להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(קיג: 5- עד קטו. סוף פרק ואלו קשרים)
חלק א – עוד ענייני בגדים מכובדים (ותלמידי חכמים)
א. בנבואה על מפלת סנחריב – "וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ"
כיוון א – גופם יישרף –
רי"ח: כבודו = בגדים. תחת כבודו – הגוף שנמצא תחת הבגדים יישרף.
ר' אלעזר: כבודו = הגוף. תחת כבודו – במקום הגוף תהיה אש.
כיוון ב – הנשמה תישרף.
ר' שמואל בר נחמני: כבודו = גוף. תחת כבודו – הנשמה שנמצאת תחת (בתוך) הגוף תישרף.
ב. מקור מהתורה ששינוי בגדים מכבד את האירוע –
שמי שמוציא את הדשן מחליף לבגדי כהונה פשוטים ובלויים יותר
(לימדך תורה דרך ארץ: בגדים שבישל בהן קדירה לרבו, אל ימזוג בהן כוס לרבו).
(קיד. 5+)
ג. רי"ח: בגדי ת"ח –
- גנאי לת"ח לצאת עם נעל מטולא.
והרי ר' אחא בר חנינא הלך כך?
תשובה: אסור רק טלאי על גבי טלאי.
- ת"ח שנמצא רבב (שומן) על בגדו – חייב מיתה (כי גורם לשנוא את ה').
רבינא – זה בבגד העליון,
בבגד התחתון רק אם נמצא שכבת זרע חייב מיתה.
ד. נאמר על ישעיהו – "וַיֹּאמֶר ה' כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת עַל־מִצְרַיִם וְעַל־כּוּשׁ" – הכוונה לבגדים ונעליים מטולאים.
ה. רבב חוצץ בטבילה בבגד של ת"ח –
במשנה במקוואות:
רבב על בגדים –
ת"ק – מצד אחד לא חוצץ, משני צדדים חוצץ.
רי"ש –
ר"י בשמו – גם מצד אחד חוצץ.
רי"ס בשמו – תלוי באיזה בגד:
של בנאין (יותר מקפידים) – גם צד אחד,
של בור – שני צדדים.
(מה זה בנאין?
רי"ח – תלמידי חכמים, שעוסקים בבניינו של עולם.
ר"ל (בהמשך) – כלים האוליירין (בלני בית המרחץ) לבנים, שמקפידים עליהם שיהיו נקיים במיוחד.
(והרי ר' ינאי ביקש להיקבר בהם, והדגיש שהם לא לבנים (שלא יהיה כחתן בין האבלים)?
תשובה – שם הכוונה לחלוק העליון, אבל התחתון היה לבן.
על מרדעת –
ת"ק – רבב חוצץ (רשב"ג – רק אם הוא בגודל איסר האיטלקי).
ושאל ר"ל – האם זה מצד אחד או שני צדדים?
וענה ר' חנינא – שני צדדים (אם בגד של עם הארץ צריך שני צדדים, בטח שבמרדעת).
ו. רי"ח – איזהו ת"ח שמחזירים לו אבידה על פי טביעות עין?
שמקפיד שהחלוק לא יהיה הפוך.
ואגב זה –
A. איזהו ת"ח שממנים אותו פרנס?
אם יודע לענות במקום שבו לא לומד (וכמה שורות אח"כ יש פירוט) –
באותה מסכת – רב מקומי,
בכל מסכת – ריש מתיבתא.
- B. איזהו ת"ח שהציבור מפרנס אותו באוכל?
שמניח חפצו ועוסק בצרכי שמיים.
(קיד. 6-)
חלק ב – היחס בין קדושת שבת לקדושת יו"כ
א. ר"ע: שבת = יו"כ.
רי"ש: שבת > יו"כ.
נפקא מינות:
- A. הכנה מיו"כ לשבת (קיפול בגדים)
לר"ע – אסור לקפל מיו"כ לשבת או משבת ליו"כ,
לרי"ש – מותר מיו"כ לשבת.
- B. הקרבת חלבי אימורים ביום שאחרי
(אם שחטנו קרבן היום, והדם נזרק על המזבח, את האימורים אפשר להקריב גם בלילה.
ואם יש הבדל בקדושה בין היום ללילה – אם היום הקדוש יותר הוא הראשון – מותר (כלומר מותר להקריב בלילה חלבים של קרבן שנעשו ביום קדוש יותר מעכשיו)).
לכן –
שבת ואח"כ יום חול או יו"ט – מותר.
יו"ט או חול ואח"כ שבת – אסור.
מה לגבי שבת ויו"כ?
לר"ע – אסור בשני הכיוונים.
לרי"ש – משבת ליו"כ מותר.
(קיד. 1-)
- C. תקיעת שופר בכניסת ימים קדושים
בכניסת שבת תוקעים בשופר כדי להזהיר את העם מהמלאכות האסורות.
גם מחול ליו"ט ומיו"ט לשבת תוקעים (נוספו איסורים) (אפילו שתקיעת שופר בשבת ויו"ט זה איסור שבות, אבל התירו כדי להזהיר את העם).
משבת ליו"כ לא תוקעים (לא נוספו איסורים).
מה לגבי מיו"כ לשבת?
לכאורה לא נוספו איסורים אז לא אמורים לתקוע.
אבל נראה שתי סיבות לכאורה לתקוע:
- הקרבת החלבים לפי רי"ש.
לגבי לתקוע השנה – אין צורך להזכיר לעם, כי את החלבים של יו"כ אסור להקריב בשבת בכל מקרה (גם אם היינו אומרים שהקדושה שלהם שווה כמו ר"ע),
אבל אולי כן צריך לתקוע כדי שיזכרו שבאמת הקדושה לא שווה, וכך בשנה אחרת כששבת תצא לפני יו"כ – ידעו שאפשר (וחייבים) להקריב את חלבי השבת גם ביו"כ.
אז האם תוקעים?
הברייתא אומרת שלא,
יהודה בן ר"ש בן פזי – לרי"ש כן תוקעים, והברייתא כר"ע,
ר' זירא – לפי כולם לא תוקעים, כי כהנים זריזים והם לא צריכים תזכורות.
(והרי את התקיעות עשו במקדש, אז מן הסתם זה בשביל הכהנים? לא, זה לעם שבירושלים).
- תקיעה לקניבת ירק
[קניבת ירק זה לחתוך את העלים כדי שיהיה מוכן לבישול. אסור לעשות את זה בשבת כדי לבשל במוצ"ש כי זה הכנה מקודש לחול (הגמרא מביאה בהמשך פסוק, אבל התוס' – זה איסור דרבנן והפסוק אסמכתא).
ביו"כ חז"ל התירו מן המנחה ולמעלה, משום "עגמת נפש" (יש מפרשים – להגביא את הקושי של הצום שרואה אוכל ואסור לו, יש מפרשים – להפך – כדי שבמוצאי הצום יוכל לבשל מהר ולאכול ולא יתענה מדי).
האם לתקוע על זה מיו"כ לשבת?
עקרונית צריך, כי זו חומרא, אבל ספציפית מיו"כ לשבת אין סיבה לתקוע כי בשנה כזו גם ביו"כ אסור, שהרי בכל מקרה לא יהיה אפשר לבשל את הירקות במוצאי יו"כ כי זה שבת.
אבל אולי בכ"ז צריכים לתקוע, כדי שנזכור שזו חומרא שיש בשבת ולא ביו"כ, וכך בשנים אחרות שיו"כ יוצא באמצע השבוע – נזכור שמותר.
אז למה לא תוקעים?
- רב יוסף – לא התירו תקיעת שופר ביו"כ (איסור שבות) כדי להזכיר שמשהו מותר.
- רב שישא בן רב אידי – התירו גם למשהו מותר, אבל לא התירו לשבת רחוקה (לא להשנה אלא לשנה הבאה).
(דחייה – הרי לא תוקעים בין שבת ליו"ט כדי להזכיר שביו"ט מותר אוכל נפש…).
(קיד: שליש תחתון)
ב. קניבת ירק ביו"כ שחל בשבת עצמה
רב מנא – אסור
(ומביא ברייתא – "שבתון" – מכאן שאסור קניבת ירק, ודורשים את זה ליו"כ שחל בשבת, כי הרי בסתם שבת ודאי אסור).
רי"ח – מותר.
(ולגבי הברייתא – "שבתון" אולי כן מלמד לשבת בלבד, ופשוט בא להוסיף "עשה").
וכן יש ברייתא לטובת רי"ח שמותר.
