הבא נעסוק בזה עוד)
(ב: שליש עליון)
ג. עדי קינוי וסתירה
ר"א | ר' יהושע | רי"ס בר"י | |
קינוי | 2 | 2 | 1 |
סתירה | 1 | 2 | 2 |
A. מקור המחלוקת:
כאמור: "ועד אין בה" – בטומאה מספיק עד אחד.
מהמילה "בה" מדייקים – רק בה מספיק אחד אבל בשאר אחד לא נאמן.
והמחלוקת היא את מה ממעטים:
ר' יהושע – בה ולא בקינוי , בה ואל בסתירה. | ר"א | רי"ס בר"י | |
מצד אחד – "בה" ללמד שבשאר צריך שניים, מצד שני – יש היקש בין קינוי וסתירה לטומאה, ללמד שגם בהם מספיק אחד (ונסתרה והיא נטמאה, וקינא את אשתו והיא נטמאה). לכן כל אחד בוחר באיזה אחד ובאיזה שניים. | |||
קינוי | 2 | 2 – בה ולא בקינוי | 1 – היקש לעד טומאה. ומה ראית? (א. גורלי כמו עדות הטומאה, שכן "עיקר גרם לה. הגמרא מזכירה סברא זו רק כדחייה לסברת ר"א). ב. ההיקש בין סתירה לטומאה כבר תפוס (לזמן הדרוש לסתירה). |
סתירה | 2 | 1 – היקש לעד טומאה. ומה ראית? סתירה דומה לטומאה כי: א. סתירה דומה לטומאה כי: אוסרתה כטומאה (עד שתשתה). הגמרא דוחה כי גם לצד השני יש סברא. ב. היא תחילת הטומאה. | 2 – בה ולא בסתירה. |
B. הערות על שיטות ר"א ורי"ס בר"י
1. כשמספיק עד אחד, גם הבעל עצמו נאמן.
2. חכמים אמרו על ר' יוסי שלדבריו אין לדבר סוף (כי בעלים יוכלו להעליל שהם קינאו),
אך הגמרא מסבירה שגם לר"א אין לדבר סוף (כי בעלים יוכלו להעליל שנסתרו),
אלא לרי"ס זה עוד יותר בעייתי, כי שם אין אפילו עיקר (עדי קינוי).
3. לרי"ס בר"י בזמן הזה שאין מקדש צריך להיזהר מלהזהיר את שתו לא להיסתר עם לפלוני,
שמא תיסתר ויאסרו.
4. דעות אמוראים סביב הביטוי "קינוי" –
ר"ל – מטיל קנאה בינה לאחרים, כי מתרחקת מהם, מכאן שהקינוי שלא בפני עדים (אחרת הגברים האחרים ידעו שהבעל קינא ולא יתרגזו עליה).
אביי – מטיל קנאה בינו לבינה. מכאן שהקינוי בפני עדים, ולכן לאחרים אין רוגז עליה, אך בין הבעל לאישה יש.
[1] כל הפסוקים הסתמיים במסכת זו מתייחסים לפרשייה של סוטה בפרק ה בבמדבר.
2 Responses
למה לדעת רי"ס בר"י אין לדבר סוף יותר?
הרי לפחות לפי דעתו צריך משהו שהאשה תעשה (אם היא תשמר מכל הגברים בעולם לא יוכלו לעשו לה כלום)
ולעומת זאת לפי דעת ר"א הבעל יכול ליזום את כל המקרה מתחילתו ועד סופו! (לא צריך שום ראיה כדי לקנאות, ואת העדות על הסתירה הוא יכול לעשות בעצמו)
חוזר: מתחילים מסכת סוטה עכשיו! – דף ב להאזנה וצפייה
טעות לנטרק את ר' יוסי: רי"ס. חייבים לנטרקו:ריו"ס.