לעילוי נשמת חיה סימה בת חנא ז"ל
ולעילוי נשמת שלמה בן יהודה מלאך (אנגל) ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי סוטה דף טז
(טו: 10- עד טז: 1-)
מילוי העפר בכלי
"וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל-הַמָּיִם" (יז).
א. נכנס להיכל ופונה לימינו
כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין.
(טו: 1-)
ב. מניין שגם בקרקע המקדש
איסי בן יהודה – למד מ"בקרקע המשכן",
איסי בן מנחם – לא צריך לימוד (ולכן "בקרקע המשכן" פנוי לו, כדלהלן).
(טו: 7-)
ג. אם אין עפר במקדש
- A. הבאת עפר מבחוץ:
ברייתא א + איסי בן מנחם בברייתא ב:
אלא – יביא מבחוץ ("אשר יהיה") ויניח על הקרקע ("בקרקע המשכן"), ואז יקח.
ת"ק + איסי בן יהודה בברייתא ב – לא צריך להניח ("אשר יהיה" – מספיק שזה במשכן),
ומ"בקרקע המשכן" לומד למקדש, כנ"ל.
(טז. 5+)
- B. האם אפשר להביא אפר במקום עפר?
לגבי כיסוי הדם, צריכים לכסות בעפר, האם אפשר לכסות באפר?
ב"ה – אפשר באפר (כפי שלגבי אפר פרה אדומה, כתוב "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת"),
ב"ש – אי אפשר באפר (כשצריך אפר זה נקרא גם עפר, אך כשצריך עפר זה לא גם אפר).
לגבי סוטה –
לב"ש – ודאי לא, כי אין מקום שבו אפר מקביל לעפר.
לב"ה – ספק: אולי דווקא בכיסוי הדם, אך כאן כתוב "בקרקע המשכן" אז אולי דווקא עפר?
- ת"ש – שלא מביא אפר:
בשלושה מקומות ההלמ"ס עוקרת פשט המקרא –
כיסוי הדם בכל דבר ולא רק עפר, נזיר אסור לגלח בכל דבר ולא רק תער, כותבים גט על כל דבר ולא רק על ספר.
ולא מוזכר שם גם עפר סוטה! – מכאן שאי אפשר אפר.
דחייה – תנא ושייר.
מה עוד שייר?
בתגלחת השנייה של המצורע (כלומר אחרי 7 הימים) –
מצד אחד – ברייתא: לומדת מכלל-פרט-כלל שלא מגלח בבית השחי,
מצד שני – משנה בנגעים (לכאורה הלמ"ס) – מגלח הכל כדלעת,
(טז. 6-)
דחיית הדחייה – שיור מצורע אינו שיור, ואז כבר לא ניתן לומר "תנא ושייר".
מצורע אינו שיור כי שם ההלמ"ס לא עקרה את הפשט, אלא –
- ר"נ – ההלמ"ס עקרה לימוד של כלל-פרט-כלל.
- ר"פ – ההלמ"ס לא עקרה, אלא הוסיפה.
(רש"י – ואילו לגבי נזיר שאסור בכל דבר ולא רק בתער, גם זה נחשב עקירה, כי אם יגלח בכל דבר יקבל מלקות, והרי לפשט התורה לא היה לוקה, ואסור להלקות סתם).
- המשנה בנגעים אינה הלמ"ס, אלא זו מחלוקת איך לדרוש את הפסוק:
הברייתא שלא מגלח בית השחי – כלל-פרט-כלל (כרי"ש)
המשנה בנגעים שכן מגלח – ריבוי-מיעוט-ריבוי (כר"ע).
[הסבר הלימודים (ויקרא יד):
וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
יְגַלַּח אֶת-כָּל-שְׂעָרוֹ
אֶת-רֹאשׁוֹ וְאֶת-זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו
וְאֶת-כָּל-שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ (ויקרא יד)
לפי כלל-פרט-כלל – מרבים את מה שדומה לפרט – מקום כינוס שיער + גלוי (למעט בית השחי).
לפי ריבוי-מיעוט-ריבוי – מרבה הכל, ורק ממעט שיער בחוטם.
- ת"ש – רב: אין עפר, מביא רקרובית ירק. ולכאורה הוא הדין לאפר.
דחייה – אולי דווקא רקרובית ירק, שדומה לעפר, אך לא אפר.
(טז: רבע)
ד. עפר בכמות שתראה על המים
מקור: " וְנָתַן אֶל-הַמָּיִם" – ולא "במים" (רש"י).
אגב זה – עוד דינים שבהם צריך שיראו:
אפר פרה, רוק יבמה, ולגבי דם ציפור יש מחלוקת: לת"ק – לא, לרי"ש – כן.
לגבי דם ציפור:
- A. הסבר המחלוקת:
וְשָׁחַט אֶת-הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל-כְּלִי-חֶרֶשׂ עַל-מַיִם חַיִּים… וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים" (ויקרא יד, ו).
רי"ש – כתוב שטובל בדם ובמים – מכאן שצריך ששניהם יהיו ניכרים.
בשביל הדין שצריך לערבם מספיק שכתוב למעלה "ושחט… אל כלי חרס על מים…" + "וטבל בהם". מזה שכתוב את שניהם בנפרד לומדים שצריך שיהיו ניכרים.
רבנן – הפסוק פשוט מלמד שטובל בשניהם כשהם מעורבבים.
כי אם היה כתוב "וטבל בהם" היינו יכולים לחשוב שמספיק ששוחט את הציפור ליד הכלי, אבל לא מערבב בפועל.
- B. כמות המים לפי רי"ש – מקסימום רביעית, אחרת לא יהיה ניכר.
ר' ירמיה (כהרגלו) – האם זה תמיד כך? הרי יש ציפורים גדולות וקטנות?
ר' זירא – אל תפקפק בשיעורי רבנן, הם דיברו על ציפור דרור.
(טז: רבע תחתון)
ה. הקדים עפר למים בסוטה, ואפר למים בפרה
רבנן – בשניהם קודם מים,
ר"ש – בשניהם, עדיף קודם מים, אך בדיעבד אפשר קודם עפר/אפר.
מקור:
ר"ש –
בפרה: "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת, ונתן עליו מים חיים, אל כלי",
עליו – המים מעל האפר, אל כלי – המים בכלי, והאפר מעל המים, עושה איך שרוצה.
בסוטה: "וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ, וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל-הַמָּיִם" – בפשט: קודם מים.
ור"ש לומד גזירה שווה ביניהם ("עפר"), ויוצא: עדיף קודם מים, אך אפשר גם לא.
ר"ש – עדיף קודם מים, אך בדיעבד אפשר קודם עפר – לומד גזירה שווה מפרה (עפר עפר).
רבנן (אין גזירה שווה)
בסוטה – כשפשט: המים קודם.
בפרה – מים קודם,
ומ"ונתן עליו" לומד שאחרי ששם את המים והאפר, מערבב, כך שגם האפר למטה,
ולמה לא להפך? לומד ב"במה מצינו" מסוטה ומצורע שהמכשיר הוא למעלה (הדם והעפר).
2 תגובות
שלום וברכה!
מה ההיגיון לשים מוזיקת רקע בשיעור,זה סתם מפריע לשמיעה ולריכוז,אשמח מאוד אם תוכלו לבטל את זה,בתודה מראש
זה רק ממש בפתיח של השיעור, לא?