שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

קבל את השיעורים גם ב:

הדף היומי – פסחים צה

סרטון דף יומילהורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

סיכום דף יומי פסחים דף צה

(צה. במשנה – צו. במשנה)

דיני עשיית ואכילת פסח שני

בתורה:

בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל־מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ׃
לֹא־יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ־בוֹ כְּכָל־חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ׃

מצד אחד מרחיבה: ככל חוקת הפסח,
מצד שני מפרטת: על מצות ומרורים, לא ישאירו, לא ישברו.

משנה:

דומה לפסח ראשון:
מפורש בתורה: מצות על מרורים, אסור לשבור עצם (ולא הזכירו "לא ישאירו").
לא מפורש בתורה: צלי אש, דוחה שבת, הלל בעשייתו.

שונה מפסח ראשון: חמץ ומצה עמו בבית, לא טעון הלל באכילתו.

ועכשיו נראה מה המקור לכל זה  ולדינים נוספים של פסח שני.

 

(תחילת הגמרא)

א. המקור שצריך צלי אש ושאין איסור חמץ בבית (והלכות נוספות) – שתי ברייתות דומות

  1. A. ת"ר – ברייתא א

מצד אחד – כְּכָל־חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ – מצוות שבגופו (מכאן כרגע מקור לצלי אש),
מצד שני – עַל־מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ – מצוות שעל גופו.

אך שואלת הברייתא (לפי הסבר הגמרא אחרי הברייתא):

כיוון שלמדנו שלא רק בגופו אלא גם על גופו,
אז בעצם דחינו את הלימוד ש"אותו" זה בגופו,
ולפי"ז "אותו" כבר לא מצמצם אלא הפך ל"כלל",
ואז יוצא שיש שלושה פרטים (מצות ומרורים, לא ישאירו, לא ישברו) וכלל,
ונעשה כלל מוסיף על הפרט את הכל! (ואז גם חמץ ומצה אסור!)

           תשובות:

איסי בן יהודה – זו לא שאלה.

"יעשו אותו" עדיין מתייחס רק לבגופו (צלי אש)
ו"על מצות" רק ריבה שגם על גופו (על מצות ומרורים),
וזהו, ואין סיבה לרבות חמץ ומצה.

אך ת"ק – זו אכן שאלה,

ועונה: ת"ל – תלמוד לומר: "ועצם לא ישברו",
ומסביר רש"י: אם היה רק פרט אחד ואז כלל – אכן היינו מרבים הכל,
אך כאן יש 3 פרטים (על מצות ומרורים, לא ישאירו, לא ישברו), ואחריהם כלל,
ואין סיבה שהתורה תכתוב 3 פרטים אם בסוף הכל מתרבה,
ולכן דורשים בצורה אחרת:
הכלל מתייחס לכל פרט בנפרד ומרבה משהו שדומה לו
(ועוד מעט נראה מה).

 

(צג. מעל האמצע)

[ומה לומדים משאר הלימודים?

איסי בן יהודה –

עצם – לרבות עצם שיש בו מח (שאסור לשבור כדי לאכול המח).

ורבנן –

יעשו אותו (היה מספיק לכתוב "ככל חוקת הפסח" בשביל ה"כלל")?
יעשו – לשון רבים, שמשתדלים לא לשחוט פסח שני על היחיד.

 

(צה. מתחת לאמצע)

  1. B. ת"ר – ברייתא נוספת
    (דומה למסקנת רבנן מברייתא א, אך מפרטת יותר):

מצד אחד יש כלל – ככל חוקת הפסח יעשו אותו,
מצד שני יש 3 פרטים,
ולכן על כל פרט אנחנו גם ממעטים משהו (כי זה פרט) וגם מרבים משהו דומה (בגלל הכלל).

עד כאן לא הוספנו משהו חדש, אבל עכשיו הברייתא מפרטת:

ולמה צריך 3 פרטים:

  1. מצוות עשה – על מצות ומרורים יאכלוהו.
  2. לא תעשה שניתק לעשה – לא ישאירו ממנו עד בוקר.
  3. לא תעשה – ועצם לא תשברו בו.

 

(צה. רבע תחתון)

  1. C. ועכשיו מבארת הגמרא – מה ממעטים ומה מרבים מכל פרט:

ונשים לב:

  • בכל הפרטים המיעוט הוא איסור חמץ (פשוט יש שלושה סוגי איסורים שממעטים).
  • בכל הפרטים מעדיפים לרבות את מה שריבו ולא להפך – כי מרבים את מה שדומה לפרטבגופו או על גופו.

 

  1. מצוות עשה – "על מצות ומרורים יאכלוהו".

מרבה – צלי אש (בגופו),
ממעט – השבתת שיאור מהבית ביום י"ד.

  1. לאו הניתק לעשה – לא ישאירו ממנו עד בוקר.

מרבה – לא תוציא ממנו
ממעט – לא יראה ולא ימצא

  1. לא תעשה – ועצם לא תשברו בו.

מרבה – לא לאכול נא,
ממעט – לא תשחט על חמץ דם זבחי.

אז בינתיים יש לנו מקורות שגם בפסח שני:
מפורשים בתורה: על מצות ומרורים, לא ישאירו, לא ישברו
לא מפורשים: צלי אש, איסור נא, איסור להוציא,
ומותר שיהיה לו חמץ.

(צה: 3+)

ב. הלל בעשייה ולא הלל באכילה

"השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" –

לא באכילה: רק בלילה של חג (פסח ראשון) קוראים הלל
כן בעשייה:

  1. המיעוט הנ"ל רק לגבי הלילה, אך ביום כן.
  2. אפשר ישראל שוחטין פסחיהן ואין אומרים הלל?!

(צה: רבע)

ג. דוחה שבת

בספרי – "כי קרבן ה' לא הקריב במועדו".

ד. האם דוחה טומאה?

מהמשנה (שדוחה שבת) – מדויק שלא דוחה טומאה,

סברא – כל הדחייה לפסח שני היתה כדי שלא יעשה בטומאה, אז עכשיו יעשה פסח שני בטומאה?!

אך ר"י – דוחה טומאה.

מטרת הדחייה להשתדל שלא יעשה בטומאה,
אך אם לא זכה ושוב נטמא בפסח שני – עדיף שיעשה בטומאה משלא יעשה.

ה. האם צריך לינה?

תרי תנאי אליבא דר"י:

ברייתא א – צריך לינה.

(ומוכח שזה ר"י כי הברייתא אומרת שדוחה טומאה, כר"י).

ברייתא ב – לא צריך לינה.

מקור – מיד אחרי הפסוק של לינה ("ופנית בבוקר") כתוב "ששת ימים תאכל מצות" – כלומר רק בחג המצות צריך לינה.

 

נהוג לתת מחצית השקל למוסדות תורה, וכלומדי אתר סיני נשמע לנו הכי סביר לבחור באתר סיני כדי שנוכל כולנו להמשיך להנות מהפרוייקט. אפשר לתרום כאן בביט, אשראי, והעברה בנקאית . לפרטים נוספים ותשלום בפייבוקס ליחצו כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.