הדף היומי – פסחים עט

סיכום דף יומי פסחים דף עט

(עט. במשנה – פ. שליש תחתון)

עשיית פסח בטומאה

חלק א – המשנה

בתורה – כשרוב הקהל טמא,
במשנה – גם כשרוב הכהנים טמאים (הכהנים שנמצאים בירושלים (רמב"ם)).
בברייתא – גם כשרוב הכלים טמאים (הכלים הנצרכים לקרבן).

וכשאחד האיסורים הותר – הותרו כולם.

חלק ב – היו הסכינים טמאי שרץ

הקדמות:

1. "חרב הרי הוא כחלל" –
   בדרך כלל כשדבר נטמא הוא יורד בדרגה –
   לכן סכין שנטמאה משרץ (אב הטומאה) תהיה רק ראשון לטומאה.
   אבל אם סכין נטמאה מטמא מת – גם הסכין טמא מת.
2. איסור אכילת קודשים טמאים – לאו.

איסור לאדם טמא לאכול קודשים – כרת.

3. טומאה הותרה בציבור או דחויה בציבור?
4. עושים קרבן ציבור בטומאה בטומאות מגע (כמו מת, שרץ),
   ולא בטומאות שיוצאות מגופו (מצורע, זב וכד').

אמרנו במשנה שאם אחד הגורמים טמאים – אז כולם עושים את הפסח בטומאה.
לכם אם למשל הכלים טמאים – גם הקהל והכהנים עושים בטומאה.

אבל – אם הסכינים נטמאו משרץ –

רב חסדא – אמנם עושים בטומאה,
אבל רק אנשים טהורים ולא טמאים.

כי כשהסכין טמא – זה עושה את הבשר טמא (לאו).
אבל אם האדם טמא זה חמור יותר – כרת.

והגמרא מסבירה: כי טומאה דחויה בציבור ולא הותרה.

רבא – גם טמאים עושים.

למה?

1. לכאורה יכולנו לומר: כי טומאה הותרה בציבור.
2. אבל הגמרא מסבירה – איסור טומאת האדם תלוי באיסור טומאת הבשר.
   כשאין איסור טומאת הבשר גם אין איסור טומאת האדם.

(עט. 5-)

חלק ג – היו חצי חצי

א. איתמר – מחלוקת אמוראים:

בהמשך נראה עוד שתי דעות:

1. ר"י בברייתא – כולם עושים בטומאה.
2. רב (דעה היפותטית) אף אחד לא עושה! ולכן מטמאים אחד כדי שיהיה רוב.

(עט: 3-)

ב. גופא (המשך הברייתא של רב) –

1. A. האם מכריעים על פי אדם אחד –

ת"ק – אפילו אחד מכריע.
ר' אלעזר בן מתיא – אין היחיד מכריע – "לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת־הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ…" (דברים טז)

1. B. האם מסתכלים על כל עם ישראל או על שבטים?

ר"ש ור"י מחשיבים שבט כ"קהל", ולכן:

ר"ש – כל שבט בנפרד (אם שבט אחד רובו טמא – רק הוא עושה בטומאה).
ר"י – אם שבט אחד טמא – נחשב כמו חצי עם טמא,

ולדעתו חצי זה מספיק כדי שאת פסח ראשון עושים כולם בטומאה,
שאין קרבן ציבור חלוק.
(שזו דעה שעוד לא פגשנו – שחצי זה מספיק).

(פ. רבע)

ג. איתמר – עוד מימרא של רב על חצי חצי – שמטמאים אחד כדי שיהיה רוב טמא

1. A. שלוש הבנות מה רב אמר:
2. כפשוטו: מטמאים אחד בשרץ כדי שיהיה רוב טמא.

והרי לרב גם בחצי חצי עושים החצי הטמא עושה בטומאה,
אז בשביל מה לטמא?

2. אלא מדובר שהיה רוב טמא באחד.

ובכ"ז מטמאים אחד נוסף – כדי לא להכריע על פי אחד, כר"א בן מתיא.

דחייה: והרי יכולים לא לטמא, ואז זה חצי חצי, ויעזו טמאים בנפרד בטומאה.

3. רב לא התכוון לשיטת עצמו אלא לדעה היפותטית –
   שבחצי חצי אף אחד לא יכול לעשות:

כי אם מצד אחד נסבור כרב עצמו (וכברייתא לשיטתו) –
שבחצי חצי שניהם חייבים בראשון בנפרד,

אך מצד שני – אם נסבור גם כר"י – שאין קרבן ציבור חלוק, כך שאסור בנפרד,
יוצא שאף אחד לא יכול להקריב.

ועל זה אמר רב – הפתרון הוא לטמא אדם אחד.

1. B. מה הפתרון – לגרום לרוב טמאים

(זה עדיף על רוב טהורים, כדי שיוכלו כולם לעשות פסח ראשון ולא ידחו כמעט חצי עם לשני).

רב – לטמא אדם בשרץ.

עולא – לשלח אחד לדרך רחוקה.

למה?

לטמא בשרץ לא עוזר – כי לדעתו שוחטים גם על טמא שרץ (שהרי ייטהר עד הלילה),
לטמא במת לא  – כי אז גם לא יוכל להביא קרבן חגיגה של טו.

(ולא יוכל להביא ביום האחרון של פסח (היום ה8 של טומאתו) –
כי עולא סובר ששאר הימים הם תשלומים לראשון, ומי שלא יכול היה להביא בראשון – גם לא מביא בשאר).

(ואילו כשמשלחים אותו – רגע לפני החג ייכנס לתחום העיר – וכך יוכל לעשות חגיגה למחרת (תוס')).

(ר"נ – תגידו לעולא: מי יסכים שישלחו אותו?!
אלא עושים כרב).