הדף היומי – פסחים עה

סיכום דף יומי פסחים דף עה

(עה. 6+ עד עה: במשנה)

המשך הגדרת "צלי אש"

חלק א –  תנור שגרף אותו וצולה בחום שנשאר – האם נחשב שצלה באש?

בפסח – רי"ח – לא נחשב צלייה על האש,
מקור: שכתוב פעמיים "צלי אש" – ללמד שצריך אש ממש.

בשאר תחומים – סתירה:

מצד אחד – דווקא בפסח כתוב פעמיים,
משמע שבשאר התחומים – נחשב (כי התנור חומם מהאש).

מצד שני – רב אדא בר אהבה: בערלה לא נחשב
תנור שהסיקו אותו בקליפות ערלה, ראינו בדף כו: שלרבי הפת אסורה.
ואם גרף את התנור – רב אדא ב"א – הפת מותרת.

תשובות:

1. גם בשאר התחומים לא נחשב.
   ואל תדייק שדווקא בפסח לא נחשב, אבל בשאר נחשב,
   אלא להפך: פסח הוא המקור לשאר – שלא נחשב.
2. יש לחלק:
   בתחומים שבהם צריך אש – אכן נדייק מפסח שבשאר תחומים עקרונית נחשב.
   בתחומים שבהם צריך עצים (ערלה) – לא נחשב (כי שם נאסר לא מהאש אלא מהעצים האסורים).

(עה. מעל האמצע)

חלק ב – האם גחלים נחשבים אש?

ת"ר – רבי – זה נחשב צלי אש.

קושיות:

1. A. מקשה רב אחדבוי בר אמי:

ברייתא לגבי צרעת "מכוות אש" –
"מכוות אש – אין לי אלא שנכווה באש. נכווה בגחלת, ברמץ, בסיד רותח וכו' מניין? ת"ל מכווה מכווה ריבה".

כלומר – יש לימוד מיוחד (כפלות "מכות אש… המכווה") – לרבות גחלת, רמץ וכו'. משמע שללא הריבוי – גחלת לא נחשבת!

תשובות:

1. רב חסדא: יש לחלק בין סוגי גחלות:

גחלת עץ ודאי נחשבת גם לפסח – כי ממש אחזה בה האש.
גחלת מתכת – אכן לא נחשבת אש לפסח ותחומים אחרים, ולכן צריך לימוד מיוחד בצרעת ששם נחשב.

והרי גם בשריפת בת כהן שזינתה מתכת רותחת נחשבת אש?
(שהרי כתוב "באש תישרף" ובכ"ז שורפים אותה לא באש אלא בשפיכת אבר (עורפת שרתחה והפכה לנוזל).

תשובה: גם שם יש לימוד – "באש תישרף" – תישרף – לרבות כל סוגי שריפות.

(דילוג: עה. שליש תחתון – עה: 3+)

2. רבינא – צריך להזיז את הפסיק בברייתא, כך שגם היא לא צריכה מקור לגחלת, וברור שגחלת נחשבת אש.

איך?
במקום – "מכוות אש – אין לי אלא שנכווה באש. נכווה בגחלת, ברמץ, בסיד רותח וכו' מניין? ת"ל מכווה מכווה ריבה".
לקרוא כך: "מכוות אש – אין לי אלא שנכווה באש, נכווה בגחלת.
ברמץ, בסיד רותח וכו' מניין? ת"ל מכווה מכווה ריבה".

(לפי"ז – גם גחלת מתכת נחשבת).

(עה: 8+)

1. B. מקשה רבא – "ולקח מלוא המחתה גחלי אש מעל המזבח…" (כה"ג ביו"כ)

ברייתא (ע"פ רב ששת) –
אם היה כתוב רק גחלי – אפשר גם גחלים עוממות (כבויות) ולא צריך לוחשות.
אם היה כתוב רק אש – צריך דווקא שלהבת ולא גחלים.
מזה שכתוב "גחלי אש" – גחלים לוחשות.

יוצא: סתם גחלים לא נחשבים אש.

(עה: באמצע)

תשובה: באמת ברור שגחלים לוחשות נחשבות אש,
וכשהברייתא אמרה שאם היה כתוב רק אש – היינו חושבים שצריך שלהבת, צריך להסביר אחרת:

אביי – היינו חושבים שאפשר או שלהבת או גחלים לוחשות,

דוחה רבא: שלהבת ממש ודאי שא"א (עושה עשן ולא מכובד), ולא צריך לימוד לזה.

אלא רבא – היינו חושבים שאפשר עץ בוער באש (כזה שעד שיגיע לקה"ק כבר יהיה גחלת שאז כבר לא יוציא עשן). קמ"ל שצריך גחלים לוחשות מההתחלה.

(השלמה: עה. שליש תחתון – "ונקיף" עד עה: 3+)

חלק ג – נספחים

א. לגבי הלימוד של שריפת בת כהן בעופרת רותחת:
A. למה שורפים דווקא בעופרת ולא באש רגילה (מדורה)?

שילוב של שני לימודים:

1. גז"ש לבני אהרן – שנשרפו מבפנים ("ותצא אש מחפני ה' ותאכל אותם" – יצאו לשונות של אש ונכנסו לחוטמיהם) –

מלמד שגם שריפה מבפנים נחשבת שריפה.

לולי הלימוד היינו עושים מדורה (חבילי זמורות),
ופשוט עושים אותה גדולה כדי שיסבול פחות זמן.

2. ר"נ – "ואהבת" – ברור לו מיתה יפה,

לולי הלימוד היינו משתמשים במים רותחים
או במדורה רגילה.

1. B. אם לומדים מ"תישרף" שאפשר בכל סוג שריפה, למה נכתב "באש"?
   ללמד שצריך עופרת שחוממה באש ולא שחמה מהאדמה.

(עה. 7-)

1. C. הרי גם בפרים הנשרפים כתוב "ושרף אותו על עצים באש" – ושם הדין שצריך דווקא אש ולא סיד רותח.

תשובה:

בבת כהן כתוב "באש תישרף" – תישרף בא לרבות.
בפרים הסדר הפוך – "ושרף… באש" – באש בא להגביל.

והרי גם שם כתוב אח"כ שוב שריפה –
"ושרף אותו על עצים באש, על שפך הדשן יישרף"?

תשובה – זה מרבה דברים אחרים (ששורפים גם אם אין שם דשן, ושצריך לשורפו עד שישרף לגמרי).