להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי פסחים דף מד
(מג: 4- עד מד: 7-)
מתי היתר מצטרף לאיסור
בכל האיסורים ההיתר לא מצטרף לשיעור האיסור, חוץ מ:
- A. רי"ח – בנזיר ("משרת ענבים" – שרה לחם ביין),
- B. זעירי – גם באיסור הקטרת שיאור (ר"א)
("כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו" – כמו שראינו אתמול)
- C. גמרא – גם בחמץ ר"א דורש כך (כנ"ל אתמול).
[אז למה זעירי לא הזכיר את זה?
כי זה לא הנושא שלו. הנושא שלו היה רק לאפוקיי מאביי בשיאור –
שאביי הבין מהברייתא של ר"א שלא צריך כזית כלל, ואילו זעירי – צריך כזית אך הכזית יכול להיות מעורב משיאור ולא שיאור].
(מד. 5+)
א. הרי גם בשאר איסורים היתר מצטרף לאיסור!
הראיה:
משנה בטבול יום (ב,ג) – (נראה מהלך שרק בסופו ההוכחה לגבינו)
מקפה של חולין, שמעורב בה קצת תבלין ושמן של תרומה (והתבלין בעין, ולכן לא בטל)
אם נגע טבול יום ונגע בתבלין – פוסל את מקומו.
(לגירסת תוס') – איך התבלין נטמא, הרי אין לו שיעור כביצה?
עונה רבה בב"ח – גם החולין שמסביב מצטרף.
למה?
כי לגבי איסור אכילה – החולין גם מצטרף לכזית.
במה החולין מצטרף?
אבבי – בזה שהיתר מצטרף לאיסור.
דוחה רב דימי – לא, אלא בזה שלוקה על כזית בכדי אכילת פרס.
(ורואים שגם החולין נחשבים חלק מפעולת אכילת האיסור, ולכן יש עליהם "קצת שם תרומה" ולכן מצטרפים לשיעור הטומאה).
(מד. שליש)
ב. קושיות אביי על רב דימי שאמר שלוקים על כזית בכדי אכילת פרס בתערובת.
(זה שכזית בכדי אכילת פרס נחשב כזית – זה ברור כשהכזית בעין.
החידוש כאן זה שגם בתערובת).
- A. למה לא לוקים גם לחכמים על אכילת כותח הבבלי?
אמנם אין לחכמים את סברת "היתר מצטרף לאיסור",
אבל שילקה כי אכל כזית בכדי אכילת פרס?
(גם שם, כמו בתרומה, האיסור (חמץ) לא בטל (מפרשים: כי טעמו וממשו ניכרים בתערובת)).
תשובה: בכותח פשוט אין כזית בכדי אכילת פרס.
(בכותח עצמו יש, אבל לא אוכלים אותו לבד, אלא מטבלים בו מאכלים שונים, ובזה אין מספיק).
- B. שתי קדרות (חולין ותרומה) שנפלו אליהם שני תבלינים (חולין ותרומה) – החולין מותרים,
"שאני אומר שתרומה לתוך התרומה נפלה, וחולין לתוך החולין".
ולמה מקלים, הרי זה ספק דאורייתא?
אלא שכזית בכדי אכילת פרס זה דרבנן, ולכן מקלים!
תשובה: שם זה איסור דרבנן כי תרומת תבלין זה רק מדרבנן
(כי אינו חמשת מיני דגן, יין ושמן)
- C. קושיא דומה – הפעם מדגן שנפל לדגן (דגן חייב מהתורה!).
תשובה: תרומה בזמן הזה דרבנן! (רמב"ם תרומות א,כו – כי אין כל יושביה עליה).
(מד. 2-)
ג. קשה על רי"ח (סעיף א) – איך למד מ"משרת" שהיתר מצטרף לאיסור,
הרי זה כבר תפוס ל"טעם כעיקר"
שאם השרה ענבים במים, וטעם הענבים עבר למים – אסור לו לשתות את המים.
ומכאן קל וחומר לשאר איסורים שטעם כעיקר.
[כי נזיר קל מכלאי הכרם בשלושה דברים:
- האיסור זמני,
- אין איסור הנאה.
- יש היתר לאיסורו (התרת נדרים).
וכן מערלה בשני דברים (ערלה גם אינו איסור עולם, כי זה רק 3 שנים).
וכן משאר האיסורים, שחמורים מנזיר בלפחות דבר אחד.
(מד: 8+)
תשובה – זו אכן מחלוקת תנאים:
חכמים – אין היתר מצטרף לאיסור (ולומדים מ"משרת" טעם כעיקר),
ר"ע (כרי"ח) – היתר מצטרף לאיסור.
איפה רואים שלר"ע היתר מצטרף לאיסור?
- משנה – נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית.
דחייה – אולי הכוונה לכזית בכדי אכילת פרס (רק מהיין ולא מהפת).
- ברייתא – אכל כזית מפת ומיין – חייב.
(מד: באמצע)
ד. המקור לטעם כעיקר
לחכמים (כאמור) – "משרת" בנזיר.
לר"ע –
- בשר וחלב – שאם בישל בשר בחלב, החלב אסור בגלל טעם הבשר.
דחייה: בשר וחלב זה חידוש, וא"א ללמוד משם לשאר התורה.
למה זה חידוש?
a. שזה שני דברים שכל אחד מותר בפני עצמו.
דחייה: גם כלאיים כך.
- שאין דין כבוש.
- גיעולי נכרים – שצריכים להגעיל כלי נכרים בגלל הטעם הבלוע בהם.
דחייה: גם שם זה חידוש (שאוסר אפילו שזה טעם לפגם).
אך ר"ע – זה לא טעם לפגם, כי רק נאסר כלי בן יומו (24 שעות).
ואילו רבנן – גם בן יומו פגום קצת.
(מד: 7-)
סיכום ביניים:
רבנן –
"משרת" – טעם כעיקר, ומשם לכל התורה.
ואין בנזיר "היתר מצטרף לאיסור".
ר"ע –
"משרת" – היתר מצטרף לאיסור (רק לנזיר),
גיעולי נכרים – טעם כעיקר.
ה. קשה על ר"ע: למה לר"ע לא לומדים "היתר מצטרף לאיסור" לכל התורה?
תשובה: כי יש שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים: נזיר וחטאת.
שאם בישל חטאת עם שלמים למשל – השלמים מקבלים את איסור החטאת (יום ולילה, רק במקדש).
ר"ע מניח שהדין שם מיותר, ורק נכתב כדי להיות "שני כתובים הבאים כאחד" שאין מלמדים.
לגבי איזה דין? יש שתי אפשרויות (וצריכים לבחור אחד מהם):
- טעם כעיקר (טעם בשר אחד נכנס לבשר השני),
- היתר מצטרף לאיסור (אם נניח שלא נכנס לכל הבשר, ואכל כזית מהמותר והאסור).
ר"ע – בוחר ב"היתר מצטרף לאיסור" (ר"ן – כי זה הדין המחודש יותר ויותר סביר להגביל אותו).
ומה רבנן לומדים מחטאת?
- טעם כעיקר.
ולמה זה לא "שני כתובים ואין מלמדים"?
כי יש צריכותא בין נזיר וחטאת.
דחייה: אין צריכותא, אפשר ללמוד את זה מנזיר לקודשים.
- חטאת אכן מלמד "היתר מצטרף לאיסור", אבל רק בחטאת.
לסיכום:
רבנן –
"משרת" – טעם כעיקר, ומשם לכל התורה.
חטאת – היתר מצטרף לאיסור בקודשים,
ואין בנזיר (ובחולין) "היתר מצטרף לאיסור".
ר"ע –
"משרת" – היתר מצטרף לאיסור (רק לנזיר),
חטאת – היתר מצטרף לאיסור (ונכתב שיהיו שני כתובים שלא מלמדים)
גיעולי נכרים – טעם כעיקר.
(מה. באמצע)
ו. קשה על ר"ע (שהיתר מצטרף לאיסור בנזיר) –
הברייתא לומדת שאיסורי נזיר מצטרפים לכזית (למשל חרצנים וזג).
למה צריך לזה לימוד, הרי אם אפילו היתר מצטרף לאיסור, אז ברור שאיסור מצטרף לאיסור!
תשובה: היתר מצטרף לאיסור בבת אחת, איסור מצטרף לאיסור אפילו בזה אחר זה.
