להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי שבת קמח
(קמח. תחילת פרק שואל – קמח: במשנה למטה)
הקדמה: חז"ל אסרו מקח וממכר בשבת,
- "וכבדתו מעשות דרכך ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיהו נח).
- שמא יכתוב.
חלק א – השאלה בשבת יו"ט.
א. הכלל – מותר בלשון השאלה, אסור בלשון הלוואה.
- A. דוגמאות: כדי יין, שמן, כיכרות, קרבן פסח.
אפילו תמורת החזר כספי. - B. מה ההבדל?
מסביר אביי לרבא בר רב חנן –
בהלוואה – חוששים שיכתוב (רש"י – כי סתם הלוואה זה לזמן ארוך יותר)
בהשאלה – לא חוששים שיכתוב, ומותר.
שואל רבא בר רב חנן – והרי גם בחול לפעמים קוראים להלוואה השאלה?
עונה אביי: עצם זה שבשבת אסור לומר הלווני – זה יזכיר לאנשים לא לכתוב.
ב. אם אינו מאמינו (שלא סומך עליו שיחזיר)
במשנה – מותר לקחת משכון (טלית), ויתחשבנו אחרי שבת.
ראשונים – לא יאמר במפורש שזה משכון.
(קמח: שליש תחתון)
כך עשה רב אויא.
רבה בר עולא היא עושה הערמה (מבקש משהו בתמימות ואז שומר עליו כמשכון).
(קמח: באמצע)
ג. האם אפשר לתבוע הלוואת יום טוב או שבת בבית דין?
רב יוסף – לא ניתן לתבוע – אחרת זה נהיה רציני מדי ולא משהו קטן בין שכנים ויבואו לכתוב.
רבה – ניתן לתבוע – אחרת יימנעו משמחת יום טוב כי ייתקעו בלי ביצים.
ראיות:
- במשנה – אם אינו מאמינו לוקח משכון.
והרי אם יכול לתבוע בבית דין – בשביל מה צריך גם משכון?
(כנראה מניחים שברור שהשואל לא ישקר בבית דין).
תשובה – יכול לתבוע, אבל לא רוצה לטרוח להתעסק עם תביעה.
- משנה בשביעית –
אדם שחט פרה בראש השנה של מוצאי שביעית (ל אלול) ונתן לחבריו בהקפה.
אם התברר שעיברו את החודש, וזה ל אלול – הרי שהחוב הושמט.
אם קידשו את החודש – וזה א תשרי – החוב לא יושמט.
ולכאורה – אם ממילא א"א לתבוע הלוואת יו"ט, מה זה משנה אם זה משמט או לא, ממילא א"א לתבוע! אלא מכאן שאפשר לתבוע.
דחיות:
מהמקרה הראשון אין ראיה – שם התברר שזה בכלל לא יו"ט.
ומשני המקרים אין ראיה – כי גם אם א"א לתבוע בבי"ד, החוב עדיין קיים,
ולכן אם לא משמט יוכל לגשת ולבקש,
ואם כן משמט לא יוכל לגשת ולבקש (וגם אם השני יבוא ביוזמתו – יצטרך לומר משמט אני לך ורק אם מתעקש לתת אז יקח).
חלק ב – דינים נוספים אגביים
(קמח. 4-)
אגב חלק א סעיף א –
א. דיונים נוספים בין אביי לרבא בר רב חנן (על משניות בביצה) –
- A. שינוי במלאכות של יו"ט:
רבא בר רב חנן – למדנו במשנה בביצה כט: שגם כשעושים מלאכת אוכל נפש ביו"ט – צריכים לשנות מהדרך שבימי חול – לכן כשמביא כדי יין יביא אחד אחד ולא כמה ביחד בסל.
אז למה נשים המביאות כדי מים מהבאר לא משנות?
עונה אביי – כי א"א לשנות:
כדים גדולים יותר – מכביד (טירחא יתירה),
כדים קטנים יותר – יצטרכו ללכת יותר פעמים (טירחא יתירה),
לכסות בבד – שמא יבואו לסחוט,
לכסות במכסה עץ – שמא הקשר של המכסה יקרע והם יקשרו.
(קמח: 3+)
- B. מחיאת כף וריקוד ביו"ט –
רבא בר רב חנן – למדנו במשנה במשנה בביצה לו: שלא מוחאים כפיים ורוקדים ביו"ט, למה לא מקפידים על זה היום?
עונה אביי – הנח להם לישראל, מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין.
כפי שלא מעירים למי שיושב על פתח המבוי עם חפץ בידו, למרות שזה אסור (שמא יפול החפץ ויביא אותו),
וגם בדאורייתא לא תמיד מעירים, כפי שלא מעירים על תוספת יום כיפור.
(קמח: שליש)
ב. השאלת ככרות (אחת הדוגמאות במשנה)
והרי במשנה ב"מ עה. הלל אוסר השאלת ככרות, שמא המחיר יעלה ונמצא שנותן ריבית!
תשובה: מדובר שערך הלחמים ברור לכולם, ואם המחיר יעלה – פשוט תחזיר כסף ולא לחם.
[ולמה הקשו על לחם ולא כדי יין ושמן?
רע"א – בלחם בדרך כלל מחזיר לחם, לכן יש חשש, אבל ביין ושמן כולם יודעים את הערףך והרבה פעמים פשוט מחזיר כסף].
(קמח: שליש תחתון)
ג. רי"ח – מותר להקדיש את פסחו בערב פסח שחל בשבת.
(קמח: – 4 שורות לפני המשנה)
- קשה
קשה מסתם משנה – לא מקדישים ביו"ט ושבת (ביצה לו:)
ורי"ח פוסק כסתם משנה.
תשובה –
בקרבן שאין לו זמן קבוע – אסור.
בקרבן שקבוע לו זמן – מותר.
- ראיות:
- ממשנתנו – אפשר להשאיל קרבן בערב פסח שחל בשבת,
ולכאורה הכוונה ששואל קרבן שלא הוקדש, והולך להקדישו היום בשבת.
דחיית הסיוע – מדובר שיש כבר חבורה שקנתה והקדישה לפני שבת,
ובא אדם בשבת לפני השחיטה, ורוצה להימנות על הפסח שלהם, ונותן להם את טליתו כמשכון עד שישלם אחרי החג.
תוס' לא גורסים את הקטע הבא:
[דחיית הדחייה – והרי לא נמנים על בהמה בשבת ויו"ט? (משנה ביצה כז:, כלומר לא קונים בהמה ביו"ט, לא בקבוצה ולא ביחיד).נראה כמקח וממכר).
תשובה – מדובר שרגיל אצלו (כל שנה קונה אצלו), ולכן נחשב כאילו קנה כבר לפני שבת, ולא נראה כמקח וממכר בשבת].
- ברייתא – הולך אדם לרועה הרגיל אצלו ולוקח טלה לפסחו ומקדישו ויוצא בו.
דחיית הסיוע – מדובר שרועה שרגיל אצלו, והרועה יודע שיבוא אז הקדיש מלפני שבת.[1]
והרי כתוב שהקונה מקדיש!
תשובה: הרועה הקדיש, ויש מעלה מדרבנן שהקונה יקדיש שוב.
[1] ומשמע שהרועה לא נמנה עמו על הקרבן. כלומר שהאדם שהקדיש לא חייב להיות אחד מהמנויים.
תגובה אחת
הרב אורי היקר,
א. כתבתי לך לפני שלושה ימים, שחבל מאודשאיננו יכולים לקבל את הדף של אותו יום עצמו בבוקר. הבוקר ראיתי מצב שבעיניי, במחילה, הוא פשוט הזוי -קיבלנו את דף קמז, במקום קנב. הצעתי: " אם נוצר פיגור, כדאי לדלג על דף, והעיקר לזרום קדימה עם הדף הנוכחי, ושהוא אכן יעמוד לעינינו כבר מוקדם בבוקר".
מה דעתך? במצב זה, כבר כמה ימים אני מפסיד את שיעוריך ועובר לשמוע אחרים.
ב. הצעתי במכתבי הקודם: לקראת סיום מסכת שבת, רציתי להציע שתארגן שוב סיום חגיגי – והפעם בזום. הטעם הטוב של סיום מסכת ברכות עדיין בפינו!
אשמח בתשובתך!
בתודה מראש,
עמוס פריש