להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(קכד: במשנה – קכה: 8 שורות מלמטה)
חלק א – שברי כלים
(תזכורת – לגבי דלת שנשברה, אינה מוקצה (וראינו שיותר מסתבר שאם נשברה בשבת עצמה אינה מוקצה משר לפני שבת)).
א. המחלוקת – שברי כלים אינם מוקצה בתנאי שעושין:
רבנן – מעין מלאכה, ר"י – מעין מלאכתן
(גם לר"י, אם זה ברור מלפני שבת שזה השימוש החדש שלהם, אינו מוקצה, אך כל עוד לא ברור – מוקצה).
- A.ר"י-שמואל – במה נחלקו:
| נשבר לפני שבת | נשבר בשבת | תגובה |
הסבר 1 | מחלוקת | מותרים (מוכנים אגב אביהן) | קשה: והרי אם נשברו בערב יו"ט ודאי שמסיקין גם לר"י, שהרי ואי ששימושם החדש הוא הסקה. אלא מדובר ביו"ט עצמו וכתוב שאסור, ויוצא שאין תנא שסובר כך. |
הסבר 2 | מותרים הוכנו מבעוד יום | מחלוקת רבנן – מוכנים, ר"י – נולד | והברייתא הנ"ל על שלא מסיקין בשברי כלים היא ר"י. |
(קכד: 12-)
ב. דוגמאות שונות לכלים לפי רבנן/ר"י
- 1.האם מסיקים בשברי כלי עץ
אם נשברו לפני יו"ט, כאמור – מותר.
אם נשברו ביו"ט:
- 1.ברייתא שאוסרת: ר"י, שהרי אינם ראויים למלאכתם.
- 2.ברייתא שמתירה – ר"ש, כרבנן (ולהלן – ר"מ), שהרי ראויים למלאכה אחרת.
- 3.ברייתא שאוסרת אפילו בכלים שלמים – ר' נחמיה (שגם כלי שמלאכתו להיתר מותר רק לשימושו העיקרי).
- 2.ר"נ – לבנים שנשארו מהבניין מותרים, כי ראויים לישיבה (אולי גם לר"י, שהרי זה מלפני שבת).
ואם סדרם בערימות לבנייה – אסור.
- 3.חרס קטנה – לשיטת רבנן שאינה מוקצה כי יכול לכסות בה,
ר"נ ושמואל – דווקא במקום שיש סיכוי שיכסה משהו (ר"נ – בחצר, שמואל – גם כרמלית)
רבא – גם ברה"ר (כיון שזה כלי בחצר, זה כלי בכל מקום).
- 4.ר"י-שמואל – כיסוי של חבית, שהחבית נשברה
מותרת בטלטול כמו שברי כלים, כי יכול לכסות בה (גם לר"י)
אך אם זרקה באשפה מבעוד יום אסורה,
(בניגוד לבגד שגם אם יזרוק אינו מוקצה, כאן זה שבר כלי, ואם זרק גילה דעתו שלא ישתמש בזה).
- 5.שמואל – קרומיות של מחצלת אינם מוקצה כי יש להם שימוש.
(למשל לכסות טינופת (לר"י), אך אפשר גם שימוש אחר (לרבנן)).
- 6.רב – שאריות בד אסורות, אביי – בקטנות מ3 על 3 (רוה"ר – כי אין להם שום שימוש וזורקים אותם, גם לרבנן).
(קכה. 9+)
- 7.שברי תנור ישן –
ר"מ – ניטלים, ר"י – אין ניטלים.
המחלוקת:
- A.אביי – במחלוקת הנ"ל, בכלים שראויים למלאכה אחרת אך לא למלאכתן.
מקשה רבא – אז למה נחלקו דווקא בתנור?
עונה רב אשי – מדובר בעושין משהו שדומה למעין מלאכתן (אפשר לחמם עליהם אך לא בתוכם), ור"מ רצה שר"י יודה לו לפחות בזה, ור"י בכ"ז חולק כי זה עדיין שונה מתנור (זה לא בתוכו ולא בעמידה).
- B.רבא – מדובר בתנור מיוחד, שבפעם הראשונה שהוסק לא היה על הקרקע אלא מעל בור, והאש בתוך הבור, ומדובר במצב כזה שאין מספיק חום בתנור:
לרבנן – כלי ומקבל טומאה (ואינו מוקצה),
לר"י – אינו כלי ואינו מקבל טומאה (והוא כן מוקצה), כי צריך שיחשב כמחובר לקרקע.
מקשה רב אשי – אז למה נחלקו בשברי תנור, שיחלקו בתנור עצמו?
חלק ב – הפיכת מוקצה לכלי, ודין בסיס
א. הפיכת אבנים לכלי:
(והשווה דף נ, שגם שם למדנו על האם צריך מעשה או מחשבה כדי שלא יהיה מוקצה).
| צריך מעשה | מספיק מעשה קטן | מספיק רק לחשוב |
רי"ח – אבן על פי החבית, | רבה-ר' אמי – החבית בסיס, | רב יוסף-רבי אסי – האבן הפכה לכלי בזה ששם אותה על החבית |
|
משנתנו – אם לא נופלת – אם נופלת – | לכאורה קשה (שאם לא נופלת אינה מוקצה), | לכאורה קשה, שהרי דווקא כשקשורה הופכת לכלי. אך לא קשה: |
|
נדבך של אבנים – רבי אמר: צאו וחישבו כדי שנשב עליהם למחר. | רבי אמי – צריך מעשה גדול, וכיוון שלא היה זמן, פשוט אמר להם לסדר את האבנים מראש שלא יצטרכו לטלטלם. | רבי אסי – הצריכן מעשה קטן (לשפשף האבנים) | ר' חנינא – לא צריך שום מעשה. |
חריות דקל (דף נ) שנועדו להסקה, ונמלך עליהם לפני שבת לישיבה. | ת"ק – צריך לקושרם יחד. | (בדף נ – מספיק שישב פעם אחת, גם בלי לחשוב) ריטב"א – זה רב אסי לשיטתו, שמספיק מעשה קטן או שימוש. וזה קצת קשה, כי שם היה ברור שייחוד במחשבה חזק יותר משימוש ללא מחשבה. | רשב"ג – לא צריך לקשור.
|
משנתנו – זמורה שקשורה לכד ליד מעיין, ממלאים בכד בשבת. ומשמע שאם לא היתה קשורה, לא יכול לקושרה בשבת (גם אם אין איסור קשירה) ואפילו אם חשב לפני כן. | מובן |
| איך יסתדר עם רשב"ג? (אולי יכלו אולי גם להקשות על רב אסי אך עדיף להקשות על תנא). 1. כאן מדובר בזמורה מחוברת, לכן צריכה יותר הכנה. 2. רב אשי – כי חוששים שמא יקטום כדי להתאים את אורכה. 3. לכאורה אפשר להציע – כאן כל האפשרות להשתמש בה עם החבית היא על ידי קשירה, והקשירה כלל לא נועדה למנוע מוקצה! |
