{enclose shvuot_07.mp3}
הדף היומי, גמרא שבועות ז
(ו: 11 שורות מלמטה – ז: רבע עליון)
מניין שפסוקי קרבן עולה ויורד מתייחסים לטומאת מקדש וקודשיו?
א. 1. סברא (לקודש ומקדש) – הקרבן מתייחס לחטא טומאה שיש בו עונש על מזיד (בטומ' מו"ק – כרת).
דחייה – גם באכילת תרומה בטומאה יש מיתה [ואמנם לא מצינו קרבן (חטאת) בחטא שבמזיד עונשו מיתה בידי שמיים, אך קרבן עולה ויורד אולי כן (הראיה – שבועת ביטוי (שוגג) ושבועת העדות (גם מזיד)].
2. רבי (רק לגבי קודש) – גזירה שווה – "בהמה" "בהמה" מאכילת קודשים (שלמים במזיד).
לאכילת קודש בטומאה מצאנו מקור.
ב. מניין שגם על כניסה למקדש?
1. היקש מאכילת קודש – ביולדת כתוב קודש ומקדש יחד. דחייה – גם תרומה כתובה שם!
2. ריבוי – הפעם השלישית שכתוב כרת באכילת שלמים בטומאה, אם אינו עניין לגופו תנהו עניין למקום שלא ברור במה מדובר ולכניסה למקדש. דחייה – זה לא מיותר! זה מלמד על כרת באוכל עצי המערכה (ר' אבהו) או בחטאות הפנימיות (ר"ש). [נהדעי – הלימוד מ"טמא", ולא מכרת. דחייה – "טמא" אינו מיותר.
3. גזירה שווה – "טומאתו" – "טומאתו" (מפרה אדומה, שם מפורש הנושא של כניסה למקדש).
ג. מה לומדים מ"בה"?
יש מיעוט שאין קרבן עולה ויורד במי שטמא כי אכל נבלת עוף טהור ("כי יגע"), והמיעוט הנוסף ("בה") מלמד לרבות נבלת עוף טהור.
