הדף היומי – שבת דף נ

(מט: 5 – עד נא. במשנה)

חלק א – הכנת מוקצה

סוגי ההכנה: מעשה > ייחוד במחשבה > שימוש.
(לרוב הראשונים).

עד כמה יש קשר בין הסוגיות שנראה:

1.מוכין וצמר:
תוס' – נעמיד שם בהפתק. רמב"ן – מוכין זה יקר יותר ודורש יותר משימוש אחד כדי לשנות את ייעודו)
2.צמר וחריות:
ריטב"א – אפשר לחלק: מצד אחד צמר יקר יותר אז אולי נחמיר יותר, מצד שני חריות פחות מיועדות לישיבה אז אולי נחמיר יותר.

	מעשה	מחשבה	שימוש
א. צמר שהטמינו בו
אביי (מח.) לגבי מוכין		אביי – שימוש של פעם אחת לא מספיק
רבא אצלנו		2. צריך ייחוד ובמשנתנו לא היה ייחוד.	1. מספיק שטמן פעם אחת. קשה ממשנתנו שזה מוקצה ומטלטל מן הצד. רבינא: במשנה מדובר בשל הפתק (לסחורה).
ב. חריות דקל שנועדו להסקה, ונמלך עליהם לפני שבת לישיבה. ברייתא:	ת"ק – צריך לקושרם יחד.	רשב"ג – לא צריך לקשור.
באמוראים	רב – קושר	שמואל – חושב	רב אסי – מספיק שישב עליהם אפילו בלי לחשוב.
עוד תנאים:	זה ר' חנינא בן יעקב, שהתיר לשבת על חריות דקל על ידי מחשבה בשביל משתה/אבל, ומדויק שאחרת צריך מעשה.		רב אסי כברייתא זו: אם יצא בפקורין (פשתן סרוק שמיועד לטוייה) שעה אחת לפני שבת, אינו מוקצה ונחשב לבוש ויוצא בהן גם בשבת.
			רב אשי – כך גם במשנה: הקש על המיטה הוא מוקצה, אא"כ שכב עליו מבעוד יום.
ג. חול
כמי רב יהודה – אם הכניס עפר לבית וייחד לו מקום (שלא יתבטל לקרקע), אינו מוקצה.	רב פפא – אפשר גם לרבנן, כיון שכאן אין מעשה שיכול לעשות, אז מספיקה מחשבה.	רבנן לפני רב פפא – כרשב"ג, שמספיקה מחשבה.
נימא כתנאי – מחלוקת בין הברייתות אם מותר לשפשף כלי כסף בנתר וחול. הגמרא מבינה שהמחלוקת בדיני מוקצה בחול.	הברייתא שאוסרת (בניגוד לרב פפא)	הברייתא שמתירה
	דחייה: המחלוקת קשורה לדבר שאינו מתכוון (שימחק את הכלי).

חלק ב – המשך דיון בברייתת החול (שאינו מתכוון)

א. ביאור הברייתא

רישא – בכל חפין את הכלים, חוץ מכלי כסף בגרתקון, אך בנתר וחול מותר. (ובברייתא אחרת – אסור).	1. כר"ש שדבר שאינו מתכוון מותר. אך זה קשה מהאמצע.
	2. כר"י ולדעת ברייתא זו חולל לא ממחק כלי כסף (מחלוקת מציאותית).
אמצע – לא יחוף את ראשו בחול.	כר"י, שהרי לר"ש מותר.
סיפא – פניו ידיו ורגליו מותר.	לכאורה כר"ש, ומתרצים כר"י – בקטן או סריס.

(נ: 8+)

ב. נספחים לנ"ל:

1.חומרים נוספים שמותרים לר"ש – עפר לבנה, פסולת שומשום, אבק פלפל, ברדא.

[מה זה ברדא:
רב יוסף – שלושה שלישים של: אהלא (עשב), הדס, סיגלי.
רב נחמיה ב"י – העיקר שהאהלא אינו הרוב.

2.הרחבה על הברדא –
הביאו לפניהם ברדא בשבת,
אמימר ורב אשי לקחו,
מר זוטרא לא לקח, והסביר רב מרדכי – זה כי אוסר גם בחול אוסר,
המחלוקת היא האם מותר לגבר ליפות עצמו –
בר זוטרא אסר (רש"י – לא ילבש), וכן ברייתא לגבי גלדי צואה.
רב אשי התיר (כל פעל ה' למענהו).
3.פציעת זיתי בשבת

(מובא כי גם כאן אמרו שאף בחול אסור) –

שאלו את רב ששת אם מותר בשבת,
וענה רב ששת – גם בחול אסור, משום הפסד אוכלין.

(ואפילו שבפת מותר, שם אינו נמאס).

(נ: שליש תחתון)

חלק ג – הוצאה מהטמנה במוקצה

א. לגבי המכסה – מרים והגיזות נופלות (טלטול מן הצד).

(קכג. נחלקו תנאים לגבי טלטול מן הצד, אך כאן שלא מרים המוקצה לפי כולם מותר).

(9-)

בהמשך – מצב דומה למכסה – סליקוסתא וסכין שבין הלבנים,
שרק אם כבר הכניס והוציא לפני שבת, יכול להוציא בשבת, אחרת אסור (רש"י – מוקצה).

קשה – הרי מותר להוציא ולטלטל מן הצד? (כמשנה בכלאיים שמותר להוציא הלפת (וכמשנתנו). תיובתא.

(לתוס' הנושא זה חופר, ולכן מובן למה לא הקשו ממשנתנו).

ב. לגבי הסיר –

חכמים – לוקח ומחזיר.

ר"א ב"ע – מטה על צידה,

כי אם יוציא אולי תיסגר הגומא ולא יוכל להחזיר.

במה נחלקו:

1.הו"א – אם התקלקלה הגומא, האם מותר להחזיר (לחכמים – כן, לר"א ב"ע – לא).
2.רב אשי – גם לחכמים, אם נתקלקלה הגומא לא יחזיר,
והמחלוקת – האם חוששים שמא תתקלקל הגומא.

מחצית השקל לאתר סיני

נהוג לתת מחצית השקל למוסדות תורה, וכלומדי אתר סיני נשמע לנו הכי סביר לבחור באתר סיני כדי שנוכל כולנו להמשיך להנות מהפרוייקט. אפשר לתרום כאן בביט, אשראי, והעברה בנקאית . לפרטים נוספים ותשלום בפייבוקס ליחצו כאן.