הדף היומי – פסחים פט

סיכום דף יומי פסחים דף פט

(פט. במשנה הראשונה – פט: 7-)

המשך מינוי על הפסח

חלק א – משנה – עוד על מינוי אדם אחר על הפסח

אדם יכול לומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה ראשון לירושלים.

גמרא: האם זה עובד על ברירה? (והרי להלכה אין ברירה מדאורייתא)

הגמרא מבינה שבזמן ששחט עוד לא הימנה את שניהם על הפסח, ורק אח"כ כשאחד מהם יגיע לירושלים – יתברר למפרע שעליו התכוון.

דחייה: באמת התכוון להמנות את כולם מראש על הפסח, ואין כאן ברירה.

ורק רצה לזרז אותם, ואמר שמי שיכנס ראשון יזכה לחלק לאחיו את הקרבן.

ראיות:

1. מהמשנה עצמה (דייקא נמי) – "זכה בחלקו, ומזכה את אחיו עמו" – והרי א"א לצרף את אחיו אחרי השחיטה.
2. תניא נמי הכי – מעשה שהבנות עקפו את הבנים, והברייתא רק מבקרת אותם שהם שפלים (עצלנים) ולא אומרת שלא יצאו יד"ח.

חלק ב – משנה – עוד הלכות על הימנות וביטול מינוי על הפסח

• כמה יכולים להימנות על פסח אחד?

משנתנו (רבנן) – צריך כזית לכל אחד.
ר' נתן (עח:) – האכילה אינה מעכבת, ואפשר גם פחות מכזית ("שכל ישראל יוצאין בפסח אחד").

• משנתנו – "לעולם נמנים עליו עד שיהיה בו כזית…"
  מה מחדש "לעולם"?
  שהחבורה המקורית יכולה כולם למשוך ידיהם מהפסח ויכולה להימנות חבורה חדשה,
  ור"י חולק (צט.) – צריך שאחד מהחבורה המקורית יישאר.
• עד מתי נמנים ומושכים ידיהם (ע"פ אביי וברייתא) –

מקור: "וְאִם־יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה, וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל־בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל־הַשֶּׂה (שמות יב, ד)

נמנים – עד השחיטה.

מקור: " בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ" מצרפים נפשות רק עד ה"תכוסו" (שחיטה).

מושכים ידיהם –

מקור: "וְאִם־יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה" – ממעטים עצמם מהפסח רק בזמן ש"מִהְיֹת מִשֶּׂה" –

רבנן – עד השחיטה

"מִהְיֹת מִשֶּׂה" – מחיותו של השה.

ר"ש – עד זריקת הדם –

"מִהְיֹת מִשֶּׂה" – מהוייתיה דשה (מהמעשים שעושים בשה – הזריקה).

(פט: 1+ במשנה. נתחיל בגמרא)

חלק ג – איבעיא להו: האם אפשר לסלק אדם מהחבורה?

מה הכוונה לסלק?

תזכורת (פו.) – האם חבורה יכולה להתפצל:

ר"י – יכולה להתפצל,
ר"ש – לא יכולה,

לפי"ז אם אפשר לסלק מישהו, הכוונה היא:

לר"י – ניתן לסלקו ממש, שיהיה חבורה בפני עצמו.
לר"ש – הוא יישאר בחבורה (אותו שולחן וכו'), אבל יקבל חלק באוכל ולא יאכל באופן חופשי.

א. גירסא א – האם ניתן לסלק אדם שידיו יפות (אוכל יותר מדי)?

רקע:

הדרך הרגילה לאכול את הפסח בחבורה זה לא למדוד לכל אחד את חלקו,
אלא כמו בסעודת חברים משותפת – כולם אוכלים באופן סביר, וכך כולם אוכלים בערך אותו דבר.
אבל מה קורה אם למישהו יש "ידיים יפות" (לוקח יותר מכולם) – האם אפשר לומר לו שזה לא הוגן, ולתת לו את חלקו המדויק ושלא יאכל על חשבון כולם?

סברות:

לא ניתן לסלק – קיבלתם אותי כמו שאני, לטוב ולרע.
ניתן לסלק – לא קיבלנו אותך על דעת שתאכל יותר מכולם.

ראיות שניתן לסלק:

1. משנתנו – אחד מבני החבורה שהוסיף עוד מנויים בלי לשאול את השאר –
   יכולים לסלקו ויתחלק עם האורחים שלו רק משלו.

דחייה: שם ודאי ניתן לסלק, כי הוסיף "דעות" (אנשים זרים), אבל אם סתם אוכל יותר מדי – אולי לא.

2. ברייתא פו. – השמש שהתחיל לאכול ליד התנור, לפי ר"י תקוע שם (כי אסור לשנות מקום),
   ובני החבורה לא חייבים לעבור מקום להיות לידו כדי שיוכל להמשיך לאכול איתם.
   אז לכאורה: כמו ששם הוא לא יכול לומר: קיבלתם אותי לטוב ולרע, תתגמשו איתי,
   גם אצלנו.

דחייה: את השמש הם קיבלו רק לטוב ולא לרע (הוא צריך לטרוח בשבילם, לא להפך),
אבל את החבר בקבוצה אולי קיבלו לטוב ולרע, וצריכים להתגמש.

3. ברייתא מפורשת:
4. רשאים לסלק אותו מהפסח – שקיבלו אותו בשביל "תיקון הזבח" (לעזור לסיים את הבשר), ולא שיגמור להם את האוכל.
5. רשאים אפילו לסלקו מסתם סעודת חול משותפת ("סיבולת") – שהמטרה היא ה"צוותא" (חברתית).

(דילוג שליש תחתון 6 שורות ("איכא דאמרי")

ב. סיפור

רב הונא בריה דרב יהושע אכל עם רב פפא סעודת חול, ורב פפא אכל פי 4 ממנו,

רב הונא רצה להתחלק במדויק ורב פפא אמר "הא קבילתון",

עד שהקשה עליו מהבסיפא של הברייתא האחרונה (סיבולת – שגם בסעודת חול אפשר להתחלק) – ואכן התחלק.

אחר כך אכל רב הונא בריה דרב יהושע אכל עם רבינא, ורבינא אכל פי 8 ממנו,

אמר רב הונא: "מאה פפי ולא חדא רבינא" J

(חזרה למה שדילגנו)

ג. גירסא ב – אם ידיו יפות – ודאי ניתן לסלק. השאלה אם ניתן לסלק סתם?

מאירי – אם כולם הסכימו להתחלק – מותר,
השאלה אם ניתן לכפות זאת (למשל שמישהו רוצה שהחלוקה תהיה מדויקת ולא בערך):

תשובה: אסור,
           כפי שמדויק בברייתא האחרונה – שמסלקים רק אם ידיו יפות.